הנושאים החמים
הנושאים החמים
הרבה יותר מפחות | ביקורת ספרות - פחות או יותר - דבורי רנד.
עריכה: מכיל ספולרים? לא יודעת. לא נראה לי. מכיל תהליכים.
איך אפשר לומר על פחות או יותר שהוא מושלם? אז כנראה שאי אפשר, אבל הוא מתקרב לשם. כמעט ונוגע.
ספר שיכול להימכר כמדריך להנחיית הורים. וכמדריך להתמודדות עם הילדים אל מול אביהם, שחי בנפרד.
הסיפור הוא על מנוחי, שהיא פחות או יותר. מתחילה בפחות, גומרת ביותר. או יותר נכון, הספר הוא מנוחי, מנוחי היא הספר, הספר הוא פחות או יותר שזה מנוחי שהיא פחות או יותר שהיא הספר.
פא"י מדמם אימהות. הוא כואב מדי, פצע של אמא, שלא יכול להבריא, מנסה להגליד.
תחילתו קרע, סופו השלמה, כל כולו אהבה.
מנוחי, היא אמא לשניים, שמופרדת מילדיה בצורה לא סימפטית בכלל ואפשר לומר אכזרית. ילדיה גדלים עם אבא שלהם, ה X של מנוחי, אבל מנוחי עדיין אמא. מנוחי היא אמא יותר.
חוץ ממנוחי, יש בספר את חמותה של מנוחי, שהיא פחות.
את גיסתה, יעל, והיא פחות או יותר, (פלוס מינוס משתווה בעצם לכלום, לחסר).
יש את פרידה, חברה של מנוחי, שמתנהגת לפעמים כמו המנטורית שלה ושתלטנית בצורה מעצבנת. אבל גם אכפתית מאוד. היא מתחילה את הספר ביותר וגומרת בפחות. או אולי בפחות ואז ביותר? שכל קורא יכריע איזו פרידה עדיפה.
את אסתי, חברה נוספת, רווקה, כל כולה פחות שהוא יותר.
יש את X (מתברר שקוראים לו אבינועם בסוף הספר, למה זה היה נחוץ?) שהוא פחות, כל כך פחות.
פגשנו את בלומי, הבוסית של מנוחי, שהיא חלקה ביותר.
את אמא של מנוחי, שהיא הרבה יותר מיותר. היא אמא שהיא השראה בספר כל כך אמהי.
והעיקר, אהבנו את אורי ושירי, שירי, הכי יותר שיש. ואורי, קרבן, וקרוע יותר.
מיקוד -
בספר יש מינימום דמויות. ובנוי מעלילה אחת. הוא מתמקד במנוחי בלבד. לא עובר מקום. אין שם דבר מיותר וזה מדהים. קצת הפריע לי חוסר פרטים בסיסים, כמו איפה מנוחי גרה? מילה שתיים איך קרה השידוך המוזר. המשפחה שלה, מי הם. מה הרקע. אמנם זו הייתה המטרה נראה לי, הסיפור ותו לא, אבל הרגיש לי מדי.
איפיון -
מדויק. מדויק. מדויק. בצורה מעוררת השתאות.
לדוגמא: ההתפטרות של מנוחי מהעבודה בארכיון. כשקראתי את זה, רציתי לצרוח לה, למה את עושה את זה? את לא מבינה שזה צעד מטופש ופזיז? אבל היא, מנוחי שכמותה, עשתה בדיוק את מה שמתאים למנוחי. בלי התחשבות בקוראים.
משפטים שאהבתי -
- ואם יש לו מצפון, הוא חסר ריח.
- אהבה מגיעה בלי תנאים, אבל לנחת יש תנאים אחרים.
- אני לא צמח ואת לא מלאך, אז תפסיקי להכות עלי, לקוות שאגדל ככה.
הדמות שאהבתי ביותר -
אמא של מנוחי, מעוררת השראה. באימהות שלה, באהבה שלה, בחוסר התנאים, בהיותה היא.
אז סיכמנו שהספר לא מושלם, והנה מה שהופך אותו לכזה. (the perfect is the enemy of the good):
- ריבוי ריבוי ריבוי הנקודות.
- ריבוי הווים. לדוגמא: ופיג'מות, ומברשת שיניים | סבלנות ואהבה ואמהות לא מתה.
- הסוף הטוב מדי. אמנם שמחתי בו. אבל גם התאכזבתי ממנו. ציפיתי לו, ורציתי להתאכזב.
ומה הופך אותו ליותר:
- השתיקה של מנוחי, למול הילדים, בשבילם. לא מדברת עליהם. עוזרת לילדים להסתדר איתם. שותקת. כל כך שותקת. יותר.
- ההשלמה של מנוחי. אל מול גזרתו ורצונו יתברך. כל כך כל כך יפה.
- האימהות, היצירתיות של מנוחי. הגישה המיוחדת שלה לילדים.
אז תודה לך דבורי. על הספר המקסים הזה ולא רק עליו. את מהווה השראה, הספר מהווה השראה, את רף. הספר הוא רף. תודה.
עריכה: מכיל ספולרים? לא יודעת. לא נראה לי. מכיל תהליכים.
איך אפשר לומר על פחות או יותר שהוא מושלם? אז כנראה שאי אפשר, אבל הוא מתקרב לשם. כמעט ונוגע.
ספר שיכול להימכר כמדריך להנחיית הורים. וכמדריך להתמודדות עם הילדים אל מול אביהם, שחי בנפרד.
הסיפור הוא על מנוחי, שהיא פחות או יותר. מתחילה בפחות, גומרת ביותר. או יותר נכון, הספר הוא מנוחי, מנוחי היא הספר, הספר הוא פחות או יותר שזה מנוחי שהיא פחות או יותר שהיא הספר.
פא"י מדמם אימהות. הוא כואב מדי, פצע של אמא, שלא יכול להבריא, מנסה להגליד.
תחילתו קרע, סופו השלמה, כל כולו אהבה.
מנוחי, היא אמא לשניים, שמופרדת מילדיה בצורה לא סימפטית בכלל ואפשר לומר אכזרית. ילדיה גדלים עם אבא שלהם, ה X של מנוחי, אבל מנוחי עדיין אמא. מנוחי היא אמא יותר.
חוץ ממנוחי, יש בספר את חמותה של מנוחי, שהיא פחות.
את גיסתה, יעל, והיא פחות או יותר, (פלוס מינוס משתווה בעצם לכלום, לחסר).
יש את פרידה, חברה של מנוחי, שמתנהגת לפעמים כמו המנטורית שלה ושתלטנית בצורה מעצבנת. אבל גם אכפתית מאוד. היא מתחילה את הספר ביותר וגומרת בפחות. או אולי בפחות ואז ביותר? שכל קורא יכריע איזו פרידה עדיפה.
את אסתי, חברה נוספת, רווקה, כל כולה פחות שהוא יותר.
יש את X (מתברר שקוראים לו אבינועם בסוף הספר, למה זה היה נחוץ?) שהוא פחות, כל כך פחות.
פגשנו את בלומי, הבוסית של מנוחי, שהיא חלקה ביותר.
את אמא של מנוחי, שהיא הרבה יותר מיותר. היא אמא שהיא השראה בספר כל כך אמהי.
והעיקר, אהבנו את אורי ושירי, שירי, הכי יותר שיש. ואורי, קרבן, וקרוע יותר.
מיקוד -
בספר יש מינימום דמויות. ובנוי מעלילה אחת. הוא מתמקד במנוחי בלבד. לא עובר מקום. אין שם דבר מיותר וזה מדהים. קצת הפריע לי חוסר פרטים בסיסים, כמו איפה מנוחי גרה? מילה שתיים איך קרה השידוך המוזר. המשפחה שלה, מי הם. מה הרקע. אמנם זו הייתה המטרה נראה לי, הסיפור ותו לא, אבל הרגיש לי מדי.
איפיון -
מדויק. מדויק. מדויק. בצורה מעוררת השתאות.
לדוגמא: ההתפטרות של מנוחי מהעבודה בארכיון. כשקראתי את זה, רציתי לצרוח לה, למה את עושה את זה? את לא מבינה שזה צעד מטופש ופזיז? אבל היא, מנוחי שכמותה, עשתה בדיוק את מה שמתאים למנוחי. בלי התחשבות בקוראים.
משפטים שאהבתי -
- ואם יש לו מצפון, הוא חסר ריח.
- אהבה מגיעה בלי תנאים, אבל לנחת יש תנאים אחרים.
- אני לא צמח ואת לא מלאך, אז תפסיקי להכות עלי, לקוות שאגדל ככה.
הדמות שאהבתי ביותר -
אמא של מנוחי, מעוררת השראה. באימהות שלה, באהבה שלה, בחוסר התנאים, בהיותה היא.
אז סיכמנו שהספר לא מושלם, והנה מה שהופך אותו לכזה. (the perfect is the enemy of the good):
- ריבוי ריבוי ריבוי הנקודות.
- ריבוי הווים. לדוגמא: ופיג'מות, ומברשת שיניים | סבלנות ואהבה ואמהות לא מתה.
- הסוף הטוב מדי. אמנם שמחתי בו. אבל גם התאכזבתי ממנו. ציפיתי לו, ורציתי להתאכזב.
ומה הופך אותו ליותר:
- השתיקה של מנוחי, למול הילדים, בשבילם. לא מדברת עליהם. עוזרת לילדים להסתדר איתם. שותקת. כל כך שותקת. יותר.
- ההשלמה של מנוחי. אל מול גזרתו ורצונו יתברך. כל כך כל כך יפה.
- האימהות, היצירתיות של מנוחי. הגישה המיוחדת שלה לילדים.
אז תודה לך דבורי. על הספר המקסים הזה ולא רק עליו. את מהווה השראה, הספר מהווה השראה, את רף. הספר הוא רף. תודה.
נערך לאחרונה ב:
