דרוש מידע הפרעת אישיות ואנשים ביקורתיים כלפי עצמם... יש קשר? הבו פתרונות!

[גרשיים]

אין כזה דבר אדם שהוא נרקסיסט, מזוכיזסט וכדומה כי אלו תיוגים שאומות העולם איפיינו דרכם סוגי אישיות שונים.

"אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמן" (מדרש איכה)

התורה והמוסר הרי בדעה שיש לכל אדם יכולת בחירה.

זה שמישהו מוגדר כסובל מהפרעה כלשהיא לא נוטלת ממנו את יכולת הבחירה, כמו שמי שסובל מלקות נפשית או נכות גופנית ח"ו יש לו את כל יכולת הבחירה במסלול שנבחר ונסלל במיוחד בשבילו מהשמים.

כי אני נניח נרקסיסט.. נו, מה תעשו לי??? תתייגו אותי? תזלזלו? תתרחקו? תעקמו את האף? מה יצא לעולם מזה ששופטים בני אדם אחרים ומתייגים אותם?
מה העולם הפסיכולוגי יכול לתרום לבעלי ההפרעות למיניהם חוץ מזה שמתייגים אותם? אולי לתת להם כלים להתמודד שזה יפה מאוד.
אנשים מתמודדים קיבלו מסלול יחודי שהאבא הרחמן נתן להם לעבור, הם לא אמורים להיות מתויגים!
זה א' כל.

כשעולם הרפואה הנפשית יודעת לאבחן הפרעות ספציפיות, היא בהחלט יודעת גם להגיד איך לטפל בזה.
וממש ממש לא לזלזל, להתרחק, ובוודאי לא לעקם את האף. התיוג עוזר לדעת איך לטפל בבעיה.
וממש כמו שכתבתם: לתת להם כלים להתמודד שזה יפה מאוד!

ב' כל - באתי לכתוב את מה שכתבתי כי אני מבינה שהעולם צריך שינוי.
והשינוי יתחיל קודם כל בעצמנו.
אני עצמי עשיתי שינוי מדהים עם עצמי ועכשיו ממש טוב לי עם עצמי (פחות או יותר)
התקשורת שלי עם עצמי ועם בני האדם השתפרה פלאים והיום אני מבינה שאם באמת נאהב את עצמנו, באמת!! וזה תהליך להגיע לאהבת אמת עצמית. זה להכיל את מי שאנחנו גם את החסרונות שלנו, אז נגיע לאהבת הערבים והגויים.
איזו תועלת תצא לנו מאהבת הגויים?
התועלת היא שנתחבר לייעוד האמיתי שלנו כעם הנבחר שתפקידו להפיץ אור ואהבה. (אור לגויים)

 

[מריומה~]

@שוקו תות בננה יצאתי קצת מבולבלת ולא מבינה על מה בדיוק דנים, רוצה לנסות לסכם בכמה משפטים מה בעצם רצית לאמר?

 

[א. פרי]

אוקי
מה שאני רוצה לומר @מריומה ♧ זה שבעצם המצב ממש מתסכל וצריך שינוי דחוף.
כולם אומרים כל הזמן שצריך שינוי ומחכים למשיח שיבוא במהרה בימינו (אמן) ויפתור לנו את כל הבעיות (אם כי יש לציין שהרמב"ם כתב שההבדל בין העולם הזה לימות המשיח זה שיעבוד מלכויות)
אבל יש המון דברים שאנחנו יכולים לעשות בעצמנו בס"ד!
ואסביר בכמה מילים:
כמו שכתבתי התמודדתי ועודי מתמודדת (מי שלא מתמודד, שיקום!)
פעם ההתמודדויות היו עבורי לא פשוטות בכלל, אך היום, לאחר תהליך שעברתי, אני כ"כ מאמינה שהבורא הוא טוב והוא לא רוצה שיהיה רע
ובגלל שהוא כ"כ טוב הוא רוצה שיהיה טוב אמיתי לכולנו!
טוב אמיתי זה אומר טוב לכול העולם, כולל כל העולם!

אז מתוך ההתמודדויות שלי כתבתי ספרים שקידמו אותי מאוד, ואני מבינה ולומדת כל הזמן דברים חדשים.

אחד הדברים המרתקים ששמתי לב אליהם זה שכל מעשה הוא תוצר של תהליך קודם.
זאת אומרת, אם יש אדם שגנב בנק נניח, הוא עבר תהליך קודם של חשיבה מסוימת, הוא צרך תרבות מסוימת, הוא התחבר לחברים מסוימים, הוא קיבל חינוך מסוים. השוד שהוא ביצע היה בסופו של תהליך.
ככה זה בכל דבר בעולם, אנחנו פועלים על ידי תהליך שקדם לו.
הכיף הגדול נמצא בעובדה שלתורה הקדושה יש מענה והיא משתדלת (ומצליחה) לכוון אותנו לקראת תהליכים טובים ורצויים.
מה שכואב זה שתהליך הגלות הארוך נועד לתקן כנראה משהו בעולם, וגם גרם לנו לתהליך כלשהו, אבל שכחנו מה זה להיות מחוברים לעצמנו, שכחנו מה זה לאהוב את עצמנו באמת.
אם אנחנו רוצים שהעולם יתפקד היטב אנחנו צריכים להחזיר לכל אחד מאתנו את האהבה העצמית שהיא הבסיס להתקדמות העולמית. (מקווה שהובנתי)

יצא קצת ארוך אבל אסביר עוד קצת:
נניח שיש אישה שיש לה בעל עם הפרעת אישיות (או בעל שיש לו אשה כזו, זה לא משנה)
אז היא חווה קושי וסבל, היא עוברת תהליך לא טוב, שיכול להוביל אותה למקומות לא טובים (תסכול, בעיות נפשיות וכו')
עכשיו אם נניח שהיא לומדת בתהליך משמעותי לומר לעצמה מילים טובות, לדאוג לעצמה, לכבד את בעלה מתוך אהבה עצמית, למצוא תחביבים וכו', היא בעצם משנה את התהליך השלילי לחיובי, ולומדת להתמודד באומץ שעשוי לקדם אותה למחוזות ממש טובים!
הכל כמובן תוך שמירת הכבוד של בעלה. (ובלי קשר שהיא צריכה ללכת ליעוץ, כי לא כל דבר אפשר לפתור ככה נראה לי)

וחשוב לציין עוד דבר לסיכום:
ככל שאנחנו נאמר לעצמנו שאנחנו בסדר, ככל שנחשוב חיובי, אנחנו נתקדם יותר ויותר, ונגלה עולמות חדשים.
ניתנו לנו כוחות, המון כוחות, רק שהתהליך שעברנו עד עתה גרם לנו להזניח את הכוחות המטורפים שלנו.
וככל שנתחבר לטוב, נביט על העולם ועל עצמנו בזווית של טוב (זה אומר שגם אם אנחנו מקנאים, או שונאים עדיין לאהוב את החלקים האלו בתוכנו, להכיל את מי שאנחנו, כי זה חלק מהתהליך שלנו ואי אפשר להיות מושלמים!) אז ככל שנחליט לממש את עצמנו ואת הכשרונות שקיבלנו כל אחד מהמקום שלו, נוכל לשנות שת העולם בסיעתא דשמיא!

בואו נחשוב מה היה קורה אילו כל האנשים היו אוהבים את עצמם כולל החסרונות שלהם, מוכנים לקבל את עצמם, ומתקדמים תוך כדי, מסכימים לטעות ולנסות מחדש, מאפשרים לעצמם פשוט לממש את היכולות שקיבלו משמים בלי פרמטרים של הצלחה/ כישלון. בלי חשיבה אם אני 'יותר' או 'פחות', בלי חשש אם מישהו שופט אותי או לא...
פשוט כל אחד היה חי את חייו מתוך שמירת קלה כבחמורה כמובן, אבל עם חיבור עצמי אמיתי ואהבה עצמית.
תחשבו איזה עולם יפה היה!
למען האמת, יתכן שזה כבר קורה רק פספסתי משהו
בכל אופן גם אם זה קורה צריך לחשוב איך להאיר הלאה, גם לציבור שלא שומר מצוות או אפילו לגויים.
חשוב לציין שזה לא מגיע מתוך תחושת התנשאות כי אין לנו במה להתנשא כמובן אלא מתוך הסכמה שהעם שלנו קיבל תפקיד להיות אור לגויים..

רק תדעו שאני ממש לא מתחברת לזה שאני צריכה לכתוב סוג של מסרים, זה מתסכל אותי כי אני באמת לא יודעת ולא מבינה. אני עושה זאת כי אם אני נתקלתי בדברים האלו, אני כנראה צריכה להעביר אותם הלאה, כי אני מבינה שהדברים צריכים להיאמר, כך שאם אתם מסכימים עם הדברים תשתדלו אולי להעביר אותם הלאה גם כן.

 

[מריומה~]

הנושא המרכזי שאת מדברת עליו זה בעצם חיבור אמיתי לעצמינו כי זה יביא טוב לעצמינו ולעולם?
זו כוונתך?
כתבת כזה ארוך ומושקע ובשביל עצמי אני מנסה לתמצת קצת...
וגם הוספת על תהליכים איך אנחנו בתור עצמנו נגיע לשם ואיך העולם הסובב אותנו יגיע?
כתבתי נכון? דייקי אותי .

 

[א. פרי]

מעולה!
תימצות נהדר של התוכן.

בתור טיפוס חרדתי שמרתי תמיד את המצוות מתוך פחד וביקורת עצמית.
עד שיום אחד קלטתי, בעקבות שורה של משברים, עד כמה אני נמצאת בתהליך לא נכון!
כי אם יש אנשים שעוברים על מצוות התורה ומרגישים בטוחים בעצמם למה שאני - שכן משתדלת - צריכה לפחד
כל הזמן מכל דבר קטן שמא עברתי עברה?
מדוע צריך להיות לי רע אם עצמי בעוד אני דווקא משתדלת להיות בסדר ככל יכולתי?
עברתי תהליך בו למדתי לומר לעצמי מילים טובות ולהפחית את הביקורת כלפי עצמי. בו למדתי לדייק מה באמת רצון ה' ומה מגיע מפחד ומחשיבה שלילית...
הפחתתי לא רק את הביקורת העצמית - גם את הביקורת כלפי כולם. (לאמיתו של דבר הבעיה שלי היתה בעיקר ביקורת מוגזמת כלפי עצמי או הסביבה הקרובה)
כולם טובים וגם אלו שאינם בסדר זה לא ענייני! (אגב במאמר מוסגר בני האדם הרבה יותר מורכבים. אנחנו לא טובים באמת, כי החשיבה שלנו רעה, לפחות אני שאני מכירה את עצמי אני יודעת שאני לא מי-יודע-מה, פשוט למדתי לאהוב את מי שאני ולהשלים גם עם הנקודות הפחות סימפטיות שבי).
בנוסף התחלתי לדון לכף זכות וראיתי עד כמה חשיבה טובה מקדמת אותי!

הביקורת העצמית מצד אחד חיונית - אם אם לא נבקר את עצמנו איך נדע אם אנחנו בסדר?
מצד שני - מי אמר שאי אפשר להיות בסדר בגלל הרצון להיות טובים, ולשמור מצוות לא מתוך פחד אלא מתוך הבנה שהבורא נתן לנו את המצוות מרוב שהוא אוהב אותנו - וכל מה שאסר (וגם דברי חכמים) כל אלו בעצם לטובתנו - למה לא לקבל אותם באהבה ולא מתוך פחד?

גם העונשים הם סוג של תוצאה (ככה שמעתי לאחרונה), כי אדם שעובר עברה מגיע לתחושות לא טובות ולתהליך לא רצוי - ומי שמקיים מצוות מרגיש טוב כי המצווה מחברת אותנו לאור של הבורא.
אז למה לרדוף אחרי עצמי במקום לשמוח בהישגים שלי ולהשתדל לעודד את עצמי?

אם נצליח להתחבר לטוב ולאור של הבורא (דרך אהבה עצמית אמיתית ורצון לממש את היכולות והכשרונות שלנו) בטח נצליח להאיר את העולם ולשנות אותו לטובה!

 

[דיסי]

התועלת היא שנתחבר לייעוד האמיתי שלנו כעם הנבחר שתפקידו להפיץ אור ואהבה. (אור לגויים)

היעוד הוא אכן זה אבל עכשיו אנחנו בגלות לא יכולים לקיים אותו...

למען האמת היו לי זמנים בהם דווקא לא הייתי בשוליים, אבל התחושה הפנימית שלי תמיד דחקה אותי לשם.
לאחרונה, דווקא כשהגעתי למקום ללא מוצא לכאורה, נאלצתי לפלס את דרכי בעולם, ולמדתי שאני שווה!
בתוך טלטלות החיים, מתוך מקום נמוך ובלתי אפשרי זכיתי להבין לאט לאט עד כמה יש לי ערך, והערך הזה לא קשור לשום דבר אחר. הערך שלי הוא כי אני שווה לכולם!
אני לא צריכה להיות מושפעת ממצב רוח של אף אחד, ולא להיות מושפעת משום מצב (זה אולי קצת קשה, אבל בתאוריה זה נשמע יפה).

עד שיום אחד קלטתי, בעקבות שורה של משברים, עד כמה אני נמצאת בתהליך לא נכון!
כי אם יש אנשים שעוברים על מצוות התורה ומרגישים בטוחים בעצמם למה שאני - שכן משתדלת - צריכה לפחד
כל הזמן מכל דבר קטן שמא עברתי עברה?

בעצם כל התהליך של הבניה שלך בנוי על השוואה לאחרים?
אס למה את רושמת שאת אמורה לא להיות מושפעת מהם?

 

[חני .ג]

א. פרי יקרה
מדהים לקרוא מה שאת כותבת
על התהליך שעברת
ועל המסקנות שלך
ממש תודה שאת מסכימה לכתוב ולשתף את כולם
אפשר לשאול איך באמת הצלחת בכל זה? טיפול פסיכולוגי? (ראיתי שאת קצת נגד...)
הכל בעצמך? לבד? ללא כל עזרה?

 

[יהודית ק]

איזה אשכול מבולבלל
קבלתי סחרחורת..
אוטוטוווו נננעל.............

 

[MP3+]

איזה אשכול מבולבלל
קבלתי סחרחורת..
אוטוטוווו נננעל.............

אשכול משנת 2022

 

[יהודית ק]

אשכול משנת 2022

אז איך עוד לא ננעל ירבנן?

 

[א. פרי]

היעוד הוא אכן זה אבל עכשיו אנחנו בגלות לא יכולים לקיים אותו...




בעצם כל התהליך של הבניה שלך בנוי על השוואה לאחרים?
אס למה את רושמת שאת אמורה לא להיות מושפעת מהם?

אני לא רלוונטית עבור מישהו, כי כל אחד רלוונטי רק לעצמו, בכל זאת בגלל שאני פתחתי את הנושא אז התהליך שלי בהחלט כלל תחרותיות והשוואה לאחרים

אנחנו כולנו שווים וההתמודדויות של כולנו זהות מאוד, אנחנו חיים בחברה תחרותית.

עבור אנשים כמוני, שלא קיבלו נתונים טובים למראית עין, הקושי מאתגר כפליים כי הם תמיד מרגישים שונים לא לטובה וכך החברה בוחנת ואפילו מתייגת אותם, או שהם חושבים שהם מתויגים.

אנחנו חברה חיצונית ומושפעים זה מזה.

היום אני מבקשת מעצמי סליחה כל יום כשאני מבינה עד כמה נתתי מקום מוגזם לסביבה ומחקתי את עצמי בפני עצמי.

שמחה שכנראה יצאתי משם. והיום אני מחוברת לעצמי.

חשוב לציין שאני נתקלת בהמון אנשים שעברו את התהליך הזה של התנתקות מהחוץ הלא בריא, חיבור לעצמי הבריא ואז יציאה החוצה באופן נכון.. (באופן נכון הכוונה שהם זוכרים שהם במרכז מול עצמם, והחברה והסביבה נועדו לעודד ולא להיפך)

ויותר מזה

אנחנו (כרגע, בטח זה ישתנה..) חברה שלא נותנת הזדמנות שווה לכולם, וחבל.

 

[א. פרי]

א. פרי יקרה
מדהים לקרוא מה שאת כותבת
על התהליך שעברת
ועל המסקנות שלך
ממש תודה שאת מסכימה לכתוב ולשתף את כולם
אפשר לשאול איך באמת הצלחת בכל זה? טיפול פסיכולוגי? (ראיתי שאת קצת נגד...)
הכל בעצמך? לבד? ללא כל עזרה?

תודה רבה!

האמת שזה אשכול ישן ולא חוזרת לקרוא אותו כעת, מביך מידי עבורי.

אני לא נגד טיפול פסיכולוגי, התהליך שלי באמת הירואי, ולמרבה התסכול נתקלתי בהרבה אנשים שעברו תהליך כמעט דומה... מה שאומר שכולנו שווים לגמרי...
דווקא חיפשתי טיפול פסיכולוגי ולא מצאתי.
אני חושבת שטיפול פסיכולוגי חיוני כשהמטופל זוכר שהוא והמטפל שווים לחלוטין, והוא לא נזקק או מסכן,
אלא צריך עזרה בצומת הדרכים הזו, והכוחות לצאת מהמצב הם שלו ולא של המטפל, שהוא סך הכל שליח של הבורא יתברך להיות שם בשבילו.

 

[mklj]

אני חושבת שטיפול פסיכולוגי חיוני כשהמטופל זוכר שהוא והמטפל שווים לחלוטין, והוא לא נזקק או מסכן,
אלא צריך עזרה בצומת הדרכים הזו, והכוחות לצאת מהמצב הם שלו ולא של המטפל, שהוא סך הכל שליח של הבורא יתברך להיות שם בשבילו.

תלוי לאיזה צורך הטיפול.
שווים כבני אדם -כמובן.
קשר מטפל מטופל אינו קשר של 2 שווים

 

[חילזון קטן]

איך אפשר להוכיח למשהו שאני לא מסכנה??
כשזה בתוך קשר של עובד מעביד?

 

[ד. פריד]

איך אפשר להוכיח למשהו שאני לא מסכנה??
כשזה בתוך קשר של עובד מעביד?

ההוכחה לא צריכה להיות לאחר, אלא לאדם עצמו.
וכשהאדם עצמו מרגיש בערכו, זה בסוף מקרין גם לסביבה.
ובקשר לעבודה, העבודה היא אמצעי, וגם הליכה למכולה היא אמצעי.
ולכן אין הבדל מהותי בין מי שמספק עבודה למוכר במכולת.
רק שזה לא דבר שכדאי לומר בפירוש למעביד...

 

[רוחי קור]

האם כל אדם שהוא נחיתי נגדיר אותו כהפרעת אישיות הרי שחצי מהנוער המתבגר והצעירים הרי הם כבעלי הפרעת אישיות.

 

[דיסי]

אני לא רלוונטית עבור מישהו, כי כל אחד רלוונטי רק לעצמו, בכל זאת בגלל שאני פתחתי את הנושא אז התהליך שלי בהחלט כלל תחרותיות והשוואה לאחרים

אנחנו כולנו שווים וההתמודדויות של כולנו זהות מאוד, אנחנו חיים בחברה תחרותית.

עבור אנשים כמוני, שלא קיבלו נתונים טובים למראית עין, הקושי מאתגר כפליים כי הם תמיד מרגישים שונים לא לטובה וכך החברה בוחנת ואפילו מתייגת אותם, או שהם חושבים שהם מתויגים.

אנחנו חברה חיצונית ומושפעים זה מזה.

היום אני מבקשת מעצמי סליחה כל יום כשאני מבינה עד כמה נתתי מקום מוגזם לסביבה ומחקתי את עצמי בפני עצמי.

שמחה שכנראה יצאתי משם. והיום אני מחוברת לעצמי.

חשוב לציין שאני נתקלת בהמון אנשים שעברו את התהליך הזה של התנתקות מהחוץ הלא בריא, חיבור לעצמי הבריא ואז יציאה החוצה באופן נכון.. (באופן נכון הכוונה שהם זוכרים שהם במרכז מול עצמם, והחברה והסביבה נועדו לעודד ולא להיפך)

ויותר מזה

אנחנו (כרגע, בטח זה ישתנה..) חברה שלא נותנת הזדמנות שווה לכולם, וחבל.

כנראה מה שרשמת מכיל הרבה עומק,
למעשה לא קיבלתי תשובה על מה ששאלתי
מאמינה שפחות נעים לך לפרט וזה בסדר
חבל רק לתת תחושה של הרבה מילים בלי תוכן

 

[אין עוד מלבדו"]

איך אנחנו, החברה ויחידים, יכולים למנוע את הקשיים האלה?
איך אפשר לגרום לכולם לחוש חברים של עצמם? (זו לא הגדרה שלי, שמעתי ציטוט מאחד מגדולי הדור שאמר שהאדם מחפש חברים אבל שוכח שהוא צריך קודם כל להיות החבר של עצמו.. משהו כזה)
האם זה התפקיד של החברה/ של בתי הספר/ מערכת החינוך/ או מדובר בעבודה עצמית?

לא קראתי הכל. אבל אחד הבעיות זה שבנאדם חושב שהסביבה אחראית לאיך ירגיש ומה יחשוב על עצמו. צריך להתנתק מזה . בנאדם צריך להעריך את עצמו בלי קשר לסביבה
לפעמים כשילד גדל בסביבה ביקורתית ומחלישה יהיה לו יותר קשה ויצטרך עבודה עצמית רצינית
טיפול רגשי טוב יכול לעזור

 

[א. פרי]

תלוי לאיזה צורך הטיפול.
שווים כבני אדם -כמובן.
קשר מטפל מטופל אינו קשר של 2 שווים

אחת הבעיות הכי משמעותיות היא לחשוב שאנחנו לא שווים.
יש אומנם מושג של עני ועשיר, והמטפל נחשב 'עשיר' - כזה שיש לו מה להציע,
והמטופל לזה שצריך עזרה, אבל זה רק זמני, ויותר מזה - העני עושה חסד עם העשיר.

דוגמה: כולנו יודעים שצדקה מצילה ומונעת עוגמת נפש וכו'.
יום אחד הבטחתי סכום מסוים לצדקה, ורציתי להביא את הכסף, אך לא מצאתי בעיר אנשים
שמבקשים צדקה.
זה הפריע לי כי רציתי לשלם כבר, כי מבחינתי הכסף לא שלי, אחרי שהבטחתי אותו.
כשמצאתי מישהי להביא לה - זה היה נניח חמישים ש"ח - היא ממש העריכה אותי,
רציתי לומר לה שאני מעריכה אותה יותר... שמצאתי אותה ויכולתי לשלם את ההבטחה שלי.

אותו דבר בכל תחום: בשום אופן אין אדם שהוא לא שווה לרעהו, כולנו שווים ולכל אחד
יש שליחות מסוימת שהוא חייב לבצע - בהתאם לכישרונות שלו.

צריך להביט לשני בגובה העיניים ולהבין שכל אדם עולם בפני עצמו, ואין אדם שהוא נמוך או גבוה.
יש אנשים שיש להם תפקיד גבוה, או כסף רב, או כשרון וכו'
והתפקיד שלהם להבין שזה מתנה מבורא עולם וצריך לסייע זה לזה.

בלי קשר, שכל אחד צריך לכבד באמת את הזולת, וזה לא נורא כ"כ לחיות בתודעה שכולם שווים.
לאחר שראיתי שהחשיבה שכולם שווים כל כך מקדמת אותי, כשאני רואה מנקה ערביה, נניח, אני משתדלת לשנן לעצמי שאני והיא שווים.
אנחנו חיים בעולם אחד, ה' הוא מנהיג את העולם, ואין אצלו מישהו שהוא גבוה או נמוך, יש אצלו שיוויון, ולכל אחד יש תפקיד שונה כשהמטרה היא שכל אחד יתרכז בעצמו ובעבודה אישית מול עצמו, ולא ישווה את עצמו לאחרים, מתוך הבנה שזה לא יקדם אותו לשום מקום, להיפך, אם כל אדם יטפח את עצמו מול עצמו - הרבה מהבעיות יפתרו.

 

[א. פרי]

איך אפשר להוכיח למשהו שאני לא מסכנה??
כשזה בתוך קשר של עובד מעביד?

זה תהליך להפריד את עצמך מדעת הסביבה, אם ממש לא טוב שם ויש אווירה שמורידה כל הזמן, או כדאי לעזוב או העבודה או להתנתק רגשית (לבנות חומה מסביבך בה את מזכירה לעצמך עד כמה את מעריכה את עצמך באמת ורק את חשובה בעיני עצמך וכו').
דווקא במקום הזה - בו יש אווירה של השפלה - אפשר לפרוח יותר, אם מתחברים לעצמנו ולומדים להכיר את הרצון האמיתי ואת הערך האמיתי, ולהבין שפעמים רבות רושם זה סך הכל חיצוני, וכולנו שווים בפנימיות שלנו.