הפניה ליעוץ

[יואל ארלנגר - קקטוס]

אני עצמי טיפלתי בעצמי (בעזרתו יתברך)
אין חכם כבעל נסיון
אז אני מעידה שאפשר (!) לצאת מחרדות, דכאון, ועוד, בעזרת חשיבה חיובית
אני לא הולכת לכתוב כאן סיפור חיים, אבל נחלצתי מדברים מאוד קשים.

ושוב, לא כתבתי להימנע מטיפול מקצועי, כתבתי במפורש כן לפנות אם יש צורך
ובלי קשר, לחזק את עניין הבטחון
חובות הלבבות הוא הרבה יותר מספר טיפולי, במקום שהפסיכולוגיה נכשלת כשלון חרוץ - האמונה מצליחה.

לא בכל יומא איתרחיש ניסא
זה לא חכמה להקיש ממקרה פרטי
הירואי ככל שיהיה
שראוי להערכה וכבוד
על חיים של אנשים אחרים

לטעמי זה אפילו יכול להזיק, מכיוון שיתכן מאוד שלאותה אשה יש אמונה שלמה ותמימה, והיא לא צריכה שום חיזוק. וברגע שאת באה ומכניסה לה לראש שהיא כרגע צריכה להתחזק במידה כזאת או אחרת, את מסיטה אותה מהנושא העיקרי, לטובת רגשות אשמה מחודשות על כך שהיא לא מספיק "מאמינה", "צדיקה", "בוטחת"
או שכן או שלא
היא פשוט צריכה טיפול מקצועי, ולפני הכל אבחון מקצועי, שלניסיון האישי אין שום תרומה לענין האבחון.

 

[ariels]

לא בכל יומא איתרחיש ניסא
זה לא חכמה להקיש ממקרה פרטי
הירואי ככל שיהיה
שראוי להערכה וכבוד
על חיים של אנשים אחרים

לטעמי זה אפילו יכול להזיק, מכיוון שיתכן מאוד שלאותה אשה יש אמונה שלמה ותמימה, והיא לא צריכה שום חיזוק. וברגע שאת באה ומכניסה לה לראש שהיא כרגע צריכה להתחזק במידה כזאת או אחרת, את מסיטה אותה מהנושא העיקרי, לטובת רגשות אשמה מחודשות על כך שהיא לא מספיק "מאמינה", "צדיקה", "בוטחת"
או שכן או שלא
היא פשוט צריכה טיפול מקצועי, ולפני הכל אבחון מקצועי, שלניסיון האישי אין שום תרומה לענין האבחון.

נו, מה אני אעשה שהחלטת לקרוא רק חלק מדברי ולהגיב בהתאם
כתבתי פעמים שזה לא סותר פניה לאיש מקצוע.
אין לי מושג מה רמת החרדות שלה, וגם לך אין
פה זה רק פורום איש את רעהו בפרוג...

האם היא באמת צריכה טיפול פסיכולוגי,
או יכול להיות שטיפול קצר ב-CBT או EFT יספיק?
כי אם היא לא צריכה פסיכולוג - אז טיפול פסיכולוגי יכול להזיק.

אבל בטחון בהשם יזיק לה?
זה לא יכול להזיק, אמונה בהשם לא הזיקה לאיש מעולם.
לא מדובר על להסיט אף אחד משום דבר,
מדובר על כלי בעל עוצמות שהפסיכולוגיה לא יכולה להגיע אליהן.

אני מדברת על כלים מעשיים, פרקטיים, יומיומיים, ולא על לימוד תיאורטי
כל אחת יכולה ללמוד וליישם את זה בחיים שלה עם קצת התמדה, והכל נמצא בתורה.

ולגבי זה:

יתכן מאוד שלאותה אשה יש אמונה שלמה ותמימה, והיא לא צריכה שום חיזוק.

אין סיכוי.
המשפט הזה סותר את המצב.
עצם זה שהיא בחרדות - היא בוודאי צריכה חיזוק.
כי מי שיודעת שהשם הוא טוב, וטבע הטוב להיטיב, ושהרצון העליון הוא שיהיה טוב גלוי וחסד גלוי בעולם - בוטחת בו ויודעת שהכל בסדר גמור.
(אני כותבת את זה בעיקר עבור מי שקוראת את האשכול כי זה נכון לכל תחום בחיים)

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

נו, מה אני אעשה שהחלטת לקרוא רק חלק מדברי ולהגיב בהתאם
כתבתי פעמים שזה לא סותר פניה לאיש מקצוע.
אין לי מושג מה רמת החרדות שלה, וגם לך אין
פה זה רק פורום איש את רעהו בפרוג...

האם היא באמת צריכה טיפול פסיכולוגי,
או יכול להיות שטיפול קצר ב-CBT או EFT יספיק?
כי אם היא לא צריכה פסיכולוג - אז טיפול פסיכולוגי יכול להזיק.

אבל בטחון בהשם יזיק לה?
זה לא יכול להזיק, אמונה בהשם לא הזיקה לאיש מעולם.
לא מדובר על להסיט אף אחד משום דבר,
מדובר על כלי בעל עוצמות שהפסיכולוגיה לא יכולה להגיע אליהן.

אני מדברת על כלים מעשיים, פרקטיים, יומיומיים, ולא על לימוד תיאורטי
כל אחת יכולה ללמוד וליישם את זה בחיים שלה עם קצת התמדה, והכל נמצא בתורה.

לא כתבתי שביטחון בהשם יכול להזיק
כתבתי שגישה טיפולית שמחדירה לאדם חרדתי, שהבעיה שלו הינה ביטחון בהשם, מסיטה את הנושא מטיפול בבעיה, ומחדירה לו רגשות אשם.

ולגבי האם היא זקוקה לטיפול או לא, בשביל זה יש מאבחנים מקצועים, שיכולים לקבוע את זה בקלות, ואז להמליץ על הטיפול.
מצטרף להמלצות על מכון מגן.

ולגבי זה:
אין סיכוי.
המשפט הזה סותר את המצב.
עצם זה שהיא בחרדות - היא בוודאי צריכה חיזוק.
כי מי שיודעת שהשם הוא טוב, וטבע הטוב להיטיב, ושהרצון העליון הוא שיהיה טוב גלוי וחסד גלוי בעולם - בוטחת בו ויודעת שהכל בסדר גמור.
(אני כותבת את זה בעיקר עבור מי שקוראת את האשכול כי זה נכון לכל תחום בחיים)

לגבי זה הבהרתי את דעתי, שאין קשר בין חרדה חולנית לאמונה.
זה מנגנון שונה בנפש, וכמה שלא תנסי לשכנע שברגע שבן אדם יודע שבגלל שהשם הוא טוב, וטבע הטוב להיטיב וכו' כך אני משתכנע יותר ויותר שהידע שלך על חרדות הוא מוגבל.
זה פשוט לא קשור, לא מתחיל מאמונה, ואפילו לא עובר ליד.

 

[imagine]

בן אדם שסובל מהתקפי חרדה ברמה קלינית. משול בעיני למחשב משוכלל מאד!!!!!! שלא מחובר לחשמל.......
שום תוכנה, ולו המדהימה והתועלתית ביותר לא תעבוד עליו במצב כזה.
יש צורך קודם "לחבר אותו לחשמל" קרי - טיפול מקצועי שלעיתים יחייב טיפול תרופתי. ורק אז, יהיה ל"חובות הלבבות" ול"אמונה ובטחון" לא רק אוזן להכנס אליה, אלא גם מוח, ובעיקר לב!
יש מצבים שכל הדיבורים הכי יפים, הכי משכנעים, הכי עובדים באמת בשטח אצל אנשים מסוימים - לא ישיגו את מטרתן אצל אנשים אחרים עם כל הרצון הטוב של שני הצדדים! כדאי להבין את זה!

וכבר שמעתי במו אוזני נשים שסבלו מכפייתיות בנושא אמונה, וסבלו מהתקפי חרדה שבאו בעקבות מחשבות מסוג: "אני לא מאמינה מספיק", "הבטחון שלי בה' לא מספיק יציב", "האמונה שלי בבורא עולם לא ברמה גבוהה כמו שצריך" וכו'.... וממילא אותן נשים, הדבר האחרון שהן זקוקות לו עכשיו הוא הרצאות שיחות ורעיונות בנושא אמונה. זה רק עלול להזיק להן ולהחריף את מצבן עוד יותר. וזו רק דוגמה.

 

[פקאן]

מענין למה לא מציעים למי שיש לו אנגינה או דלקת ראות להתחזק בביטחון ובאמונה, במקום ללכת לרופא משפחה...
חרדות, להבדיל מפחדים, נובעות מתפקוד לקוי של המח, מבעיה בחומרים המופרשים, נכון שלא תמיד חייבים טיפול תרופתי, כמו שלא לכל וירוס נותנים אנטיביוטיקה, אבל אבחון מקצועי, מאיש מקצוע, זה בגדר השתדלות בסיסית של "ניתנה רשות לרופא לרפאות"

 

[עוד אחד]

יש לי 'תורה' על זה.. ייתכן שיבוא לה לעזר. לי בכל אופן זה עזר מאד כשהגעתי לתובנה הזו.

יש לנו כבני אדם שתי כוחות שמביאים אותנו ביחד להתחבר לדברים. המוח (המחשבות שעוברות במוחינו) והלב.
כשאנחנו חושבים על דבר מסוים אנחנו מקנים לו חיבור מסוים בלב, וכשיש לנו חיבור בלב לאיזה דבר אנחנו נחשוב עליו יותר. ככל שנתחבר לדבר מסוים מבחינה רגשית כך נחשוב עליו יותר וככל שנחשוב על דבר מסוים כך נתחבר אליו בליבינו יותר ויותר.
זה בעצם גלגל. המחשבה על דבר מסוים מקנה אחוז מסוים של חיבור בלב. והמחשבות במוח הם תוצאה של הדברים שהאדם מחובר אליהם. הוי אומר, ככל שהאדם מחובר לדבר בליבו כך הוא חושב עליו יותר.
וככה זה התחיל..
החברה שלך שמעה סיפור עצוב של מישהו שחלה במחלה. היא הזדעדעה וחשבה על כך כמה פעמים. פתאום היא שאלה את עצמה, היי אולי גם לי יש את המחלה?.. עד כאן זה טבעי וקורה המון לכולם, אלא שהיא במקום להפסיק לחשוב על כך המשיכה עוד קצת להפוך במחשבות כאלה, ואז זה התחיל לתפוס אחוזים בלב. פתאום היא התחילה להתחבר לכך רגשית ואז הכדור שלג התחיל להסתובב, המחשבות החלו לרוץ מעצמם (כי האחוזים בלב של פחד ממחלות גדלו כתוצאה מהמחשבות) והם הגדילו את החיבור בלב לפחד ממחלות וכדו'.
בעצם מה שצריך זה לעצור את המירוץ המטורף הזה, וזה ייתכן רק על ידי שליטה על המחשבות. להפסיק לחשוב על כך רק על דברים אחרים, כתוצאה מכך החיבור בלב לפחד הזה יירד בהדרגה עד שייעלם לחלוטין.
זה תהליך לא קל, וניתן להיעזר בו על ידי פעולות שמסיחות את הדעת. בזמנו שיחקתי הרבה שחמט כיון שזה דורש ריכוז ולוקח את הראש לגמרי.
בראש ובראשונה חשוב להדגיש לה שהיא בסדר, שהפחד הזה הוא טבעי ונחלת הכלל, ההרגשה שאני יוצאת דופן רק מחמירה את המצב. ולתת לה להבין שהעיסוק האובססיבי מיותר ואם היא מרגישה לא טוב שתלך לרופא אבל שלא תתעסק עם זה, ולא לחשוב על כך. שתיקח עיסוק או אתגר כלשהו שימשוך לה את הראש.
הייתי ממחיש את הרעיון הזה בשאלה הבאה: איך אפשר להסתיר את השמש הגדולה והענקית על ידי שלושה אצבעות בלבד? התשובה פשוטה, אם מניחים את שלושת האצבעות על העיניים מסתירים ממנה לראות את השמש. וכך הדבר גם בתחום הנפשי, לאדם יש כל כך הרבה דברים טובים והצלחות אבל אם הוא חושב על שלוש דברים שמפריעים לו כל הזמן והוא מניח אותם באופן אובססיבי מול עיני המוח והלב הוא מסתיר לעצמו את כל הטוב הגדול שהוא מוקף.
ועוד מילה שאני יודע שיקפצו עלי כולם..
אני נגד ללכת למומחים. חד וחלק. למי שתמיד היה בריא בנפשו ורק נכנס לסיבוך לאחרונה עדיף שלא להיכנס לבוץ הזה זה רק מסבך יותר ויותר.
זו היא דעתי וזכותכם לחלוק עלי.

 

[ariels]

מענין למה לא מציעים למי שיש לו אנגינה או דלקת ראות להתחזק בביטחון ובאמונה, במקום ללכת לרופא משפחה...
חרדות, להבדיל מפחדים, נובעות מתפקוד לקוי של המח, מבעיה בחומרים המופרשים, נכון שלא תמיד חייבים טיפול תרופתי, כמו שלא לכל וירוס נותנים אנטיביוטיקה, אבל אבחון מקצועי, מאיש מקצוע, זה בגדר השתדלות בסיסית של "ניתנה רשות לרופא לרפאות"

למה לא להציע?
את יודעת כמה מצבים רפואיים קלים ופחות קלים נחסכו ממשפחתי בעקבות חשיבה חיובית? הפסקתי לספור, כי זה פשוט עובד.

כמובן שאין להימנע מאבחון או פניה לאיש מקצוע, כמו שכתבתי למעלה.
להיפך! בלי קשר לטיפול שהיא תקבל, זה יכול רק להועיל.

למה אתם חושבים שיש סתירה בין השתדלות לבין בטחון?
אני לא חושבת כך.
אלו שני כלים שחייבים ללכת יחד.

לסבר את האוזן, לא אנגינה, אלא מצבים הרבה יותר קשים:

משפחה שמפאת פרטיותם לא אכתוב כאן את שמם אך האב הוא רב ידוע
לפני 25 שנה חלה במחלה
הרופאים לא נתנו לו יותר מדי סיכויים, בכל אופן הוא התחיל טיפולים קשים וארוכים ואף נאלץ לעזוב את ביתו ולהגר לעיר בה ישנם שרותי רפואה מקצועיים.
הוא מעיד על עצמו שמה הוציא אותו מזה, ועד היום הוא בריא כשור בלע"ה - זו חשיבה חיובית.
בכל ערב היו בני הבית מתקבצים סביב מיטתו ורוקדים ושרים - "אבא בריא! חוזרים הביתה!" כך במשך כל יום, למשך כל התקופה הארוכה של הטיפולים.
הרופאים מגדירים אותו "נס רפואי".

עוד סיפור:

אח של חברה טובה שלי שנפצא בעזה באופן אנוש מכדור בראש שריסק לו חצי מהראש ויצא בצד השני.
הרופאים נתנו 2 אפשרויות:
1. שהוא ח"ו לא יחיה.
2. אם הוא ישרוד - הוא ישאר צמח לכל חייו.

המשפחה לא התייאשה, הם פשוט החליטו שהוא יתעורר ויחלים.
ערכו סעודת הודיה (!!!) על הניסים הגדולים וההצלה - כל זאת כשהבחור שוכב ב"קומה", אפילו לא פוקח עיניים.
תוך 3 חודשים הוא התעורר. תוך זמן קצר שוחרר, השיקום שלו היה מהיר בצורה מדהימה, ובסופו מסתבר שחוץ מצלקת לא כל כך יפה בצד הראש - אין זכר לפגיעה. לא נפגע הזכרון, לא כושר הדיבור, ולא המוטוריקה.
הוא היום נשוי עם ילדים.
עוד "נס רפואי".

 

[ariels]

לגבי זה הבהרתי את דעתי, שאין קשר בין חרדה חולנית לאמונה.
זה מנגנון שונה בנפש, וכמה שלא תנסי לשכנע שברגע שבן אדם יודע שבגלל שהשם הוא טוב, וטבע הטוב להיטיב וכו' כך אני משתכנע יותר ויותר שהידע שלך על חרדות הוא מוגבל.
זה פשוט לא קשור, לא מתחיל מאמונה, ואפילו לא עובר ליד.

עזוב, אני לא מעוניינת לנהל דו שיח של חרשים.
אתה עסוק בווכחנות לשמה, ומסיט את הדיון הענייני לפסים אישיים.
אין לי מה להגיב יותר.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

יש לי 'תורה' על זה.. ייתכן שיבוא לה לעזר. לי בכל אופן זה עזר מאד כשהגעתי לתובנה הזו.

יש לנו כבני אדם שתי כוחות שמביאים אותנו ביחד להתחבר לדברים. המוח (המחשבות שעוברות במוחינו) והלב.
כשאנחנו חושבים על דבר מסוים אנחנו מקנים לו חיבור מסוים בלב, וכשיש לנו חיבור בלב לאיזה דבר אנחנו נחשוב עליו יותר. ככל שנתחבר לדבר מסוים מבחינה רגשית כך נחשוב עליו יותר וככל שנחשוב על דבר מסוים כך נתחבר אליו בליבינו יותר ויותר.
זה בעצם גלגל. המחשבה על דבר מסוים מקנה אחוז מסוים של חיבור בלב. והמחשבות במוח הם תוצאה של הדברים שהאדם מחובר אליהם. הוי אומר, ככל שהאדם מחובר לדבר בליבו כך הוא חושב עליו יותר.
וככה זה התחיל..
החברה שלך שמעה סיפור עצוב של מישהו שחלה במחלה. היא הזדעדעה וחשבה על כך כמה פעמים. פתאום היא שאלה את עצמה, היי אולי גם לי יש את המחלה?.. עד כאן זה טבעי וקורה המון לכולם, אלא שהיא במקום להפסיק לחשוב על כך המשיכה עוד קצת להפוך במחשבות כאלה, ואז זה התחיל לתפוס אחוזים בלב. פתאום היא התחילה להתחבר לכך רגשית ואז הכדור שלג התחיל להסתובב, המחשבות החלו לרוץ מעצמם (כי האחוזים בלב של פחד ממחלות גדלו כתוצאה מהמחשבות) והם הגדילו את החיבור בלב לפחד ממחלות וכדו'.
בעצם מה שצריך זה לעצור את המירוץ המטורף הזה, וזה ייתכן רק על ידי שליטה על המחשבות. להפסיק לחשוב על כך רק על דברים אחרים, כתוצאה מכך החיבור בלב לפחד הזה יירד בהדרגה עד שייעלם לחלוטין.
זה תהליך לא קל, וניתן להיעזר בו על ידי פעולות שמסיחות את הדעת. בזמנו שיחקתי הרבה שחמט כיון שזה דורש ריכוז ולוקח את הראש לגמרי.
בראש ובראשונה חשוב להדגיש לה שהיא בסדר, שהפחד הזה הוא טבעי ונחלת הכלל, ההרגשה שאני יוצאת דופן רק מחמירה את המצב. ולתת לה להבין שהעיסוק האובססיבי מיותר ואם היא מרגישה לא טוב שתלך לרופא אבל שלא תתעסק עם זה, ולא לחשוב על כך. שתיקח עיסוק או אתגר כלשהו שימשוך לה את הראש.
הייתי ממחיש את הרעיון הזה בשאלה הבאה: איך אפשר להסתיר את השמש הגדולה והענקית על ידי שלושה אצבעות בלבד? התשובה פשוטה, אם מניחים את שלושת האצבעות על העיניים מסתירים ממנה לראות את השמש. וכך הדבר גם בתחום הנפשי, לאדם יש כל כך הרבה דברים טובים והצלחות אבל אם הוא חושב על שלוש דברים שמפריעים לו כל הזמן והוא מניח אותם באופן אובססיבי מול עיני המוח והלב הוא מסתיר לעצמו את כל הטוב הגדול שהוא מוקף.
ועוד מילה שאני יודע שיקפצו עלי כולם..
אני נגד ללכת למומחים. חד וחלק. למי שתמיד היה בריא בנפשו ורק נכנס לסיבוך לאחרונה עדיף שלא להיכנס לבוץ הזה זה רק מסבך יותר ויותר.
זו היא דעתי וזכותכם לחלוק עלי.

פחד זה דבר טבעי, יש לכל אחד.
חרדה זה דבר חולני, אדם לא נכנס לחרדה בעקבות "פחד"
הזיעה הקרה, הדופק המהיר, תחושת המחנק, התחושות הפיזיות של כאבים פסיכוסומטיים מגיעים הרבה לפני שבן אדם מתעסק במחשבות המודעות שלו.
התקף חרדה עלול להיות דומה בעוצמת הכאבים הפיזיים להתקף לב, עד כדי כך שאחד הדברים שנבדקים בשעה שאדם מגיע לבית החולים עם התקף לב, זה האם מדובר בהתקף חרדה.
זה לא מתחיל בפחד, הפחד מתבטא בעקבות החרדה, הוא נובע ממנה.

למעשה העצה של הסחת הדעת היא עצה טיפולית שניתנת בהרבה מקרים כחלק מתהליך הטיפול בהפרעות חרדה. אבל היא לא מונעת או בולמת אותה, היא פשוט מקטינה את כמות הזמן שבו המוח מתעסק עם האובססיה, ולפיכך פרקי הזמן בין התקף למישנהו הולכים וגדלים, אבל עוצמת ההתקף לא משתנה. זה בערך כמו משכך כאבים.

בין יתר הדברים, העיסוק האובססיבי בנושאים הקשורים לרפואה, ובתהליכים שקשורים למניעת מחלות, כמו שטיפת ידים מוגזמת, חיטוי ברזים וטלפונים, בירור בפורומים על מחלות וגורמי מחלות, הם בעצם קומפולסיה, צורה של הגוף להתמודד עם החרדה, והקומפולסיה לא בהכרח מלמדת על מקור האובססיה, היא בסך הכל צורת ביטוי של הגוף לחרדה, בירור מעמיק יכול לגלות שהמקור הוא בכלל לא פחד מפני מחלות, אלא חרדה כללית שבאה לידי ביטוי באופן הזה.

לכן האמירה שלך ש"החברה שמעה סיפור עצוב והתחילה לחשוב..והמחשבות התחילו להתגלגל כמו כדור שלג שצבר אחוזים של פחד" היא פשוט לא קשורה.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

עזוב, אני לא מעוניינת לנהל דו שיח של חרשים.
אתה עסוק בווכחנות לשמה, ומסיט את הדיון הענייני לפסים אישיים.
אין לי מה להגיב יותר.

ווכחנות לשמה?
ממש לא.
גם לא פסים אישים.
פשוט אני מודע יותר מידי טוב לנושא, וזה כואב לי שאת כותבת בצורה שמביעה חוסר היכרות עם הנושא.

 

[ariels]

מאחר ואתה כל כך כואב ומצטער, וקשה לי לראות זאת בלי לנסות לסייע -
בסדנא האחרונה שלימדתי השתתפה פסיכולוגית קלינית (בעלת תואר שני)
אם תרצה אוכל לקשר ביניכם טלפונית ואולי היא תסכים להסביר לך מבחינה מקצועית מה התחום של חשיבה חיובית תורם למטופל.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

מאחר ואתה כל כך כואב ומצטער, וקשה לי לראות זאת בלי לנסות לסייע -
בסדנא האחרונה שלימדתי השתתפה פסיכולוגית קלינית (בעלת תואר שני)
אם תרצה אוכל לקשר ביניכם טלפונית ואולי היא תסכים להסביר לך מבחינה מקצועית מה התחום של חשיבה חיובית תורם למטופל.

אין בעיה

 

[עוד אחד]

...

 

[mat]

בעצם יש פה ויכוח האם חרדה זה מוח תקול. או מחשבה תקולה. האם זה בעיה של תוכנה או של חומרה.

אבל כולם מסכימים שיש טריגר לחרדה כאילו המוח התקול לא יעשה בעיות אם המחשבה לא תחשוב על נושא ספציפי. צריך שיתרחש משהו ושהבן אדם יקלוט את זה דרך החושים שלו כדי שהחרדה תפעל. זה אומר שגם אם זה בעיה פיזית במוח. אפשר לגרום למחשבה לא להפעיל את החלק הזה במוח.

לפי ויקיפדיה. http://he.wikipedia.org/wiki/חרדה
נשמע שחרדה זה פחד חסר שליטה. ושזה סוג של פחד מוגבר כל כך עד שמגיע למצב של חוסר שליטה.
לא מוזכר שם שיש חרדות של מוח תקול.

בכל מקרה אני לא מבין בתחום. ולא מתיימר להבין. רק כתבתי דברים שחשבתי עליהם לשם הדיון.

 

[imagine]

חשוב לי לציין שאני מאד מאד מכירה מקרוב את הנושא של חשיבה חיובית, ובחיים שלי זה חולל פלאות!!! ברור שכח המחשבה הוא גדול מאד ורואים ישועות דרכו. לי אישית יש כמה סיפורים מהחיים שלי על ניסים! וגם מי שהעברתי לו את הדברים הודה לי מאד על כך. חקרתי ובדקתי זאת ממקורות היהדות והגעתי לחומרים מדהימים על כוח המחשבה לטוב ולמוטב.
ברור גם שחשיבה חיובית גם היא מסוגלת להפריש הורמונים חיוביים שתורמים למצב רוח. וזה מוכח קלינית.
יחד עם זאת, סייגתי, שיש מקרים בהם זה לא יעזור. צריך להבין את זה כדי לחסוך סבל מיותר.

 

[חיוך]

מאחר ואתה כל כך כואב ומצטער, וקשה לי לראות זאת בלי לנסות לסייע -
בסדנא האחרונה שלימדתי השתתפה פסיכולוגית קלינית (בעלת תואר שני)
אם תרצה אוכל לקשר ביניכם טלפונית ואולי היא תסכים להסביר לך מבחינה מקצועית מה התחום של חשיבה חיובית תורם למטופל.

אין בעיה

אשמח לעדכון מה יצא משיחה זו.
גם לי ברור שחלק מתהליך טיפולי הוא חשיבה חיובית, וטיפול בעיוותי חשיבה.
אך יש מקרים שבן אדם לא עומד במקום הזה, וצריך טיפול אחר בשביל להיות מסוגל לזה. כמו כדורים וכדו'.

 

[bekki]

חשיבה חיובית היא דבר מקסים לכשעצמו.לא מכירה את הנ"ל. אבל-
אצל האדם החרד יש מחסור כימי במוח .לעיתים אפשר לגבור על זה בעזרת קוגניציות בלבד והתנהגות. במקרים חמורים יותר יהיה צורך בכדורים שיעזרו בשלב ראשוני ע"מ ליצור פניות להתעסק עם המחשבות וכו'.
יש הבדל בין חשיבה חיובית לבין שינוי קוגנטיבי המבוסס על סי.בי.טי. חשיבה של סיביטי לא באה לאמר לבנאדם תחשוב טוב יהיה טוב ואפי' לא לבחון את יתר הדברים הטובים שבחייו וכו'.
כאן המטרה לאתגר את מחשבתו ולהביא אותו למחשבה חלופית מדוייקת יותר, מציאותית יותר.
כידוע האדם החרד נוטה להטיות חשיבה כמו קטסטרופה/ פילטר/פסילת חיובי וכו'.
במקביל מבצעים חשיפות להימנעות על פי מדרג.בקיצור זה שונה.
אני בעד חשיבה חיובית לגמרי, אבל לחרדות זה לא מספיק.[דעתי]

 

[bekki]

נו, מה אני אעשה שהחלטת לקרוא רק חלק מדברי ולהגיב בהתאם
כתבתי פעמים שזה לא סותר פניה לאיש מקצוע.
אין לי מושג מה רמת החרדות שלה, וגם לך אין
פה זה רק פורום איש את רעהו בפרוג...

האם היא באמת צריכה טיפול פסיכולוגי,
או יכול להיות שטיפול קצר ב-CBT או EFT יספיק?
כי אם היא לא צריכה פסיכולוג - אז טיפול פסיכולוגי יכול להזיק.

אבל בטחון בהשם יזיק לה?
זה לא יכול להזיק, אמונה בהשם לא הזיקה לאיש מעולם.
לא מדובר על להסיט אף אחד משום דבר,
מדובר על כלי בעל עוצמות שהפסיכולוגיה לא יכולה להגיע אליהן.

אני מדברת על כלים מעשיים, פרקטיים, יומיומיים, ולא על לימוד תיאורטי
כל אחת יכולה ללמוד וליישם את זה בחיים שלה עם קצת התמדה, והכל נמצא בתורה.

ולגבי זה:



אין סיכוי.
המשפט הזה סותר את המצב.
עצם זה שהיא בחרדות - היא בוודאי צריכה חיזוק.
כי מי שיודעת שהשם הוא טוב, וטבע הטוב להיטיב, ושהרצון העליון הוא שיהיה טוב גלוי וחסד גלוי בעולם - בוטחת בו ויודעת שהכל בסדר גמור.
(אני כותבת את זה בעיקר עבור מי שקוראת את האשכול כי זה נכון לכל תחום בחיים)

הצלחת לעצבן אותי!
לאמר שמי שיודעת שהשם הוא טוב וכו'...בוטחת בו ויודעת שהכל בסדר גמור זו אווילות.
כל זה נכון לאדם שחרדותיו ניתנות לשליטה ואינן משתלטות על חייו.
חרדות נובעות מחוסר בטחון בה'? בושה לאינטליגנציה .[היהודית]

עזבי חרדות. ומה תאמרי לאדם כפייתי? אין שום הבדל מהותי להוציא חסר איזון כימי במוח.
מספיק שבנאדם שסובל מחרדות ואין לו יום וליל ,בלי גוזמה, מרגיש אשם/ לא מובן/ לא נורמאלי וכו'
אין צורך להוסיף לא עוד כינוי:אינו בוטח באלוקיו.

 

[ariels]

אני שמחה שאנשים פה מתעצבנים.
באמת.
כי זה מעיד כמה התחום הזה של חשיבה חיובית לא נלמד לעומק.
וזה אומר שיש עוד הרבה מה לעשות ולשפר.
איך בדיוק אתם ידעים אם זה יעזור או לא יעזור?
גם חוסר איזון כימי ניתן לשנות ללא תרופות, ולפעמים חייבים אותן, ולפעמים לא.
חשיבה חיובית מפרישה חומרים במוח, כמו גם פעילות גופנית.

ומה שעוד מעניין, שהחלטתם להתעלם מההמלצה שלי (שחזרתי עליה 3 פעמים) לפנות לטיפול, ובמקביל לעבוד על נושא החשיבה.

ומה שעוד יותר מעניין, שכולם פה איבחנתם בצורה גורפת את האישה כסובלת מחרדות ברמה קלינית חמורה שמחייבת טיפול תרופתי.
בדקתן כמה רמות שונות יש בחרדה?
מהתקף קל וחד פעמי, עד לאדם שנמצא בחוסר תפקוד והלוצינציות -
יש עוד כמה עשרות דרגות באמצע.
וברובן לא מטפלים בעזרת תרופות.

 

[הני מושקוביץ]

לא מזמן שמעתי על הרצאה של הסתכלות חיובית, באותה תקופה הייתי במצב בריאותי מאוד רעוע, האמנתי ואמרתי לעצמי שהכל טוב והכל יהיה בסדר.

לא יודעת אולי הייתי תמימה, זה הסתיים בצורה מחרידה עם אמבולנס וחדר ניתוח.

אולי בגלל זה לא מתתתי.

אני לא חסידה גדולה של הרעיון, אחרי זה, ועוד להפך, נכנסתי לחרדות ספציפיות לנושא.

ואולי קצת אובססיביות, גיליתי שיש אנשים שחשיבה חיובית מחזיקה ומחזקת, ויש שהיא פשוט מפילה אותם. אצלי כל הזמן עוד אמרתי לעצמי שיהיה טוב, אבל כשהורצתי לחדר ניתוח רק אמרתי כל הזמן, "ה' תעשה שיהיה טוב"

אני חושבת שיש אחרים שכמו אצלי, שיודעים שיש סיבה בעולם ויש מסובב והוא מחזיק אותנו ולכן קורים כל מיני דברים שמבחינתנו לא צפויים.

אבל זה גם יכול לגרום לחרדות בעיקר בדור שלנו שאנחנן כ"כ רחוקים, לכן ואני ממליצה לכל אחת, גם בלי "טראומות" וכל מיני דברים כאלו פשוט להגיע ליעוץ, לפסיכולוג, לקאוצ', ולפעמים גם-כן פסיכיאטר, כי זה שווה את החיים שלנו.