תעלומה באוקראינה: לאן נעלם חיל האוויר הרוסי?
אנליסטים מעריכים שיש לו בעיות טכניות, שהגנרלים מפחדים מהנ"מ של אוקראינה - אפילו שישנו מרד טייסים שקט; "הקברניט" מסביר מה באמת קרה לכוחות האוויר של פוטין, ולמה מצבם טוב מש
שלום, כאן הקברניט; שמי אוקראינה אפופים עשן קרבות מאז פלש למדינה הצבא הרוסי, צבועים בפסים שחורים ולבנים של שובלי טילים ורקטות ארטילריות, ומלאים שאון פיצוצים. מה אין ברקיע האוקראיני? מטוסי אויב; חיל האוויר הרוסי פשוט נעלם.
מאז שבוע הלחימה השני, התמעטו להדהים משימות התקיפה בקו החזית. מטוסים טורפי טנקים ונגמ"שים כמו הסוחוי 25 ודומיו נראו שם לעתים נדירות, ותוך זמן קצר נדמה שנעלמו לגמרי. גם בעורף האוקראיני דווח על שמיים כמעט נקיים: מטוסי הסוחוי 34 ארוכי הטווח מגיעים בעיקר בלילות אם בכלל, ובכוחות קטנים יחסית.
סוחוי 24 משגר רקטות
(צילום: defencetalk)
אנליסטים בכל העולם יושבים ומגרדים בראש: איך יתכן שחיל האוויר הרוסי, השני בגודלו בעולם, התנדף? האם הרוסים מפחדים על המטוסים שלהם? למה טייסי פוטין לא ממטירים גשם של פצצות ורקטות על מערכי ההגנה בקייב, אודסה, חרקיב ושאר ערי המדינה? מה עוצר אותם מלפורר מהשמיים כל תשתית, ולבחון באש את הנחישות האוקראינית?
פיצוץ תשתית נפט באוקראינה
(צילום: רויטרס)
כשמסתכלים מהטריבונה, המצב משונה מאוד: לצד אחד יש 4,000 כלי טיס, מהם מאות מטוסי קרב מתקדמים ואלפי כטב"מים, חימוש מדויק ומתקדם, והוא פועל תחת שלטון אגרסיבי, שמגבלות מוסריות אינן חלק מהדיאטה שלו.
מה יש לצד השני שמונע מהרוסים מלהפעיל את מלוא כוחם? היום נצלול אל ההערכות הפופולריות, נפרק אותן ונלמד לאן באמת נעלמו כוחות האוויר של רוסיה.
מטוסי חיל האוויר הרוסי במפגן ברוסיה
(גטי)
לפי הערכה פופולרית אחת, עומס הלחימה שבר לפוטין את המטוסים; בנק המטרות הרוסי התעדכן במהירות עצומה, עם החדירה לשטח אוקראיני ואיתור נקודות חדשות ששווה לפוצץ, ריבוי הגיחות היה מעל ומעבר למה שהכירו הדרגים הטכניים ברוסיה, והמכונאים פשוט לא עמדו בעומס.
כך נוצר מצב בו חסרים חלפים, מטוסים חווים תקלות שאי אפשר לתקן מהיום למחר, ויש פחות כלים זמינים. ולכן, מעדיפה רוסיה להוריד את העומס, כדי שלא תישאר בלי מטוסים זמינים כשתרצה להוציא לפועל מהלך לחימה נרחב.
טייסים רוסיים הולכים למטוס הסוחוי 34 שלהם
( mil.ru)
הערכה אחרת, פופולרית במיוחד, מדברת על הנ"מ האוקראיני; הפעלה גמישה ויצירתית של סוללות ארוכות טווח מדגם S300 איפשרה לאחת או שתיים לחמוק מהשמדה, ולאיים על מטוסי רוסיה פה ושם. האוקראינים אפילו לא צריכים לשגר טילים - מספיק שהמכ"מ יופעל ויתחיל לעקוב אחרי מבנה סוחוי 34, ומשימתו תשתבש.
לגזרה יוקפץ מבנה מטוסים חמושים בטילים נגד קורנים שיחפש את סוללת הנ"מ, לא ימצא - ובינתיים ייתקעו מבצעי האוויר לשעות. בנוסף, בשטח מסתובבים רכבי שיגור טילים לטווח קצר, ומכים במסוקים ומטוסי תקיפה ללא רחם. המומחים סבורים שעם כל עוצמתו, כשל חיל האוויר הרוסי בייצוב עליונות אווירית מוחלטת ופשוט מפחד לאבד עוד כלים.
סוללת BUK משגרת טיל
(TASS)
להערכה הזו מתחבר עוד אלמנט: אנליסטים סבורים לרוסיה יש פחות חימוש חכם זמין ממה שהיא צריכה. קטלוג הטילים והפצצות המונחות גדול ועשיר, אבל במחסנים פשוט אין מספיק חתיכות.
וכך נוצר מצב בו לאחר עומס משימות בתחילת הלחימה מתקרבת רוסיה לקו האדום; חיל האוויר הרוסי עדיין יכול לבצע משימות תקיפה, אך באמצעות חימוש פחות מדויק ובעל טווח קצר בהרבה - מה שמחייב שימוש ביותר מטוסים, שיהוו מטרה יותר בולטת למערכי הגנה, ויהיו תחת סיכון גדול בהרבה.
חימוש חכם תחת כנפי מיג 35 רוסי. כמה יש במחסן?
( mil.ru)
ואת ההערכה השלישית אני הכי אוהב: אומרים שחיל האוויר הרוסי פשוט טס עם אפס מוטיבציה. שבדיוק כמו חיילי החי"ר, ידעו הטייסים ומפקדיהם שיש תרגיל בבלארוס וכמו תמיד כוננות למבצע - והופתעו כשהגנרלים זרקו עליהם את בנק המטרות באוקראינה ואמרו "דוואי, צאו לדרך".
ההפתעה הזאת, ביחד עם העובדה שמולם נלחם אויב שמגיע במוטיבציה אסטרונומית - היא שגרמה לקציני התכנון לבנות מבצעים מוגבלים בתפיסה שמרנית, ולטייסים - לא לחתור למגע ולנסות לנתק מגע כשמופיעים איומים בשטח; מין מרד שקט.
טייס סוחוי 25
(TASS)
כל ההערכות הללו הגיוניות בהחלט, ויכול להיות שהן משפיעות ברמה מסוימת על היקף הפעילות. אבל לו רצתה רוסיה, היתה מדלגת מעל לכל מכשול: עומס טכני אפשר לפתור בהעברת צוותי קרקע רעננים מגזרות אחרות לגבול אוקראינה; בעיות נ"מ אפשר לפתור במבצע רחב היקף ומרוכז, תוך שימוש בכטב"מים ו
לוחמה אלקטרונית - כפי שהוכיח צה"ל במבצע ערצב 19 הנפלא של 1982; ולרוסיה יש ניסיון עשיר ביותר בהתמודדות עם בעיות מוראל צבאיות. באוקראינה אף אחד לא מפחד ממנה, אך טייסיה הגיבורים לא ירצו לסיים קריירה משתלמת בבושה ולעבור השחרה כבוגדים.
סוחוי 34 שהופל באוקראינה
(State Emergency Service of Ukraine)
הסיבה שחיל האוויר הרוסי לא מופעל במלוא עוצמתו היא אחרת לגמרי, ואנליסטים רבים פספסו אותה משום שהשוו את קמפיין ההפצצה של רוסיה למתקפות דומות
שביצעו ארה"ב ומדינות נאט"ו בעיראק, בוסניה ולוב. חיל האוויר הרוסי פשוט עובד לגמרי אחרת, ועוד רגע תבינו בדיוק למה לא מילאו מטוסיו את שמי אוקראינה.
חיל האוויר הרוסי הוקם ב-1912, בימי הצאר ניקולאי השני. אך הרוסים החלו בלוחמה אווירית עוד הרבה לפני כן;
כדורים פורחים שימשו לתצפית והפצצה מאז 1887, תחילה תחת חיל ההנדסה ולאחר מכן בתור יחידות אוויריות שסופחו לחילות שונים.
שירות האוויר הרוסי האימפריאלי בימיו הראשונים
(monovisions)
במלחמת העולם הראשונה התמקמה רוסיה כענקית תעופה: חיל האוויר שלה היה הגדול בעולם, בשורותיו טס המפציץ הגדול בעולם (איליה מורומץ של סיקורסקי, המפציץ הכבד הראשון) ושירת פיוטר נסטרוב - הטייס הראשון שעשה לופ במטוס, והראשון בהיסטוריה שהפיל מטוס אויב.
רוסיה היתה בעצם חלק מדור המדבר של התעופה הצבאית, וכך הושפעה פחות מנסיונם של אחרים ובנתה גישה וסגנון משל עצמה.
הריסות המטוס הראשון שהופל בקרב אוויר
(Wikimedia)
לחיל האוויר הרוסי יש מסורת שנשאבת מהתרבות השלטונית במדינה: העדפה של עבודה תבניתית ומסודרת על פני אלתורים ויוזמות מפקד בשטח, שמאפיינת משטרים אוטוריטריים.
יש בכך היגיון: כמי שנהנתה ממעמד של מעצמה במשך שנים רבות, הנחת היסוד היתה שתידרש למלחמות מול מעצמות אחרות - בעלות דרגים לוגיסטיים עצומים, ריכוזי כוחות גדולים ועוד סממנים של התגוששות המונית על שטח גדול.
חיל האוויר הרוסי במלחמת העולם השנייה
(wio)
וכשנלחמים בגוף גדול ומסורבל מטבעו, יש פחות צורך באלתורים ומהלכים יצירתיים ברמת הקרב הבודד. לא, היצירתיות צריכה לבוא מלמעלה, מרמת מפקד הארמיה. ובמקרה כזה, ככל שהפעולות יהיו יותר תבניתיות והפיקוד נוקשה, כך יהיה קל יותר לכוחות גדולים לבצע אותן בדייקנות ובבת אחת.
ולכן סודרו האסטרטגיה האווירית של רוסיה, המשימות שנגזרות ממנה, השיטות לביצוע שלהן והמטוסים עצמם בהתאם לשתי קטגוריות רחבות: תעופה לחזית ותעופה לעומק.
טייסי מטוסי תקיפה סוחוי 17 רצים למטוסיהם
(TASS)
מבצעי החזית הם תקיפה של כוחות אויב ניידים, מפקדות קדמיות, מערכי הגנה וסיוע ישיר ליחידות מותקפות. הרעיון הוא למנוע מהיריב לצבור הישגים ולהחזיק בשטח, ולרכך עמדות לפני מתקפה רוסית.
לשם כך מופעלים למשל, מטוסי סוחוי 25 שטסים לאט ונמוך עם מטען גדול של רקטות חודרות שריון ופצצות מצרר. ביחד איתם טסים מטוסי קרב לטווח קצר כמו המיג 29 לגרסאותיו, שנועד לאבטח אותם מפני סיורי אויב.
סוחוי 25 משגר רקטות 340 מ"מ כבדות
(רויטרס)
מבצעי העומק הם תקיפה של בסיסים ומטות רחוק מהקווים, מתקני גילוי,
שדות תעופה, מערכי תקשורת
ולעתים גם גשרים ותשתיות אנרגיה. הרעיון הוא לשבש את יכולתו של האויב לשלוט בכוחותיו בחזית ולספק להם סיוע, ולבלגן לו את המהלכים בין אם הוא בשלב של מתקפה או מגננה.
לשם כך מופעלים מפציצים לטווח ארוך כמו
הטופולב 160 העצום, שיכול למשל לנטרל נמל במתקפה של עשרים טילי שיוט, או לחסל בסיסי תחזוקה ומחסני נשק בגיחה בודדת.
טופולב 160 משגר טיל שיוט
(צילום: tvzvezda)
אבל מלחמת אוקראינה לא עובדת לפי תורת הלחימה הרוסית: מה יש בחזית? במקום מתקפות שריון מתגלגלות או מכות ארטילריות מתמשכות, שלחו האוקראינים כוחות קטנים מאוד וניידים מאוד, שנשענים על אש נ"ט מדויקת.
כוח רוסי שחטף פגיעות כאלה יכול להזעיק רביעיית מטוסי תקיפה, אך מה היא אמורה לעשות? עד שיגיע המבנה, האוקראינים התוקפים כבר יחמקו בקלות, ואת פני המטוסים יקבלו טילי כתף לטווח קצר.
טוב שבאתם, הנה קבלת הפנים. טיל כתף
(aviacionline)
האוקראינים, בחכמתם, בנו על הגנה שכולה ניידת; גם אם נתקל גדוד שריון באש טנקים, אין דרך לדעת אם נתקל בסיור או בעיקר כוחו של היריב בגזרה.
החזית גם בעצמה ניידת: כוחות רוסיה פרצו קדימה עמוק לתוך אוקראינה, אך אין להם אחיזה אמיתית בשטח, "עליונות קרקעית" אם תרצו. וכך קורה שמטוסים שתוכננו במקור לפעול בחזית שקרובה לשטח ידידותי צריכים להיכנס הרבה יותר עמוק; שם יש להם פחות דלק, זמן פעולה מוגבל, ואפקטיביות אפסית.
סוחוי 25 מול שני מטוסי סוחוי 24
( mil.ru)
ומה קורה בעומק? אותו הדבר: האוקראינים החכימו לנטוש את הבסיסים הגדולים ולפרוס מערכי תחזוקה, תיקונים ותקשורת בשטח. זה אמנם פגע באפקטיביות הבק-אנד של המלחמה, אבל ביטל לגמרי את יתרונות התעופה ארוכת הטווח של רוסיה. כן, מתחילת הלחימה נורו יותר מאלף טילי שיוט ונגרמו נזקים קשים לתשתיות צבאיות - אבל מדובר בחימוש מאוד יקר, והכלכלה הרוסית לא בדיוק רוקדת על מדרגות הרבנות.
בשלב זה, נראה שהגמישות של אוקראינה מתעלה על הקשיחות הרוסית; עובדה שצבאה עדיין חי ובועט, ואף מוציא מתקפות נגד. ההיסטוריה הוכיחה שהגנה גמישה יכולה להביס התקפה נוקשה כאשר יש הבדלי עוצמה גדולים בין הצדדים. למשל, ב-1939 פלשה רוסיה לפינלנד, בהסתמכות על צבאה האדיר ותורת לחימה שלא התאימה לשטח, לאויב ולמציאות. רוסיה אמנם הכניעה את פינלנד בסוף, אך לא לפני שאיבדה מאה אלף חיילים.
סיפרתי לכם פעם על מלחמת האוויר שהשתוללה שם; פינלנד מחקה 62 מטוסים מהמלאי ורוסיה - יותר מ-500.
מטוס פוליקרפוב 16 רוסי שהושמד בקרב על פינלנד
(צילום: SA-Kuva CC BY 4.0)
וזו הסיבה המשמעותית ביותר בגינה חיל האוויר הרוסי לא מופעל בסדר גודל של מאות מטוסים: החזית אינה חזית, העומק אינו עומק, ואין היגיון במבצעי תקיפה המוניים כשאין מה להשמיד ומה להרוויח. אני מעריך שברמה מסוימת, צפו הגנרלים של פוטין שזה מה שהולך לקרות - והסיבה שכל כך הרבה מטוסים ויחידות הוקצו למלחמת אוקראינה היתה כנראה חשש
ממצב בו נאט"ו נכנסת ללחימה.
בחישוב גס, לרוסיה יש מספיק מטוסים כדי לכתוב באוויר את המילים של "עטור מצחך". איזה שיר נהדר
(Aeroprints CC BY-SA 3.)
בתרחיש שכזה, תעמוד רוסיה מול רבבות חיילים, אלפי טנקים ומטוסים, התנגשות הטיטאנים שעבורה נבנתה תורת הלחימה שלה במקור. ובמצב הנ"ל, יהיה היגיון בהפעלה נרחבת של מאות ואלפי כלי טיס רוסיים - בשיטה הקלאסית, במתאר הקלאסי ואפילו מול האויב הקלאסי. בואו נקווה המלחמה המיותרת הזו תסתיים לפני שתרחיש כזה יצא לפועל, לטובת האנושות כולה. טיסה נעימה!