אתגר הפוך על הפוך

משולש ברמודה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הנדסת תוכנה
מכירים את סיפור הילדים על האריה שאהב תות?
לא מזמן יצא לי לראות סרטון חמוד (וקצת ישן) שהקונספט שלו פשוט מאד:
סיפור ילדים בשם האריה שאהב תן ביס. כן, לא תות ולא גזר, אלא אריה הייטקיסט נחמד שאהב מאד תן ביס.
מצרפת כאן צילום מסך של תחילת הסיפור:
1677107242883.png

1677107395106.png


הדבר הכי יפה בסיפורי "ילדים" בסגנון הזה שהם פשוטים מאד מבחינת המלל אבל מתוחכמים במיוחד ברמת הסאבטקסט. הם מתבססים בד"כ על סיפור מוכר ודרך עולם הילדים הפשוט מעבירים מסר רציני יותר.
הספר 'הנסיך הקטן' לדוג' נכתב בכלל עבור ילדים אבל גדוש כולו במסרים נסתרים על החיים שמבוגרים נהנים לנתח...

מהצד השני של המטבע אפשר לפגוש בסגנון ההפוך (והנדיר יותר): קינות מלאות הוד ויגון או שירים מורכבים ומפעימים אשר מדברים לדוג' על חיי היום יום המרגשים של ילדון בן שלוש.

בקיצור נהפוך הוא קטן. והנה קצת דוגמאות (אפשר להשתמש בהן בכיף, אני אפילו אשמח שמישהו יכתוב משהו מהן...):

שיר קליט על הדיונים בוועדת החוקה בראשותו של רוטמן המיועד עבור גן ילדים בני חמש, או סיפור ילדים מחורז שיתחרה בסדרת הספרים 'אלי לומר להיזהר' על משלוחי המנות שיוצאים כל שנה מפרופורציה.
מצד השני תוכלו לקחת את סיפורה של יונית, ילדת חמד בת חמש, אשר תורה לנדנדה בגינה השכונתית נלקח בידי בני עוולה מנוזלים ולהציג אותו בשיר מרטיט וסוחט דמעות בוועידת זכויות אדם הבאה של האו"ם.

הכללים פשוטים מאד או שלא אבל אין מה לעשות זה מה שיש:
  1. אי אפשר לערבב בין שני הסוגים.
  2. כתיבה סיפור/שיר/בלדה לילדים חייבת להיות במשלב תואם לגיל צעיר, מן הצד השני התוכן חייב להיות מעולם 'המבוגרים'.
  3. כתיבת שיר/קינה/פיוט צריכה להיות ברמה המתאימה לכתיבה רצינית המיועדת למבוגרים, התוכן לעומת זאת ילקח מעולמם של ילדים.
  4. חרוזים. אמנם לא בכולם זה נצרך, אבל הכוונה היא שהאתגר אינו מיועד לסיפורים ארוכים. תחשבו שמישהו הולך לשווק את היצירה הזאת - אין זמן לקרוא משהו ארוך ומפותל, זה גם יכול לאבד את המטרה.
  5. רעיון - מומלץ וכדאי להתפרע עם הרעיונות, רק שימו לב שנשארת פואנטה אחרי כל הבלאגן.
  6. סאבטקסט: אם לא תמיד זה חשוב - כאן זה קריטי.
פה אפשר לקשקש בטקסט גלוי וללא כוונות נסתרות.

האתגר ינעל בעוד שבועיים מהיום: יום חמישי ט"ז אדר בשעה 23:59.
 
נערך לאחרונה ב:

הקה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
השמאלנים המסכנים
בבחירות הפסידו
הצטערו המסכנים
ולא השלימו

לללה אוי ווי
לללה אוי ווי
לללה אוי ווי
לללה לה

ארגנו השמאלנים
הפגנות, הבינו
זה הרי סכנה
לכולם התריעו

לללה אוי ווי
לללה אוי ווי
לללה אוי ווי
לללה לה

ביום ראשון המשפטים
בשני הכלכלה
בשלישי החוקים
כך איום נורא

לללה אוי ווי
לללה אוי ווי
לללה אוי ווי
ללה לה

כך ביכו המסכנים
הדמוקרטיה איננה
וכל בר דעת כך ידע
כי אין טובה הימנה

לללה אוי ווי
ללה אוי ווי
לללה אוי ווי
לללה לה
 

שמואל י

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
בס''ד

ישרוליק היה בעונש.

בהתחלה הוא כעס,

ואחרי זה בכה,
ואחרי זה הוא כמעט, כמעט נרגע.
אבל אז הוא ראה,

שאבא לחדר לא נכנס,

והוא שוב נזכר שהוא בעונש.



כי ישרוליק היה בעונש.

הוא ניסה להתנהג כאילו לא קרה כלום,

אבל הוא עדיין הרגיש לבד,
הוא ניסה לכתוב מכתב סליחה מכובד,

או לפחות מהמיטה לקום,

אבל זה היה קשה, כי הוא בעונש.



כשישרוליק היה בעונש.

הוא הרגיש שעברו כבר אלפי שנים,

ונמאס לו מזמן כבר לריב,
הוא בכה ובכה, הגעגוע מעציב,

לא רצה שום צעצועים,

רק לחזור מהעונש.



אם ישרוליק היה בעונש.

גם אבא היה שם, מעבר לדלת,

מהחלון כל הזמן הסתכל,
שומר עליו, דואג לו, לבנו ישראל,
מחכה שהוא יבוא ויתנצל,

שהכל יראה שוב אחרת,

וישרוליק יצא מהעונש.
 

כותב השורות

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
הסיפור לא קרה, הוא קורה עכשיו, במדינה שלנו!
בִּשְׁתֵּי קְצָווֹת בָּעוֹלָם
חָיוּ לָהֶם שְׁנֵי יְלָדִים
דֶּמוֹ שֶׁאוֹהֵב אֶת כֻּלָּם
וְדִיקְטָה שֶׁמַּפְחִיד אֶת כֻּלָּם.

דֶּמוֹ גָּר בְּאָמֵרִיקָה הַגְּדוֹלָה
וְדִיקְטָה בְּרוּסְיָה הַקָּרָה
לְדֶמוֹ הָיוּ הַרְבֵּה חֲבֵרִים
אֶת דִּיקְטָה, לֹא כֻּלָּם אוֹהֲבִים.

עָבְרוּ כַּמָּה שָׁנִים
דֶּמוֹ וְדִיקְטָה הָפְכוּ לִגְדוֹלִים
הֵם יָצְאוּ לְטַיֵּל בְּכָל הָעוֹלָם
רָצוּ שֶׁאוֹתָם יַכִּירוּ כֻּלָּם

יוֹם אֶחָד נִפְגְּשׁוּ לָהֶם הַשְּׁנַיִם
בָּאָרֶץ יָפָה שֶׁל אֲנָשִׁים חֲכָמִים.

אַחֲרֵי כַּמָּה יָמִים דִּיקְטָה שָׂם לֵב
שֶׁכָּל הָאֲנָשִׁים, לִהְיוֹת לְיַד דֶּמוֹ רוֹצִים
וְעָלָיו מִשּׁוּם מָה כְּלָל לֹא מִסְתַּכְּלִים
דִּיקְטָה הָיָה מְאֻכְזָב וְכָעוּס
הוּא רָצָה לִהְיוֹת כְּמוֹ דֶּמוֹ בְּדִיּוּק.

בַּלַּיְלָה בְּשֶׁקֶט בְּלִי שֶׁיֵּרָאוּ
דִּיקְטָה חָטַף לְדֶּמוֹ אֶת כָּל הַבְּגָדִים
וְאוֹתָם בִּמְהִירוּת לְעַצְמוֹ הוּא הִלְבִּישׁ
אֶת הַבְּגָדִים שֶׁהוֹרִיד הִשְׁאִיר דִּיקְטָה אֵצֶל דֶּמוֹ
כְּדֵי שֶׁבַּבֹּקֶר יִהְיֶה לוֹ מָה לִלְבֹּשׁ.

בַּבֹּקֶר כְּשֶׁקָּמוּ כָּל הָאֲנָשִׁים
הֵם מַמָּשׁ הִתְבַּלְבְּלוּ בֵּין הָאוֹרְחִים
דֶּמוֹ נִרְאֶה כְּמוֹ דִּיקְטָה
וְדִיקְטָה נִרְאֶה כְּמוֹ דֶּמוֹ
הֵם בָּאוּ לְדִיקְטָה שֶׁהִתְלַבֵּשׁ כְּמוֹ דֶּמוֹ
דִּיקְטָה הִפְחִיד אוֹתָם
כְּמוֹ שֶׁהוּא הִפְחִיד אֶת כֻּלָּם
וְכָל הַחֲכָמִים לֹא הֵבִינוּ
מָה פִּתְאוֹם קָרָה?
רַק דֶּמוֹ יָדַע מָה דִּיקְטָה עָשָׂה.

דֶּמוֹ כַּעַס עַל דִּיקְטָה נוֹרָא
הוּא רָץ אֶל דִּיקְטָה וְצָעַק לְכֻלָּם -
זֶה לֹא דֶּמוֹ, זֶה דִּיקְטָה
ולָכֵן הוּא מַפְחִיד אֶתְכֶם כָּל כָּךְ
אֲנִי דֶּמוֹ!
כֵּן, אֲנִי דֶּמוֹ!

וְהַבְּגָדִים?

הַבְּגָדִים הֵם כְּלָל לֹא הָעִקָּר.
 

חנש

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
בס"ד

רחלי מחפשת שידוך

רחלי רוצה להתחתן, היא מחפשת חתן.

חתן צדיק, שאוהב את ה', ואוהב ללמוד תורה.

אמא של רחלי מדברת הרבה בטלפון, עם כל מיני "שדכניות" שתפקידן להציע לרחלי בחור צדיק כמו שהיא רוצה.

השדכנית מכירה בחור והיא גם מכירה את רחלי ואז מנצנץ לה רעיון, אולי הם יכולים להתאים.

השדכנית מתקשרת לאמא של רחלי ונותנת לה פרטים כמו למשל מה העיסוק של האבא והאימא והיכן לומדים האחים.

כל פעם שהשדכנית מתקשרת אמא הולכת לחדר ומבקשת שקט, אחר כך היא מתקשרת עוד פעם לכל מיני אנשים כדי לברר על הבחור.

בגלל שאנחנו לא מכירים את הבחור חשוב לנו לשמוע אם הוא באמת בחור שמתאים לרחלי המתוקה שלנו, הסבירה לי אמא.

אחר כך אמא מדברת עם אבא המון על: "כמה כסף הם דורשים, והמון הצעות יורדות".

אמא כל הזמן אומרת שהכל משמיים, וכבר הכריזו שם למעלה בשמיים לפני שרחלי נולדה מי יהיה החתן שלה.

לילה אחד אחרי שאמא כבר הלכה לישון התקשרה השדכנית: "הלו", היא אמרה.

"כן" עניתי.

"אפשר לדבר עם אמא"

"אמא הלכה כבר לישון"

"אז תמסרי לה שהבחור אמר כן".

אמרתי טוב וניתקתי.

מאוד שמחתי, כי אם הבחור אמר כן סימן שהוא רוצה את רחלי ואז סוף סוף רחלי שלנו תהיה כלה.

בבוקר אבא ואמא אכלו ארוחת בוקר ושמעתי אותם מדברים, אמא סיפרה לאבא שרחלי מאוד נהנתה בפגישה אבל היא לא יודעת אם הבחור רוצה להמשיך, בגלל שכבר היה נורא מאוחר, הלכתי לישון, ככה היא אמרה.

"הוא אמר כן" סיפרתי בהתלהבות

באמת? שאלו באותו הרגע גם אבא וגם אמא בפליאה.

כן, השדכנית התקשרה, הנהנתי בחשיבות, מבינה את גודל המעמד, הטלפון צלצל המון צלצולים אז הרמתי.

והיא אמרה שהבחור רוצה.

"נפלא" אמרה אמא בקול נרגש.

ואבא שאל, "היא לא שמה לב שהיא מדברת עם ילדונת בת ארבע?"

אחר כך אמא הלבישה לי שמלה של שבת והגעתי עם כל המשפחה לאירוסין של רחלי, רחלי גם לבשה שמלה של שבת וגם היתה לה תסרוקת מאוד יפה, והיא כל הזמן חייכה לכולם.

"זכינו", אמרה אמא, סוף סוף הגיע הזיווג הנכון של רחלי.

ואבא אמר: אולי ניתן לשבי, זאת אני, לנהל את העניינים הכספיים, הלא היא הייתה האחראית לסגור את השידוך.

ואמא אמרה: אם ילדה קטנה בת ארבע, שיש לה הרבה אחים גדולים ממנה וכבר מבינה קצת בשידוכים, יכולה לסגור את השידוך אז יש לה' הרבה דרכים לשלוח לנו גם את ההוצאות הכספיות.

ואם אתם סקרניים לדעת איך הסתדרו העניינים הכספיים, אז אגלה לכם שגם המשפחה של הבחור היא משפחה צנועה ופשוטה כמונו, ומשם הכל יכול להסתדר.

איך אני יודעת?

שמעתי את אמא אומרת.
 

מנוחה כהן

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת
מי השקה ומי דישן כולנו ביחד
אם קברה ילדהּ
בארץ ישראל
אז יש לנו ילד בארץ ישראל..

ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת
מי השקה ומי דישן כולנו ביחד
חייל נפל בקרב
על ארץ ישראל
אז יש לנו חייל, ויש לנו ילד בארץ ישראל..

ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת
מי השקה ומי דישן כולנו ביחד
על שמו הוקמה גבעה
בארץ ישראל
אז יש לנו גבעה, ויש לנו חייל, ויש לנו ילד בארץ ישראל..

ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת
מי השקה ומי דישן כולנו ביחד
משפחה שלימה נדרסת
בארץ ישראל
אז יש לנו רכב, ויש לנו גבעה, ויש לנו חייל, ויש לנו ילד בארץ ישראל..

ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת
מי השקה ומי דישן כולנו ביחד
יריות בישיבה
בארץ ישראל
אז יש לנו ישיבה, ויש לנו רכב, ויש לנו גבעה, ויש לנו חייל, ויש לנו ילד, בארץ ישראל..

ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת
מי השקה ומי דישן כולנו ביחד
דקירות בתוך הבית
בארץ ישראל
אז יש לנו בית, ויש לנו ישיבה, ויש לנו רכב, ויש לנו גבעה, ויש לנו חייל, ויש לנו ילד בארץ ישראל..
 

לבי

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בְּסַ'ד

הֵם הָיוּ בְּהִירֵי שֵׂעָר
לֹא סְקַנְדִּינָבִים כַּמּוּבָן
מַשֶּׁהוּ בֵּין שׁאטֵן לְשֵׁרִי בְּלוֹנְד
וְרַק הוּא שָׁחֹר כְּלֵיל חֹרֶף בְּלִי אוֹר
מְתֻלְתָּל מַמָּשׁ סְבַךְ
מַסְרֵק לֹא נָגַע בּוֹ בִּכְלָל
בְּקִצּוּר מֻזְנָח

הָיוּ שֶׁלָּחֲשׁוּ בַּחֲשַׁאי
מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב
מְאֻמָּץ ? אוּלַי
כַּנִּרְאֶה סְתָם בְּאוֹמְנָה
הַהוֹרִים הָיוּ מַשְׁקִיעָנִים
שִׁעוּרִים פְּרָטִיִּים
לְחוּגִים מוֹבִילִים שׁוֹב וְהָלוֹךְ
וְהַתּוֹצָר הַפְּרִי לֹא כָּל כָּךְ

וְרַק הוּא בַּלֵּילוֹת
הָיָ-ה מְנַגֵּן בְּמַפּוּחִית פֶּה
חֲלוּדָה שֶׁמָּצָא בַּמַּחְסָן
וְהַשְּׁכֵנִים הָיוּ אוֹמְרִים יֵשׁ אֵיזֶה נַגָּן
מִן הֶהָרִים תַּקְשִׁיבוּ...זֶה מַקְסִים
לִפְעָמִים בַּעֲרָבִים

בִּסְפָרָיו הַמְּשֻׁמָּשִׁים
יָד שְׁנִיָ-ה מֵהָאַחִים לֹא אַחִים
וּבָמַחְבֶּרֶת הַקְּמוּטָה
אָזְנֵי חֲמוֹר מְקֻּשָׁטָהּ
כְּמוֹ פָּנָיו מְלֵאוֹת הַשָּׂרָטוֹת
מפּה הִסְטוֹרִית שֶׁל תִּגְרוֹת יוֹמִיּוֹת

הַצִּיּוֹנִים הָיוּ מֵאִיּוֹת
אַךְ מִי שָׂם לֵב לִקְטַנּוֹת
צִיּוֹנִים יָפִים שֶׁל
כִּבְשָׂה שְּׁחֹרָה שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה
הַכֹּל כָּךְ יָפָה

בָּגְרָה הַחֲבוּרָה
שַׁדְכָנִים יוֹצְאִים וּבָאִים
נַחַת בִּלְעָ'הּ
תֵּרֵד לַמַּחְסָן תֵּלֵךְ לַפַּארְק
הָיוּ מְנַסִּים לְהַחְבִּיא אֶת הַשְּׁחַרְחַר

וְיוֹם אֶחָד דָּפַק
שַׁדְכָן אֶחָד מְהֻלָּל
לְמִי הִתְכַּוַּנְתָּ תָּמְהוּ הַהוֹרִים
לָזֶה הַשְּׁחַרְחַר מָלֵא הַפִּצְעוֹנִים
הֲרָאִיתָּ אוֹתוֹ שָׁאֲלוּ בַּחֲשָׁשׁ
הֲשָׁמַעְתָּ עָלָיו וְעַל מַעֲלָלָיו

עוֹד הֵם מְדַבְּרִים
וּמִן הַחֶדֶר יָצָא בַּלָּאט
בַּרְבּוּר יְפֵה תֹּאַר שְׁחַרְחַר
וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ
וְשָׁבְרוּ הַצְלָחַת
וּבֵרְכוּ עַל הַמֻּגְמָר
וּבָרוּךְ שֶׁפְּטָרָנוּ בֵּרְכוּ בְּלִבָּם

וּמָה עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ
שָׁאֲלוּ חֶרֶשׁ הַמְּחֻתָּנִים
אָה....שָׁכַחְנוּ אוֹתָם לְהַזְמִין
אֲנָשִׂים לֹא רְצִינִיִּים
וּלְפֶתַע הִתְקַבְּצוּ בָּאוּ לְבַד
כֻּלָּם שְׁחַרְחָרִים נְטוּיֵי צַוָּאר
רְאִיתֶם כַּמָּה הֵם יְהִירִים
וְעַל מָה?

לְבַסּוֹף הוּא עָזַב כְּחָתָן
כַּיּוֹם אַבְרֵךְ מִתְּמָיד יְרֵ'שׁ מְרָבִּים
וְאֶת פִּצְעֵי הַיַּלְדוּת
הוּא חוֹבֵשׁ מְחַטֵּא בְּלַהַט נַפְשׁוֹ
שֶׁחָשְׁקָה בַּתּוֹרָה

הוּא מֵשִׂים עַצְמוֹ
כִּסְתָם
אַבְרֵךְ מִן הַמִּנְיָן
מוקף באהבת משפחתו

השחרחרה
לְהֵיכָן נֶעֱלַם?
אולי בבית שמש ג'
אולי בחריש
אם תאתרו אותו
והייתם כמחריש
 
נערך לאחרונה ב:

R.E.Y

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
אֲהָהּ.
עָתִיד שֶׁל עֲרָפֶל
מִי יָדַע עִקָּר טָפֵל
שֶׁמֶשׁ הִסְתַּלְּקָה
וְרֶטֶט קוֹר מַרְעִיד.

אֲהָהּ.
קֶרֶן שֶׁמֶשׁ מַאֲפִיל
חֹד שֶׁל קֶרֶן טַף מַחֲרִיד
עַפְעַפַּיִם וְדִמְעָה
מִי יָדַע מִי יָעִיד.

אֲהָהּ.
זֶהוּ סוֹף שֶׁל מִנְהָרָה
קֶרֶן אוֹר זוֹ הַטְעָיָה
הֲרֵי הַסּוֹף מַגִּיעַ, יְרַקְרַק
וּמֶה נִשְׁאַר? רַק זֶה רַק.

אֲהָהּ.
רַק עֲשָׂרָה מֵהֶם נָגַסְתִּי
עֲשָׂרָה בּוֹדְדִים, אֲדֻמִּים, כֵּהִים.
רַק עֲשָׂרָה בִּיסִים, בּוֹדְדִים.
וּמַשְׁאִירִים - קְלִפּוֹת גַּרְעִין.

אֲהָהּ.
כֵּן, נִגְמַר לִי הָאֲבַטִּיחַ
קֶרֶן שֶׁמֶשׁ אָז תּוֹכִיחַ
רַק נָגַסְתִּי עֲשָׂרָה
וּמֶה נִשְׁאַר - קְלִפָּה מָרָה.

אַלְלַי.
 

ניק 70107

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
שיר ישן שכתבתי ע"ב שיר משמר של נתן אלתרמן

שיר מִרדם

עִצְמִי נַפְשֵׁךְ, כּוֹחֵךְ שִׁכְבִי, עִצְמִי נַפְשֵׁךְ
שִׁכְבִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁכְבִי חַיַּיִךְ,
מִקִּיר גּוֹבֵל, מִגַּג כּוֹכָב, מִצֵּל חָשֵׁךְ,
מֵאֶבֶן קֶלַע, מִיַּסְמִין, מִצִּפָּרְנַיִם
עִצְמִי נַפְשֵׁךְ מִן הַסּוֹחֵף, מִן הַהוֹלֵךְ
מִן הַסָּמוּךְ כְּמוֹ עָפָר כְּמוֹ שָׁמַיִם
מִן הַדּוֹמֵם, מִן הַמְּחַכֶּה וְהַמּוֹשֵׁךְ
וְהַמְּעוֹרֵר כְּמֵי בְּאֵר וְאֵשׁ עֵינַיִם
נַפְשֵׁךְ עִצְמִי וּבִינָתֵךְ שְׂעַר רֹאשֵׁךְ
עוֹרֵךְ עִצְמִי, עִצְמִי נַפְשֵׁךְ, שִׁכְבִי חַיַּיִךְ.

זֶה עֶרֶב קַיִץ לִכְאוֹרָה, זֶה לִכְאוֹרָה
רַק עֶרֶב קַיִץ טוֹב, יָדוּעַ וְיָשָׁן,
שֶׁבָּא לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לֹא לְמוֹרָא
וְלֹא לְרַחַשׁ פִּטְפּוּטִים וּדְבַר אָשָׁם,
שֶׁבָּא עִם רֵיחַ תַּבְשִׁילִים וְעִם מְנוֹרָה
אֲשֶׁר תִּכְבֶּה כִּי עֵת נָנוּחַ וְנִישַׁן.
רַק עֶרֶב קַיִץ חַם וְטוֹב הוּא לִכְאוֹרָה,
רַק עֶרֶב קַיִץ חַם שֶׁבָּא לֹא לְמוֹרָא.

הִנֵּה הָרוּחַ יָד שׁוֹלַחַת וּבְלִי רַחַשׁ
פִּתְאוֹם חַלּוֹן לְאַט נִפְתַּח בַּחֲשֵׁכָה
אִמְרִי מַדּוּעַ אַתְּ צוֹחֶקֶת בְּלִי פַּחַד
אִמְרִי מַדּוּעַ אַתְּ שׁוֹפַעַת כְּמוֹ שִׂמְחָה?
אִמְרִי מַדּוּעַ הָעוֹלָם קוֹרֵץ עֲדַיִן
וְאֵשׁ וּמַיִם מַבִּיטִים בּוֹ מִכָּל צַד?
אִמְרִי מַדּוּעַ בּוֹ מְפַּרְפְּרִים חַיַּיִךְ
כְּמוֹ צִפּוֹר מְשֻׁחְרָרָה בְּתוֹךְ כַּף יָד?
אִמְרִי מַדּוּעַ אַתְּ מָעוֹף וְיַעַד רַב
כְּמוֹ צִפּוֹר בַּחֶדֶר בְּמוֹצְאָהּ אֶשְׁנָב?

זֶה עֶרֶב קַיִץ לִכְאוֹרָה...

עִצְמִי נַפְשֵׁךְ הָעֲיֵפָה, עִצְמִי נַפְשֵׁךְ
שִׁכְבִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁכְבִי חַיַּיִךְ,
שְׂעַר רֹאשְׁךָ, עוֹרֵךְ עִצְמִי, עִצְמִי יָפְיֵךְ,
עִצְמִי לִבֵּךְ הַטּוֹב, אַמְּצִיהוּ בְּיָדַיִךְ.
 

חני כהן :)

משתמש מקצוען
נְהוֹרָאִי הַקָּטָן
רָץ בַּבֹּקֶר אֶל הַגַּן
הִתְפַּלֵּל יָפֶה יָפֶה
וְקִבֵּל עוּגִיָּה בְּטַעַם קָפֶה

לָהּ לָהּ לָהּ,
יָאמִי - יָאמִי,

לָהּ לָהּ לָהּ
יָאמִי -יָאמִי


הוּא וִתֵּר לַחֲבֵרִים
וְקִבֵּל עוֹד שְׁנֵי מַסְטִיקִים

לָהּ לָהּ לָהּ
יָאמִי - יָאמִי

לָהּ לָהּ לָהּ
יָאמִי- יָאמִי


וּבַהַפְסָקָה,
אוֹיָה נוֹרָא מָה קָרָה
נָפַל וְקִבֵּל מַכָּה
וּמִיָּד קִבֵּל מְקֻפֶּלֶת בִּתְמוּרָה לַשְּׁתִיקָה


לָהּ לָהּ לָהּ
יָאמִי יָאמִי

לָהּ לָהּ לָהּ

יָאמִי יָאמִי

נְהוֹרָאִי הַקָּטָן
חָזַר בַּצָּהֳרַיִם מֵהַגַּן

הוּא טִפֵּס עַל הָאָרוֹן
מַמְתַּקִּים חִפֵּשׂ

לָהּ לָהּ לָהּ
יָאמִי יָאמִי

לָהּ לָהּ לָהּ
יָאמִי יָאמִי


אִמָּא עָלָיו קְצָת כָּעֲסָה
הַרְבֵּה מָתוֹק הִיא לֹא מַרְשֶׁה

אָז הוּא יַמְשִׁיךְ לֶאֱכֹל בַּגַּן
חמצוץ, מְקֻפֶּלֶת וּפֶסֶק זְמַן

לָהּ לָהּ לָהּ
יָאמִי יָאמִי

לָהּ לָהּ לָהּ
יָאמִי יָאמִי
 

REBEKA997

מהמשתמשים המובילים!
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
בְּגַן הַחַיּוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ אַחֶרֶת,
חֲבוּרַת קוֹפִים בִּכְלוּב מִתְגּוֹרֶרֶת,
מִדֵּי יוֹם יִזְכּוּ לַאֲרוּחוֹת דְּשֵׁנוֹת,
כָּל אֶחָד יְקַבֵּל, יַחְלְקוּ הַמָּנוֹת,

יוֹם אֶחָד לַמָּקוֹם, הִגִּיעַ חוֹקֵר,
בְּפִנַּת הַחַיִּים בָּא לְבַקֵּר,
נִסּוּי מְעַנְיֵן בְּרֹאשׁוֹ אָז עָלָה,
תּוֹצְאוֹתָיו לוֹ יָבִיאוּ רֹב תְּהִלָּה,

הֵנִיחַ בְּרֹאשׁ הַסֻּלָּם שֶׁבַּכְּלוּב
אֶשְׁכּוֹל בָּנָנוֹת, כְּלָל לֹא עָלוּב
מְגָרֶה, מְפַתֶּה, טָעִים וְיָפֶה
הַחוֹקֵר מִבַּחוּץ, עוֹמֵד וְצוֹפֶה,

הַקּוֹפִים חִישׁ רָצִים לְרֹאשׁ הַסֻּלָּם,
אֶחָד לֹא נוֹתַר, לְמַעְלָה כֻּלָּם,
נֶהֱנִים מֵהַפְּרִי, אוֹכְלִים הֵם עַד תֹּם
גַּם הַקְּלִפָּה הֵעֵזּוּ לִטְעֹם,

נִגְמְרָה חֲגִיגָה, יָרְדוּ חֲזָרָה
מְחַכִּים לְמָחָר, הַחֲלֻקָּה כְּבָר בְּרוּרָה
מִי רִאשׁוֹן יַעֲלֶה, נִכְתַּב כְּבָר הַתּוֹר
אֶחָד מִתְמַרְמֵר, נוֹשֵׁף כְּקִיטוֹר

הִגִּיעַ מָחָר, הָאֶשְׁכּוֹל שׁוּב נִשְׁלַח
הַחוֹקֵר מִתְפַּלֵּל כִּי הַנִּסּוּי לוֹ יִצְלַח
כָּל קוֹף שֶׁנּוֹטֵל בָּנָנָה מְרַעֲנֶנֶת,
מְזַכֶּה אֶת חֲבֵרָיו בַּמִּקְלַחַת צוֹנֶנֶת

הַקּוֹפִים נִרְתָּעִים, הָאֶשְׁכּוֹל, הוּא מֻזְנָח
כָּל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ בָּרֹאשׁ שׁוּב הֻנַּח,
חָלְפוּ הַיָּמִים, כְּבָר לֹא מְנַסִּים
בְּלִי הַפֵּרוֹת נֶעֱרָכִים הַטְּקָסִים,

יוֹם אֶחָד הֻחְלַף אֶחָד הַקּוֹפִים
בְּאַחֵר, חָדָשׁ, שֶׁאוֹתוֹ מְאַלְּפִים
רָאָה הֶחָדָשׁ אֶת הָאֶשְׁכּוֹל הַטָּרִי
זִנֵּק מִיָּדִית, הֵן אוֹהֵב הוּא בָּרִיא,

חִישׁ קָפְצוּ לְעָצְרוֹ, וָתִיקִים בַּקְּבוּצָה
אֵין לָהֶם כּוֹחַ לְהַחֲלִיף שׁוּב חֻלְצָה
זוֹכְרִים הֵם היטב, מָה קוֹרֶה בְּמִקְרֶה
שֶׁלּוֹקְחִים מִלְּמַעְלָה וְאֵיךְ זֶה נִרְאֶה...

עָבְרוּ הַיָּמִים, עוֹד קוֹפִים נִשְׁלְחוּ
מֵהַקְּבוּצָה הַקּוֹדֶמֶת כֻּלָּם הֻשְׁלְכוּ
אַךְ עַד הַיּוֹם, בְּלִי - לָדַעַת מַדּוּעַ
בַּבָּנָנוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, אָסוּר עוֹד ליגוע!
 

יוסף יצחק פ.

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים
בְּעִיר הַבִּירָה - הִיא יְרוּשָׁלַיִם
חָיוּ לָהֶם יַחְדָּיו שְׁנֵי אַחִים
שֶׁהִתְפַּרְנְסוּ מֵעֲבוֹדַת כַּפַּיִם

הָאָח הַבְּכוֹר הָיָה רַוָּק
חַי לוֹ בְּגַפּוֹ, עֲרִירִי וּבוֹדֵד
בִּצְרִיף קָטָן מְכֻסֶּה אָבָק
עִם עַצְמוֹ כָּל עֶרֶב הִסְתּוֹדֵד

וְאִלּוּ אָחִיו הַצָּעִיר
נָשָׂא אִשָּׁה וְהֵקִים מִשְׁפָּחָה
תָּמִיד זִמְזֵם חֶרֶשׁ שִׁיר
וְהָיָה תָּמִיד בְּשִׂמְחָה

כָּךְ חָיוּ שְׁנֵי הָאַחִים
הִתְגּוֹרְרוּ עַל הַר בַּבִּירָה
כָּל בֹּקֶר הָיוּ חוֹרְשִׁים
אֶת שְׂדֵה הַתְּבוּאָה

לַיְלָה אֶחָד, בְּבֵית הָאָח הַבְּכוֹר
הוּא עֲדַיִן הָיָה נֵעוֹר
הַנֵּר דָּלַק, הַכִּסֵּא חָרַק
אֵדִים עוֹד עָלוּ מִסִּיר הַמַּרְק

"הֵן אָחִי אִישׁ נָשׂוּי
וְלוֹ אִשָּׁה וִילָדִים",
כָּךְ הֵחֵל לַחֲשֹׁב הָאָח בְּלִבּוֹ
לְלֹא מִלִּים

"וְעוֹד כַּמָּה שָׁנִים
כַּאֲשֶׁר יִזְדַּקֵּן וְיִזְדַּקֵּק לְעֶזְרָה
הֵם יְסַעֲדוּהוּ וִיפַרְנְסוּהוּ
וְלוּ תִּהְיֶה הַתְּשׁוּעָה

וְאִלּוּ אֲנִי אֶשָּׁאֵר גַּלְמוּד
לְמֵקֵל יָשָׁן אֶהְיֶה צָמוּד
מִמִּטָּתִי לֹא אָקוּם
וְיָמִים רַבִּים אָצוּם

וְלָכֵן, אֵלֵךְ עַכְשָׁו לְאָחִי
וּבְשֶׁקֶט אֶגְנֹב מִמֶּנּוּ תְּבוּאָה
כִּי אִם לֹא אֲנִי וּמְעַט מִכּוֹחִי
וְזִכְרִי יִהְיֶה רַק שְׁמוּעָה"

וּבְבֵית הָאָח הַצָּעִיר, הַנֵּר מְהַבְהֵב
וּלְיָדוֹ הָאָח שׁוֹכֵב
מַחֲשָׁבוֹת אֶת מוֹחוֹ מְמַלְּאוֹת
זְמַנִּים קָשִׁים, וְיֵשׁ דְּאָגוֹת

אִשָּׁה, יְלָדִים
מַחֲלוֹת וּכְסָפִים
אֹכֶל וְתַבְרוּאָה
וּמְחִירֵי דִּירוֹת זוֹ גַּם צָרָה...

"אֵלֵךְ לְאָחִי הַבּוֹדֵד
הֲרֵי, עִם כָּל הַלַּחַץ שֶׁלִּי
אֵין הוּא צָרִיךְ לְהִתְמוֹדֵד,

תְּבוּאָתוֹ אֲרוֹקֵן לְתוֹךְ שַׂק רָחָב
אֶפְשָׁר לַחֲשֹׁב כְּבָר, מָהֵם צְרָכָיו
הוּא לֹא יַרְגִּישׁ בִּמְאוּמָה, אֶנְצֹר הַסּוֹד בְּלִבִּי
אֶת הַשַּׂק בַּמַּחְסָן הַיָּשָׁן, אַטְמִין וְאַחְבִּיא

וּמִמַּחֲשָׁבָה לְמַעֲשֶׂה
צָעֲדוּ זֶה אֶל זֶה, שְׁנֵי הָאַחִים
לֹא יָדַע כָּל אָח, שֶׁרֵעֵהוּ
עוֹד רֶגַע קָט יֵרְאָהוּ

וְהִנֵּה, נִפְגְּשׁוּ הַשְּׁנַיִם
הִבִּיטוּ אֶחָד עַל הַשֵּׁנִי
"גָּנַב", קָרָא הַצָּעִיר
"שַׁקְרָן, זֶה לֹא אֲנִי"

רַבוּ שְׁנֵי הָאַחִים
טִנְּפוּ פִּיהֶם בִּצְעָקוֹת וּקְלָלוֹת
פָּתְחוּ בְּגִנּוּיִים וּמְרִיבוֹת
הַשִּׂנְאָה בָּעֲרָה בְּקִרְבָּם כְּלֶהָבוֹת

וּמִלְּמַעְלָה,
רָאָה זֹאת הַיּוֹשֵׁב בַּמָּרוֹם
קָרָא לְמַלְאָכָיו
וְנוֹצַר בַּשָּׁמַיִם רַעַשׁ אָיֹם

לְבַסּוֹף הֶחֱלִיט
שַׁעַל הָאֲדָמָה הַמְּהֹרֶסֶת
תּוּקַם בֶּעָתִיד, רִשְׁמִית
בִּמְדִינַת יִשְׂרָאֵל,
הַכְּנֶסֶת.
 

ifatrosh

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
על הבסיס של האריה שאהב תות (כמו ההצעה למעלה)...

פעם היה איש שאהב להיות ראש ממשלה

לא שר ולא סגן,

רק ראש ממשלה.

הוא אהב מאוד לטייל בחו"ל,

ואולי מתאים לו להיות שר חוץ,

אבל הוא רצה רק להיות,

ראש ממשלה.


ובמדינה ההיא, שבה הוא היה גר,

לא רצו שהוא יהיה ראש ממשלה.

ישב האיש וחשב וחשב, ואמר:

- אני רוצה להיות ראש ממשלה.

באו החברים שלו ואמרו, תשמע, חמוד,

אתה לא ראש ממשלה, ולא רוצים שתהיה ראש ממשלה.

אתה יכול להיות שר ואפילו בלי תיק, או סגן,

אבל ראש ממשלה אי אפשר.

תפסיק לבהות ותפסיק לחלום.


אבל האיש החליט

שהוא חייב להיות ראש ממשלה.

דיבר עם אנשים חשובים,

ורצה להיות רק ראש ממשלה.

פעם אחת זה הצליח לו,

וראש הממשלה עזב.

ובהסכם שקבעו –

אם ראש הממשלה עוזב

אז האיש שלנו יהיה ראש ממשלה.

שמח האיש ואפילו התחיל לשפץ את הבית,

והוא היה ראש ממשלה,

אבל זמני.




עשו שוב ושוב בחירות,

ולא הצליח להיות ראש ממשלה,

כי במדינה ההיא,

לא רצו שהוא יהיה ראש הממשלה.

הוא כעס.

והאשים.

את כולם.

רק לא את עצמו.


ואז הוא אמר בתקשורת,

אם מישהו אחר ראש ממשלה,

אז זו לא דמוקרטיה.

והיו אנשים שחשבו שבאמת הדמוקרטיה שלהם בסכנה,

ולא ידעו שהוא מבקש

להיות ראש ממשלה.


הם פחדו שיהיה להם מלך –

שיכריח אותם לעשות דברים.

אז הם יצאו להפגנות.

וכשהם הפגינו,

הם חסמו את הכבישים.

ועשו מדורות.

וצעקו צעקות.


והאיש,

מחכה להיות ראש ממשלה.

למרות שהוא בקושי מגיע לכנסת.

הוא מקווה,

שכל המפגינים –

יעשו לו את העבודה,

ואז, הוא יהיה ראש ממשלה.



ומה עם המפגינים? (כך אתם בוודאי רוצים לשאול)

המפגינים ממשיכים להפגין.
 

משולש ברמודה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הנדסת תוכנה
כבר אחרי חצות שוב פעם והבטחתי שיפוט במוצ"ש...

נכון שתמיד כותבים שהיה קשה ממש להחליט, והתלבטות הייתה ארוכה? אז פה באמת התלבטתי ומחקתי וכתבתי אבל בסוף אחרי הכול הצלחתי לבחור. והנה הם הזוכים המאושרים:

מקום שלישי: @ifatrosh עם סיפור ילדים ברור ורלוונטי, על משקל האריה שאהב תות. הערה קטנה אם אפשר: בבית האחד לפני האחרון יש הסבר קצת ברור מידי שהורס קצת את המוטיב של סיפור ילדים, עוד קצת שפצור וזה היה מעולה...

מקום שני: @R.E.Y עם קינה מרטיטה ומרגשת על אכילתו של אבטיח. שאפו על הניסיון בצורה הקשה יותר של האתגר.

מקום ראשון: @כותב השורות עם סיפור ילדים פשוט וקולח, שהצליח בעזרת שמות בלבד להעביר מסר בוגר, קולע ועכשווי במיוחד. בהצלחה באתגר הבא.

ברכות לזוכים ולאלו שכמעט זכו, תזכו לסאבטקסט משובח בכתיבה שלכם ושתמיד יהיה מה לקרוא בין השורות שכתבתם.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכג

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יְהוָה חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים:
נקרא  17  פעמים

לוח מודעות

למעלה