סיפור בהמשכים העולם פוסט מגיפת הדוגרי

[מימיי]

דוגרי? המגפה הזאת מפחידה אותי

 

[AUVI]

צעקות נשמעו מתוך הדירה של בלרנשטיין,

הפסיק פה מפריע לי
אבל מאין לי כל כך אלטרנטיבה להציע...
קטע מקסים!

 

[שועל ספרות.]

הפסיק פה מפריע לי
אבל מאין לי כל כך אלטרנטיבה להציע...

ישבתי וחשבתי. ושוב חשבתי. וגם לי לא הייתה אלטרנטיבה...
אולי המייבינים פה יוכלו לעזור?

 

[AUVI]

אולי להוסיף משהו אחרי.

אוי, זה היה מפחיד!
עליתי במדרגות, זו הייתה שעת ערב מוקדמת.
צעקות נשמעו מתוך הדירה של בלרנשטיין, בקולי קולות. / מחרידות את הסביבה.
"נמאס לי! אני לא יכולה יותר!"
"לכי מכאן! למה את נשארת? לכי!"

או משהו בסגנון...

 

[Sara led]

ד.

אוי, זה היה מפחיד!

עליתי במדרגות, זו הייתה שעת ערב מוקדמת.

צעקות נשמעו מתוך הדירה של בלרנשטיין,

"נמאס לי! אני לא יכולה יותר!"

"לכי מכאן! למה את נשארת? לכי!"

'ידעתי ששמחה ייקח את הנגיף קשה' אמרתי לעצמי 'מעניין ממה זה התחיל?'

"אני הולכת לחדר! נמאס לי!" נשמע שוב קולה של אשתו.

"יאללה, עופי מהבית!"

בום.

וואלה, הם הגזימו!

"עופי מפה!"

הצעקה כבר נשמעה קרובה לדלת שנפתחה באחת ויונה התעופפה היישר אל פניי הנדהמות...

רק מזכיר...

דברו! טוב, בסדר, חביב, היו יותר טובים, היו יותר רעים...

תשנה את... תחליף את... תוריד את...

אשמח! תודה!

לא כל כך הבנתי למה זה נכלל במסגרת המגיפה. זה פחות היה נראה לי תוצאה של דוגריות.

אבל תמיד טוב לקרוא את הקטעים שלך.

 

[חני כהן :)]

בת עשרים וארבע מעוכבת בעקבות שפע סיבות.

סורי שאני מתעכבת על זוטות, אבל 24 זה לא מעוכב. מכירה כאלו שרק מתחילות לשמוע בגיל הזה...

 

[שועל ספרות.]

לא כל כך הבנתי למה זה נכלל במסגרת המגיפה. זה פחות היה נראה לי תוצאה של דוגריות.

אבל תמיד טוב לקרוא את הקטעים שלך.

להגיד את האמת.
הטור הזה נכתב כטור נפרד.
אך מכיוון שלחתי את זה למישהו והוא אמר שהוא קלט על ההתחלה כי 'לא היה נראה לו שזה באמת צעקות על אישה' ואז עלה בדעתי שבאיזה תקופה מחרידה (פוסט מגיפה נוראית) הציבור כן יעלה בדעתו שהגיוני שמישהו יצעק כך...
וזה עבר לכאן.

 

[אש קודש!]

סורי שאני מתעכבת על זוטות, אבל 24 זה לא מעוכב. מכירה כאלו שרק מתחילות לשמוע בגיל הזה...

רובן לא.

 

[שועל ספרות.]

ה.


"הוו מורינו הראש כוילל, מה נשמע?"

"מממ... חיים מתי הגעת היום?"

"עשר וחצי! נו, לא הבנת לפי ה'קבלת פנים' הלבבית?"

"אה, אוף, לא משנה..."

"מה לא משנה?"

"חשבתי שבאמת זה היה קבלת פנים אמתית. לא משנה! הייתה לך סיבה רצינית או ששוב כמו שבוע שעבר התווכחת עם אשתך מי ייקח את הילד?"

"לא, הפעם ישבנו לאכול ארוחת בוקר וצחקנו עליך! אופס... באמת תכננתי לבקש סליחה, מורינו סולח, נכון?"

"סולח, סולח. תגיד לי איך עם החברותא?"

"גרוע!"

"היי היי, איך אתה מדבר? אתה זוכר מי שידך ביניכם?"

"נו, בטח, הראש כוילל! אני אספר לרב בשקט שכל יום כשאני והוא כשאנחנו נתקעים בצורת הלימוד, אנו מקדישים איזו שהיא דקת צחוק על גודל הכישרון של הרב בשידוך חברותות. אה, גם על זה אני מבקש מחילה..."

"מוחל, מוחל. אחח... נשברתי, מתי הכבוד כבר יגיע אליי, תגיד לי?"