קורונה הסבל של אלו שלא בקבוצות סיכון אבל ---

shevi123

מהמשתמשים המובילים!
מנהל קבוצה
כתיבה ספרותית
שלום וברכה
בהמשך לאשכול השכן החשוב, שקבל במה מפוארת וטוב שכך. שלא לדבר על התובנות הרבות והחשיבות בשיקוף לציבור היקר שלנו.

רציתי להעלות קבוצה נוספת. הם לכאורה לא בסיכון, אף אחד לא מדבר עליהם ובטח לא בפומבי.
והם האחרונים שיעוררו ויציפו את כאבם העצום.

אלא שטיפין טיפין עם התמשכות התקופה המאתגרת בה אנו מצויים. לפתע עולים וצפים בקול דממה דקה. זעקתם האילמת של מתמודדי הנפש.

אנשים ונשים נערים ונערות שחיים איתנו בקהילה. שלעולם לא חשבנו, לא דמינו מה עומד מאחורי המסכה. עם מה הם מתמודדים? מה הם חווים?
ובזמנים כאלו שהעולם כולו כספינה המטרפת בים זועף. עולמם שלהם -- על אחת כמה וכמה.
אם בזמני שגרה עוד משכו הם את העגלה ביזע ובדמע. מי יוכל לשער בנפשו עד כמה רבים השברים כעת.
עבודה. משפחה. תעסוקה וילדים הכל מתערבל בחרדה איומה ונוראית. שאופפת ומחניקה נשימתם של כל יושבי הבית.

ונכון. אנו בדור שיש מענה וארגונים לכל דבר.
אך אלו הסובלים בשקט מצמית. שגם לחייג או להזעיק עזרה זהו הר ענק בשבילם.
וכל פעם, כל פעם מחדש זהו מאבק נצחי. הלצאת למלחמה או לא? האם יש עוד שרידי כח שנותרו או שזה מעל ומעבר?

להם ולמשפחתם מבקשת אני מענה
לעיצות, כלים רעיונות ודברי עידוד. איך להמשיך ולו שגרה מינימלית. בזמן שהם ממצים את כל דרכי הסיוע. אך עדיין רחוקים מהישועה....
 
נערך לאחרונה ב:

shevi123

מהמשתמשים המובילים!
מנהל קבוצה
כתיבה ספרותית
אחדד את הנקודה
ברור שדבר ראשון זה טיפול מקצועי.וגדולי וטובי הפסיכיאטרים הפסיכולוגים והעו"סים עושים עבודתם נאמנה.

ועדיין בשטח זו התמודדות יום יומית שפעמים רבות לא מדוברת ולא מוצפת, מחשש מה יגידו וכו'.

כשיצא לי לדבר עם אחת כזו. הרגשתי המוןן את הסבל של הבדידות. נוסף על הסבל הקיים שהתעצם עם פרוץ הקורונה בחרדות קשות שהגבילו את כל בני הבית. כי כל יציאה של מי מהם גרמה ללחץ נוראי!!!

האם יש דרך לעזור להם, לטעת תקווה. תחושה שעדיין הם ראויים מוערכים ואפילו גיבורים(!!!).
אולי אפילו עזרה טכנית מעשית. בארוחות נקיון וכו במסגרת מה שאפשר ומותר.

אני יודעת שזה נושא רגיש. ולא תמיד ברור איך להתנהל מולו. ודווקא לכן היה חשוב לי להעלות אותו
 

L1234

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
אוי כמה שזה קשה.

אבל זה מוכר כנכות - ולכן,
גם בתקופה של סגר תמיד צריך להקפיד על ביקורים -
מרשים לעבור בכל המחסומים עבור סיוע לאדם נכה.
לא להשאיר לבד, להגיע לבקר!!!
 

shevi123

מהמשתמשים המובילים!
מנהל קבוצה
כתיבה ספרותית
אוי כמה שזה קשה.

אבל זה מוכר כנכות - ולכן,
גם בתקופה של סגר תמיד צריך להקפיד על ביקורים -
מרשים לעבור בכל המחסומים עבור סיוע לאדם נכה.
לא להשאיר לבד, להגיע לבקר!!!

אכן
רק שיש המסתגרים בביתם ומעדיפים לא להיות בסביבת אנשים זרים.
אז נכון יש טלפונים מיילים פקסים וכו

אבל---
צריך להיות במודעות לזכור אותם וחזק. כי הם לא יזכירו מעצמם...

וגם--- מה אומרים? איך מעודדים? חוץ ממה שזורם ספונטני. כי את מתחילה... ואז את קולטת שאין לך באמת מספיק מה לומר? סוג של ללכת על ביצים...
 

מרחבית

משתמש מקצוען
נושא כל-כך חשוב!
לא בטוחה שאני מבינה על איזה מצב מדובר.
אנסה בכל זאת לכתוב כמה דברים - אולי משהו מזה יתאים...

לפעמים דווקא טוב לשוחח על דברים אחרים. לספר כל מיני דברים נחמדים. לשתף מה שהתרחש אתנו היום, או מה התכניות שלנו למחר. או לספר דברים מעניינים ששמענו, קראנו, וכדו'.
הסחת דעת של שיחה 'נורמלית' יכולה לפעמים להחזיר תחושת יציבות מסוימת.
כל זה רק בתנאי שהם אכן מעוניינים בזה!
אם מרגישים שאין להם סבלנות או יכולת או רצון להתרכז בדברים אחרים, אז לא!
אם הסערה בלבם גדולה מדי, הם לא יהיו פנויים למשהו אחר.

וזה כלל גדול: לא לעשות דברים בכוח. אפילו לא בכוח 'עדין'.
להיות עירניים אם הם איתנו בעניין או לא.
כי אם אנחנו נמצאים בתוך מה שנראה לנו יכול לעזור, והם בכלל לא שם, זה רק מעצים את תחושת הבדידות שלהם, ואת המצוקה.
זה אמור גם לגבי דברי חיזוק עידוד ומחמאות.
כן לנסות. אך עם עירנות. האם הם איתנו, או לא?

אם הם מדברים ומשתפים או מספרים - מה טוב. להקשיב. לשמוע. להיות אתם.

לפעמים בתוך בלבול וחרדה, טוב להיאחז במשהו מעשי מוכר. באיזו פעילות פשוטה כאן ועכשיו. לא מידי גדולה וכוללת. למיין כבסים, להכניס מכונה אחת. לרחוץ כלים חלבי/בשרי.
לא משנה כמה הכל מסביב חוגג ובלתי נשלט.
איזו פינה, ששם יש איזה סדר ושליטה. איזו שעה, שאז עושים משהו קבוע.
שוב, בלי לחץ עליהם. ובגובה העיניים.

לצאת קצת להליכה משותפת (לא לשכוח מסכות...) ולנשום אוויר בחוץ (עם מסכות??...)

לראות מה יכול לתת תחושה של יציבות בעולם מבולבל כל-כך.
אולי להזכיר שזה זמני. נחזור בע''ה לחיים יותר מסודרים. זה לא יימשך לתמיד.

תחושה של בלגן, אי יציבות ואי וודאות - יכולה לערער מאוד.
כל משהו יציב שאפשר למצוא - חשוב.
הרגל שממשיך. פעולה מעשית קבועה, אפילו משהו קטן.

לפעמים, וצריך לבחון אם זה מתאים, בדיחות והומור. בדיחות קורונה הן מצוינות.

הרבה סייעתא דשמיא!
 

חנה פכמן

משתמש מקצוען
איור וציור מקצועי
למשפחה מרחוק -
קשר.
לשמור איתם על קשר, באופן יזום וקבוע, לשתף, לבקש, להתייעץ, להיות!
זה יאפשר לזהות שינוי במצב וצורך בתמיכה נוספת, ויאפשר למתמודד לבקש ממישהו שממש 'נוכח' בחייו.
 

shevi123

מהמשתמשים המובילים!
מנהל קבוצה
כתיבה ספרותית
@מרחבית תודה!!
בהחלט עשית סדר
העליתי את זה בעקבות מישהיא שסובלת מחרדות, שהוחמרו מאד בעקבות הקורונה והסגר. מבחינתה עדיף להמשיך עם הסגר כך יותר בטוח לה שלא תסתכן. וכך מעדיפה או יותר מזה ( לא נכנסתי מדי) שהמשפחה כמעט ולא תחשף. גם לא ללימודים וכו.

והעניין לגשש את השטח הוא כ"כ נכון.
העניין הוא שכשמדובר באדם שקט. קצת קשה להבין. לפעמים הוא מצפה שיפתחו לו פתח, אפילו בשאלות אישיות. ואז הוא עולה על הגל ומשתף ומקיא החוצה את מה שהתבייש לשאול.
כך שלפעמים המורכבות גורמת לצערי לדילול בשיחות.
מצאתי עוד דרך של התכתבות במייל.
כך זה מצד אחד עונה על השיתוף והתמיכה כשקשה טלפונית. וניתן להתפנות ולקרוא כשנח.
מצד שני קשה יותר להרגיש ולדעת על מה לכתוב...

בקיצור... מורכב,
תודה על המענה המושקע
 

shevi123

מהמשתמשים המובילים!
מנהל קבוצה
כתיבה ספרותית
למשפחה מרחוק -
קשר.
לשמור איתם על קשר, באופן יזום וקבוע, לשתף, לבקש, להתייעץ, להיות!
זה יאפשר לזהות שינוי במצב וצורך בתמיכה נוספת, ויאפשר למתמודד לבקש ממישהו שממש 'נוכח' בחייו.

אכן. העניין הוא שהמשפחה גדולה ומודעת לכך.
אך הקושי והמורכבות יחד עם ההתנהלות השוטפת והעמוסה של החיים... איך לומר? קצת תוקעת מקלות בגלגלים.
לא מתוך רוע וניכור חלילה, אלא בשל המשאבים הרבים הנדרשים.
ואולי דווקא כשזה המשפחה הקרובה זה הופך לקושי רגשי אישי.
אולי דווקא כאלו שיותר רחוקים יכולים בנוסף לתמוך בצורה יותר טובה? דווקא בגלל שהם פחות מעורבים רגשית?
 

חנה פכמן

משתמש מקצוען
איור וציור מקצועי
אכן. העניין הוא שהמשפחה גדולה ומודעת לכך.
אך הקושי והמורכבות יחד עם ההתנהלות השוטפת והעמוסה של החיים... איך לומר? קצת תוקעת מקלות בגלגלים.
להכניס קבוע ליומן: התעניינות ב....,
ממש, יום ושעה. ככה זה לא תופס מקום בעומס של החיים, אלא משתלב.
ואפשר לתאם עם עןד מס' בני משפחה,
ואז אתם יודעים שלא עבר זמן רב מדי בלי 'מגע', ומאידך -אף אחד לא הופך ל'נודניק'
זה יכול להיות לבקש מתכון, ולספר על מכירה, ולצאת להליכה, ולברר על משהו שהיא סיפרה פעם, ולעדכן שיצא שיניים...
שיחות לא חייבות להיות ארוכות, אבל כשמדברים הרבה קל יותר להגיע לדברים 'כבדים' יותר,
וגם - לא תמיד צריך 'לשחרר', לפעמים מספיק לתמוך במתמודד והוא 'יצוף' בכוחות עצמו.
 

shevi123

מהמשתמשים המובילים!
מנהל קבוצה
כתיבה ספרותית
להכניס קבוע ליומן: התעניינות ב....,
ממש, יום ושעה. ככה זה לא תופס מקום בעומס של החיים, אלא משתלב.
ואפשר לתאם עם עןד מס' בני משפחה,
ואז אתם יודעים שלא עבר זמן רב מדי בלי 'מגע', ומאידך -אף אחד לא הופך ל'נודניק'
זה יכול להיות לבקש מתכון, ולספר על מכירה, ולצאת להליכה, ולברר על משהו שהיא סיפרה פעם, ולעדכן שיצא שיניים...
שיחות לא חייבות להיות ארוכות, אבל כשמדברים הרבה קל יותר להגיע לדברים 'כבדים' יותר,
וגם - לא תמיד צריך 'לשחרר', לפעמים מספיק לתמוך במתמודד והוא 'יצוף' בכוחות עצמו.

כל מילה!!!!
תודה ענקית
זה אכן נשמע הרבה יותר קל וישים.
אני אנסה לשתף בזה גם את בני המשפחה. בטוחה שיראה להם הרבה יותר פתיר וישים.
תודההה!!
 

חנה פכמן

משתמש מקצוען
איור וציור מקצועי
וגם--- מה אומרים? איך מעודדים? חוץ ממה שזורם ספונטני. כי את מתחילה... ואז את קולטת שאין לך באמת מספיק מה לומר? סוג של ללכת על ביצים...

אני לא יודעת אם היא מחכה ל'עצות', היא בטח מבינה בזה יותר ממך, למעשה...
ייתכן שמה שיתאים זה פשוט,
כבוד, הקשבה, אמפתיה הערכה אמיתית- ''...ואו, זה לא פשוט'' ''אני מעריכה אותך על איך שאת מתמודדת'' או לומר לילד 'אמא שלך גיבורה אמיתית!''
נירמול - ''להרבה אנשים ממש קשה עכשיו....'' ''מי שרגיש התקופה לא עושה לו טוב''

את נשמעת ממש אכפתית ואוהבת, ותכלס זה העיקר.
 

למדן וידען

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
הנדסת תוכנה
D I G I T A L
אחת הסיבות החשובות ביותר למה חייבים לקחת את הקורונה בפרופורציות.

שבוע שעבר 'בית חם' עשו מגבית בבית הכנסת,
אמר לי המתרים בכאב שרק בחודשי הקורונה נפתחו למעלה מ25 אלף(!) תיקים חדשים אצלם.
וכולם משלנו.
ועוד לפני המחשבה שאלו רק האנשים שהחליטו לשבור את מעטה הבושה האופייני ולפנות לטיפול,
ואלו חוץ מעוד ארגונים שאולי קיימים או אנשים שיש להם יכולת כלכלית לטפל במחיר מלא..

אנשים, זה מספר זהה לחולי הקורונה בארץ מאז תחילת המגיפה! לפני מחלימים..

ומותר לומר בקול שהיו אי אלו רבנים בודדים שמיד עם תחילת הקורונה דיברו על זה ואף הוציאו מכתבים לשומעי לקחם בעניין הזה.
מה שצריך לעשות - חובה לעשות, אך חובה לשים גבול לפאניקה ולבהלה, זה מסוכן יותר.
 

shevi123

מהמשתמשים המובילים!
מנהל קבוצה
כתיבה ספרותית
אחת הסיבות החשובות ביותר למה חייבים לקחת את הקורונה בפרופורציות.

שבוע שעבר 'בית חם' עשו מגבית בבית הכנסת,
אמר לי המתרים בכאב שרק בחודשי הקורונה נפתחו למעלה מ25 אלף(!) תיקים חדשים אצלם.
וכולם משלנו.
ועוד לפני המחשבה שאלו רק האנשים שהחליטו לשבור את מעטה הבושה האופייני ולפנות לטיפול,
ואלו חוץ מעוד ארגונים שאולי קיימים או אנשים שיש להם יכולת כלכלית לטפל במחיר מלא..

אנשים, זה מספר זהה לחולי הקורונה בארץ מאז תחילת המגיפה! לפני מחלימים..

ומותר לומר בקול שהיו אי אלו רבנים בודדים שמיד עם תחילת הקורונה דיברו על זה ואף הוציאו מכתבים לשומעי לקחם בעניין הזה.
מה שצריך לעשות - חובה לעשות, אך חובה לשים גבול לפאניקה ולבהלה, זה מסוכן יותר.

כשפתחתי את האשכול לא הייתי מודעת להיקף התופעה :(
זה רק מראה כמה חשוב להעלות את זה למודעות.
לא פחות מעניני הקורונה האחרים!!

וכן, כבר במכתבים הראשונים ציינו הרבנים את החשיבות בשמירה על שמחת חיים ורגיעה!

אך מה יעשו אלו שגם ככה סובלים. ולא מבחירה.
חולי הוא חולי. כפי שלא נאשים חולה קורונה ק"ו לא נאשים את הסובלים מחרדות כפיתיות דיפרסיה וכל השאר. שכידוע במצבי לחץ, ובטח לחץ כ"כ מתמשך ורציני. סובלים מהחמרה משמעותית מאד במצבם.
ולא יעזור שנאמר מה שנאמר. זה לא בשליטתם. וברור שלא מרצונם
 

למדן וידען

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
הנדסת תוכנה
D I G I T A L
כשפתחתי את האשכול לא הייתי מודעת להיקף התופעה :(
זה רק מראה כמה חשוב להעלות את זה למודעות.
לא פחות מעניני הקורונה האחרים!!

וכן, כבר במכתבים הראשונים ציינו הרבנים את החשיבות בשמירה על שמחת חיים ורגיעה!

אך מה יעשו אלו שגם ככה סובלים. ולא מבחירה.
חולי הוא חולי. כפי שלא נאשים חולה קורונה ק"ו לא נאשים את הסובלים מחרדות כפיתיות דיפרסיה וכל השאר. שכידוע במצבי לחץ, ובטח לחץ כ"כ מתמשך ורציני. סובלים מהחמרה משמעותית מאד במצבם.
ולא יעזור שנאמר מה שנאמר. זה לא בשליטתם. וברור שלא מרצונם
נכון.

אך כתושב הדרום אני יכול לומר חד משמעית שיש הבדל משמעותי בהכלה של בני הבית לתגובת ההורים והסביבה בזמן לחץ וחרדה..

אז הרבה מאד תלוי בסביבה.
 

shevi123

מהמשתמשים המובילים!
מנהל קבוצה
כתיבה ספרותית
נכון.

אך כתושב הדרום אני יכול לומר חד משמעית שיש הבדל משמעותי בהכלה של בני הבית לתגובת ההורים והסביבה בזמן לחץ וחרדה..

אז הרבה מאד תלוי בסביבה.

ברור.
זה מה שהדגשתי שיש הבדל בין רקע נפשי שכבר קיים מלכתחילה למצב שתארת. חוץ מזה שמצב נפשי של חרדות יכול גם להתפרץ בארוע דרמטי

ובמקרה זה מדובר באחד ההורים.... :rolleyes: :(
 

ירושלמער

משתמש מקצוען
עימוד ספרים
להם ולמשפחתם מבקשת אני מענה
לעיצות, כלים רעיונות ודברי עידוד.

קטונתי מלעסוק בעניינים כ''כ מורכבים
אך מ''מ עצתי היא משהוא קל ומאוד ישים
לא כתחליף לכל דברי החכמים שכאן נכתבים
אלא כתוספת והשלמה לכל העושים והמעשים
פשוט להוסיף שמם בתפילתינו לפני יושב במרומים
כאשר אנו עומדים לפניו בתפילה שלוש פעמים
שיחוס ויחון על כל עמו ובעיקר על ה"תשושים..."
ויתן להם בכל יום מחדש כוחות רעננים ועלומים
יאמר לצרותינו די ויחיש גאולה לפזורים ולזרויים

שהרי לפעמים מרוב טרדה שוכחים מעט את אומנותינו
מתנה יקרה ונפלאה קיבלנוה בירושה מאבות אבותינו
הלא היא "כוח התפילה" - אין כוחנו אלא בפינו
אינה שבה ריקם, ומביאה תדיר מזור לצרותינו
ואנו הבנים הנאנקים - אין לנו להישען אלא על אבינו
ואתם הדואגים לסובלים שתזכו בשורות טובות לבשרינו
 
נערך לאחרונה ב:

shifrash

משתמש סופר מקצוען
צילום מקצועי
מה אומרים? איך מעודדים?
מכירה מקרוב מישהי כזו, שאחרי לידה נעשתה בדכאון עמוק, בשנה שעברה אושפזה בכפיה עקב כך...
להתעניין מידי פעם, לשאול בשלומם, אחד הדברים שנוסכים בהם כוח, לספר להם סיפור...
מאחר ואת היוזמת, אחרי ה"מה נשמע?" זה יכול להסתיים ולא הרבה תרם,
ולכן - סיפור מאריך את השיחה, וממילא משרה אווירה על השומע,
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קמו

א הַלְלוּיָהּ הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה:ב אֲהַלְלָה יְהוָה בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי:ג אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה:ד תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו:ה אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל יְהוָה אֱלֹהָיו:ו עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם הַשֹּׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם:ז עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים יְהוָה מַתִּיר אֲסוּרִים:ח יְהוָה פֹּקֵחַ עִוְרִים יְהוָה זֹקֵף כְּפוּפִים יְהוָה אֹהֵב צַדִּיקִים:ט יְהוָה שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת:י יִמְלֹךְ יְהוָה לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ:
נקרא  18  פעמים

ספירת העומר

לוח מודעות

למעלה