מידע שימושי המנדט הבריטי-עזרה

mls · 13/12/21

אני זקוקה לסיפור המתרחש בתקופת המנדט הבריטי(קצר)
לא חייב סיפור כתוב
אפילו בגדול מה הסיפור (ושיהיה אמיתי...).
תודה מראש! תזכו למצוות

סמינר דוד · 13/12/21

מה את צריכה?
סיפור הסטורי או סיפור אישי?

mls · 13/12/21

יותר בכיוון האישי..
על הקושי של יהודים עלות לארץ ,על המלחמה בציונות וכו'..

סמינר דוד · 13/12/21

זה תיאור של אשה מהקשר הרב דורי, קיבלתי אותו, ואני מעבירה אותו כמו שהוא, קחי ממנו מה שמתאים לך.
אם זה לא מתאים, תכתבי, ואולי אוכל להוסיף לך סיפורים נוספים.
======
שמי מרים בן-נתן, נולדתי בישראל בשנת 1936, בעיר רחובות. אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדי אבישג בן- נתן. במפגשים אני מספרת לו את סיפורי המורשת המשפחתית ויחד אנו מתעדים את סיפורי.

בילדותי עדיין היה בארץ ישראל השלטון הבריטי. הם משלו אז בארץ והמצב היה מאוד קשה. הבריטים נלחמו על המנדט, בעוד הציונים רצו להקים מדינה. זכור לי כיצד הבריטים עשו סריקות בבתים, כדי למצוא "סליקים" – מקומות מחבוא לנשק הלא חוקי.

ארגוני אצ"ל, לח"י וניל"י
מדי פעם, בתדירות די גבוהה, היה ברחובות מחזה של נער צעיר ומבוהל שרץ במהירות בעוד שוטרים בריטים רצים אחריו, ניידות מבליחות לחושך אורות כחולים, דפים מתעופפים באוויר, שעליהם כתוב: "רוצים מדינה יהודית". פוסטרים ענקיים היו תלויים ברחובות, שעליהם כתוב: "מבוקש – מנחם בגין, חי או מת. פרס בסך עשרת אלפים ליש"ט למידע שיוביל ללכידתו".

באחד הלילות קמתי כדי לשתות מים. לפתע שמעתי רעשים מכיוון המטבח. לתדהמתי, אני רואה אנשים יוצאים מהארונות, צרחתי מבהלה. אבי קם וכשראה את המחזה, הוא הרגיע אותי ואמר שאלו אנשים טובים. הוא אמר לי: "נכון את רוצה שתהיה לנו מדינה? רק של יהודים! ואת לא תצטרכי לפחד ללכת ברחוב?, "נכון" עניתי. "לאנשים האלו קוראים חברי האצ"ל והם נלחמים כדי לנצח את הבריטים ולהביא לנו מדינה חדשה!". חייכתי ושמחתי מאוד, הייתי מאושרת, שתהייה לנו מדינה שלנו, רק שלנו, היהודים.

המצב נעשה גרוע. לדעתו של אבי זה קרה בגלל שהארגונים היהודיים רבו ביניהם: ארגון אצ"ל נלחם בניל"י וארגון ניל"י נלחם בארגון לח"י. ארגון האצ"ל כמעט מט ליפול, לא היה תחמושת וגם לא היו הרבה מתנדבים. היו כאלו שהתנדבו לארגון ונתפסו, אחרים הוצאו להורג בתלייה. לאבי יצא שם של אדם שיש לעקוב אחריו.
מדי פעם היו פורצים לביתנו ומחפשים "סליק" או דבר אחר שיעיד על סימנים של פעילות בלתי – חוקית. אני פחדתי שיחפשו בארונות המטבח שלנו, כי "על- הדרך" הם היו לוקחים לנו מזון שהיה אז מאוד יקר בשוק. חיינו בצמצום והאכלנו פיות רבות הרעבות ללחם.

באותה תקופה חלו עליות רבות לארץ: מאירופה, ממרוקו, מתימן וכו'. אבי היה מכניס את כולם לבית. גרנו בדירה מרווחת יחסית לשאר התושבים. אבי ממש עבד בפרך בשביל להשיג לחם לפיות ילדיו, לעולים החדשים וללוחמים. תמיד אבי דאג לשלום החיילים וביכה על כל מות חייל שנהרג או נתפס.

מלחמת העצמאות
ואז החלה מלחמת העצמאות – מלחמת השחרור. בשעה שבע וחצי בערב, ירושלים הפכה לשדה קרב. פגזים נפלו סביב בניין בית – הכנסת והמהומה הייתה רבה. צה"ל נלחם עד טיפת דמו האחרונה. אני זוכרת, את אבי יושב ובוכה על כל אותם הבחורים שמסרו נפשם בשביל עם ישראל במלחמה הזו. בהתחלה חשבנו שאולי הערבים יתמקדו רק בירושלים וישכחו מהעיר הנידחת – רחובות. אך לא! קמה מול ביתנו מפקדה בריטית והפגזים הופצצו גם ברחובות. כל השכנים התכנסו אצלנו בבית ואבי נתן להם מחסה.

יהיה סיפור זה זיכרון לכל הנספים במלחמה העקובה מדם וגם לזכרו של אבי זצ"ל, רבי יהודה שרעבי, אשר חרף נפשו להצלת חיילים בזמן המלחמה.

כיסופים-סאונד ונגינה · 13/12/21

בסיעתא דשמיא

הספר -אחרי 30 שנה
יכול לעזור מאוד

סמינר דוד · 13/12/21

יש לי עוד תיאור מהקשר הרב דורי
שלום, שמי חיים כהן. אני נקרא חיים על שם סבי מצד אמי. נולדתי בשנת 1945 בבוקרשט, עיר הבירה של רומניה.

בשנת 1947, בהיותי תינוק, עליתי עם הוריי, אנטה וברנרד לארץ ישראל. עלו איתנו גם דודתי, בעלה ובתם. העלייה לארץ הייתה משולבת במסע רגלי, בכמה מדינות באירופה. באחד הנמלים באיטליה, עלינו על אוניה והפלגנו לארץ ישראל, שעדיין לא הוכרזה כמדינה. עלייתנו לארץ הייתה בלתי לגאלית, ובאותה תקופה הבריטים שלטו בישראל.

הבריטים עשו ככל יכולתם, כדי שיהודים לא יכנסו לארץ. בהגיענו לנמל חיפה, הם העלו אותנו על אוניית מלחמה בריטית, ושלחו אותנו למחנה מעצר בקפריסין, ששימש את כל היהודים שנשלחו מישראל. הבריטים שחררו מדי פעם, קבוצות קטנות של יהודים, שהיו במחנה המעצר, ואפשרו להם לחזור לישראל בהפלגה, וכך הגענו לארץ. בתחילה, שלחו אותי ואת משפחתי, למחנה עולים סמוך לחדרה, שנקרא אגרובנד, וגרתי שם עד גיל שש. בהיותי בן שש, הסוכנות היהודית העבירה אותנו לגור בעיר חיפה, וגרנו בבתים עזובים, שהיו שייכים בעבר לערבים שברחו מחיפה, לאחר ששמעו שיהודים מגיעים לגור בה. גרתי בחיפה מעל ואדי ניסנאס, בשכונה שבה ערבים ויהודים חיו זה לצד זה, בשכנות טובה מאוד.

בהיותי בן חמש, נולד אחי הצעיר אדוארד. כשהייתי בן שמונה הוריי התגרשו. למדתי מכניקה בבית ספר תיכון מקצועי, בת גלים, ובכיתה י"ב עברתי ללמוד בבית הספר הטכני בחיפה. בסיום לימודיי, גוייסתי לשירות צבאי בחיל האוויר. שירתתי בבסיס רמת דוד, בתפקיד טכנאי חשמל ומכשירים, ובסיום שירות החובה, המשכתי לשרת עוד שנה אחת בקבע.

תקופת הילדות שלי הייתה טובה, ועל אף שהיו קשיים כלכליים, והוריי התגרשו, זו הייתה תקופה מלאת חוויות, וחברויות אמתיות שמבוססות על מפגשים חברתיים מהנים, ארוחות משותפות וקומזיצים.