שימו לב להבדל:
יש נכים פיזית- נכים, עיוורים, חרשים, מגמגמים ועוד הרבה מאוד סוגים של מוגבלויות שיכולות להיות לאנשים חכמים ורגישים בדיוק כמו כל אחד אחר.
ויש מוגבלות נפשית, כמו תסמונת דאון, אוטיזם ועוד.
כמובן אסור לנו לפגוע או לזלזל באף אחד מהם, אבל כן יש הבדל ביחס,
אנשים שהמוגבלות שלהם היא חיצונית בלבד - היחס אליהם צריך להיות רגיל לגמרי! כמו שיש אחד גבוה ואחד נמוך, ככה יש אחד שהולך ואחד על כסא גלגלים. כמו שתתיחסו לחבר נמוך שלא מצליח להכניס את המזגן לשקע, ככה גם תתיחסו לנכה שלא יכול להיכנס לחנות כי יש מדרגה בכניסה. נעזור עם צריך, אבל בפשטות, ולא מתוך רחמים או חיבוק מוגזם.
לעומתם, יש את האנשים עם מוגבלות נפשית, אליהם כן אפשר לחייך יותר מהרגיל, לדבר בצורה מתאימה, ברמה שלהם, לחבק, גם אם לא פיזית, המעשים שלנו והיחס שלנו אליהם צריך להיות מחבק ואוהד.
ועוד נקודה למחשבה,
אנחנו בתור אנשים רגילים (כולל את ההולכים, השומעים, הרואים, וגם אלה שלא) אנחנו לא צריכים יחס מחבק מהסביבה?
אם קופאית רגילה טועה בחשבון נכעס עליה ונהיה קצרי רוח? אם בנ"א רגיל מבקש ממנו עזרה, לא נעזור לו?
כולנו מצפים ליחס מחבק, וכולנו צריכים להשתדל לתת אותו לכל מי שאנחנו פוגשים.
וכן, לא להגזים, גם אם מולנו עומד בנ"א שלא יכול ללכת...