הנושאים החמים
הנושאים החמים
סיפור טרי מהערב:
השעה שעת ההשכבה; אחרי ארוחת ערב, רחצה ושאר ירקות; אני מותשת נפשית ופיזית, הילדים כבר אוטוטו במיטות –
"אמא אני צמא, אני יכול לקחת מיץ ענבים [השאריות משבת]?" כך חיימקה בן התשע.
"כן, אתה יכול, רק אל תשכח לצחצח שיניים. והעיקר, תעלה כבר למיטה".
חיימקה בהתלהבות לוקח את הבקבוק ומניף אותו לכיוון השיש ופתאום.. טראחחח, הבקבוק נשמט מידו, ו.... התנפץ על הרצפה....
לא צריך לתאר את התחושה. זה יהיה מיותר. רק אומר שהתחשק לי לצעוק כמו שרק אמא-מותשת-על-גבול-הטשטוש-שנשבר-לה-בקבוק-מיץ-ענבים-באמצע-המטבח יודעת, ואולי אפילו יותר.
חיימקה היה בהלם. הכניס עצמו לכוננות ספיגה, לא ניסה אפילו לברוח. הלם אמיתי.
ואני [אמא נקייה נקייה נקייה!],
תאמינו או לא,
לא יודעת מאיפה הכוחות, אבל, כן... שתקתי.
לקחתי מגב, יעה ודלי; וללא אומר, ללא דברים, התכופפתי לאסוף את השברים עם המיץ המתוק והדביק.
חיימקה מסתכל בעיניים פעורות לרווחה. גם הוא לא אומר דבר.
כשגמרתי לאסוף, שפכתי מים רותחים עם חומר ניקוי, ספונז'ה, יישרתי מבט אל תוך עיניו ואמרתי:
חיימקה! חז"ל אומרים: "כל בית שאין היין נשפך בו כמים אין בו סימן ברכה". אם כן עכשיו שנשפך לנו מיץ ענבים בבית – סימן שיש לנו ברכה!
ואם יש לנו ברכה בבית, בוא ננצל את זה.
נכון היום כשחזרת מהחיידר הבטחת: "אני עוד יראה לרבה הזה מה זה! מה הוא מחרים לי את הכדור, מה זה שלו? אז מה אם איחרתי בחמש דקות אחרי ההפסקה, גם הוא מאחר לפעמים ומגיע חמש דקות אחרי הצלצול" [לתשומת הרבה אם הוא קורא את הדברים]
כשאמרת את המילים האלו כל כך כעסת, לא יכולתי לומר לך כלום.
עכשיו, אם יש לנו סימן של ברכה בבית, זה אומר שאנחנו יכולים להתברך ולהיות יותר טובים. בוא נחליט שמחר בחיידר תתנהג יותר טוב, תשמע יותר בקול הרבה, תלמד יותר טוב, אה? מה אתה אומר??
"בטח אמא! מחר אני אהיה ילד נהדר! אני לא אתחצף לרבה, אני אלמד יותר טוב, אני אחזור בזמן".
"מבטיח?"
"בטח אמא!"
זהו. חיימקה הלך לישון עם חיוך והרגשה טובה, עם הפנמה מעולה של מסר שלא יכולתי לומר לו בצהריים, ובע"ה אני אכנס ואלך לישון עם וי גדול וענק!
עמדתי בניסיון, לא צעקתי, אפילו לא הרמתי את הקול, רק ניצלתי את אשר ארע לתועלת ולטוב.
השעה שעת ההשכבה; אחרי ארוחת ערב, רחצה ושאר ירקות; אני מותשת נפשית ופיזית, הילדים כבר אוטוטו במיטות –
"אמא אני צמא, אני יכול לקחת מיץ ענבים [השאריות משבת]?" כך חיימקה בן התשע.
"כן, אתה יכול, רק אל תשכח לצחצח שיניים. והעיקר, תעלה כבר למיטה".
חיימקה בהתלהבות לוקח את הבקבוק ומניף אותו לכיוון השיש ופתאום.. טראחחח, הבקבוק נשמט מידו, ו.... התנפץ על הרצפה....
לא צריך לתאר את התחושה. זה יהיה מיותר. רק אומר שהתחשק לי לצעוק כמו שרק אמא-מותשת-על-גבול-הטשטוש-שנשבר-לה-בקבוק-מיץ-ענבים-באמצע-המטבח יודעת, ואולי אפילו יותר.
חיימקה היה בהלם. הכניס עצמו לכוננות ספיגה, לא ניסה אפילו לברוח. הלם אמיתי.
ואני [אמא נקייה נקייה נקייה!],
תאמינו או לא,
לא יודעת מאיפה הכוחות, אבל, כן... שתקתי.
לקחתי מגב, יעה ודלי; וללא אומר, ללא דברים, התכופפתי לאסוף את השברים עם המיץ המתוק והדביק.
חיימקה מסתכל בעיניים פעורות לרווחה. גם הוא לא אומר דבר.
כשגמרתי לאסוף, שפכתי מים רותחים עם חומר ניקוי, ספונז'ה, יישרתי מבט אל תוך עיניו ואמרתי:
חיימקה! חז"ל אומרים: "כל בית שאין היין נשפך בו כמים אין בו סימן ברכה". אם כן עכשיו שנשפך לנו מיץ ענבים בבית – סימן שיש לנו ברכה!
ואם יש לנו ברכה בבית, בוא ננצל את זה.
נכון היום כשחזרת מהחיידר הבטחת: "אני עוד יראה לרבה הזה מה זה! מה הוא מחרים לי את הכדור, מה זה שלו? אז מה אם איחרתי בחמש דקות אחרי ההפסקה, גם הוא מאחר לפעמים ומגיע חמש דקות אחרי הצלצול" [לתשומת הרבה אם הוא קורא את הדברים
]כשאמרת את המילים האלו כל כך כעסת, לא יכולתי לומר לך כלום.
עכשיו, אם יש לנו סימן של ברכה בבית, זה אומר שאנחנו יכולים להתברך ולהיות יותר טובים. בוא נחליט שמחר בחיידר תתנהג יותר טוב, תשמע יותר בקול הרבה, תלמד יותר טוב, אה? מה אתה אומר??
"בטח אמא! מחר אני אהיה ילד נהדר! אני לא אתחצף לרבה, אני אלמד יותר טוב, אני אחזור בזמן".
"מבטיח?"
"בטח אמא!"
זהו. חיימקה הלך לישון עם חיוך והרגשה טובה, עם הפנמה מעולה של מסר שלא יכולתי לומר לו בצהריים, ובע"ה אני אכנס ואלך לישון עם וי גדול וענק!
עמדתי בניסיון, לא צעקתי, אפילו לא הרמתי את הקול, רק ניצלתי את אשר ארע לתועלת ולטוב.
