הכל על סיפורים בדיוניים

אילנית

משתמש מקצוען
צילום מקצועי
באשכול זה נשמח לשמוע את דעתכם על סיפורים בדיוניים לילדים- כאלה שלא יכולים לקרות במציאות ההגיונית.
האם זה טוב?
האם זה מבלבל את הילדים?
מה יכולות להיות מטרות של סיפורים מסוג זה?
ועוד.
חשוב: נא לא להזכיר אף שם של יצירה או יוצר הן לחיוב והן לשלילה!!! אנו עוסקים בדיון תיאורטי בלבד!!
 

עפרה

משתמש מקצוען
איור וציור מקצועי
לא נראה לי מציאותי שלא להזכיר יצירות, כי איזה מין דיון אפשר לנהל אחרת?
בינתיים כל שאוכל לומר - אני בעד.
 
א

אליהו פריד

אורח
אני חושב שאם יש מסר חינוכי מובהק והבדיוניות היא מוקצנת אז זה טוב.
הבדיון עשוי לשפר את הפן היצירתי של המודעות.
 

מאיר

משתמש רשום
צריך לשים לב אם הבדיוניות איננה כל כך בדיונית עד שהילדים בכלל לא מבינים על מה מדובר. (כמו למשל לעשות לילדים קטנים 2-5 ספר על החלל)
 

יופי

משתמש רשום
סיפור בדיוני טוב מעורר את הדמיון ופותח המון אפיקי חשיבה לילד... אך כמו כל דבר צריך לדעת לא להגזים יותר מידי...
 

דן ג

משתמש רשום
הבעיה היא שאין אפשרות להחליט על ספר מסויים האם הוא מדומיין ברמה מוגזמת או לא, דבר זה מאד אינדיבידואלי לכל ילד וילד.​
אני אישית למדתי באופן פרטי עם ילד שנשלח אליי רק מהסיבה הזו. הילד שהיה "כמה מוכשר ככה מדומיין" ישב בכתה ובזמן שהרב'ה דיבר על "מצא קב בארבע אמות" הוא היה שרוי בפלנטה אחרת שבה יחידה מובחרת של ילדים מסולסלי פיאות אחריאת למיגור הפשע מרחובות העיר. דמיון מפותח בתוספת תמימות מתוקה גרמה לכך שהילד המוכשר נשאר מבחינה לימודית וחברתית הרחק מאד משאר חבירו.
(לפני מספר שנים התפרסמה ידיעה שבאנגליה נהרג ילד צעיר לאחר שהוא וחבירו ניסו לבצע ריחוף באוויר על גבי מטאטא קש, בהשראת ספר ילדים פפולארי).
לעומת זאת ישנם ילדים שקריאת ספר, מדומיין ככל שיהיה רק תועיל לפיתוח חיובי של דמיונם.
כך שלדעתי אין כאן כללים מוחלטים וצריך לדון בכל ילד לגופו.
 

יופי

משתמש רשום
כדאי לזכור שסיפורי הבדיון של פעם סיפרו על יצורים שעלו על הירח... ומכוניות שריחפו באוויר... וכו'... הסיפורים האלו מלפני שנים הם כמעט המציאות של החיים שלנו היום...
המציאות עולה על כל דמיון....
 

עפרה

משתמש מקצוען
איור וציור מקצועי
לא רואה שום בעיה עם ספרים הרחוקים מן המציאות באופן קיצוני. למה לא להגזים?
הנושא של ההבנה לא קשור לכאן, לענ"ד. בכל סיפור שהוא, ויהא בדיוני או לאו, חשוב לכתוב לילד בצורה שהוא יכול להבין, להתאים את המסרים לרמה שלו, ו'לומר' באמצעות העלילה דברים שילד יכול להתחבר אליהם ולמצוא בהם טעם.
במסגרת התנאים האלה, העלילה עשויה להיות מציאותית לגמרי או דמיונית עד קצה גבול הדמיון. אם הסיפור יכיר לו מושגים שלא פגש עד עתה, רק הרווחנו.
 

עפרה

משתמש מקצוען
איור וציור מקצועי
גם הנושא של הילדים שאינם מבחינים בין מציאות לדמיון אינו קשור לכאן מהותית - שוב, לענ"ד. ילדים רבים מסתובבים בינינו, ולכל אחד ספרים שכדאי לו לקרוא וכאלה שאינם מתאימים לו באופן ספציפי. יש שאסור להם לקרוא סיפורי מתח, שלא יסבלו מסיוטי לילה, ואחרים יקראו רק ספרות כזו. אז מה?

מי שיש לו בעיה באבחנות דקות שבין מציאות לדמיון, סיפור בדיוני לא יתאים לו. אין פירוש הדבר שיש פגם בסיסי בסיפור שכזה.
 

תרצה

משתמש מקצוען
יש סיפורים בדיוניים שהם בעצם אלגוריה, ודווקא בגלל הצורה הזו שלהם הם מחדירים מסרים עוצמתיים, אפילו בלי ששמים לכך לב. כאשר סופר טוב (הן במישור הספרותי והן הרוחני) כותב ספור בדיוני - אני רואה בזה רק תועלת. כיוון שילדים מאוד אוהבים דמיון והם מתחברים לסיפורים מן הסוג הזה מאוד.
 

א-ירושלמית

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
UX UI
D I G I T A L
תלוי מאד. אילנית, לו היינו יכולים לתת דוג' מספרים מסויימים שעלילותיהם בדיוניות ונתיבותיהם דמיוניות, היה על מה לדון. כך אין ביכולתי להגיב; ואם אצטרך להדגים מעלילה מסויימת, אבל ששש, אסור להזכיר את שם הספר?

חבל.
 

mig

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עימוד ספרים
צילום מקצועי
ספרי בדיון לענ"ד טובים לאין ערוך לעומת ספרי דמיון.
 

עפרה

משתמש מקצוען
איור וציור מקצועי
למה אתה קורא דמיון - להבדיל מבדיון? כל דבר שעדיין לא קרה, אבל עשוי לקרות ביום מן הימים? כלומר, כל שאר ספרי הקריאה שבעולם, מלבד ספרים היסטוריים וביוגרפיות וספרים בדיוניים?
 

אילנית

משתמש מקצוען
צילום מקצועי
לכל אלו שקשה להם להשתתף בדיון מבלי להזכיר שם של יצירה:
אפשר לכתוב בסגנון של: "נתקלתי פעם בסיפור שמתאר כך וכך ודעתי היא כזאת וכזאת".

אם נזכיר שמות של יוצרים או יצירות אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מהר מאוד בדיון בלתי ענייני על ניתוח היצירות המוזכרות. ויתרה מכך, הדיון לא יוכל לסקור את המבט הכולל על הספרות הבדיונית אלא רק על היצירות המוזכרות.

יעיד על כך האשכול המתפתח - אפשר לנהל דיון על הנושא גם מבלי להזכיר יצירות.
 

mig

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עימוד ספרים
צילום מקצועי
נכתב ע"י עפרה;252780:
למה אתה קורא דמיון - להבדיל מבדיון? כל דבר שעדיין לא קרה, אבל עשוי לקרות ביום מן הימים? כלומר, כל שאר ספרי הקריאה שבעולם, מלבד ספרים היסטוריים וביוגרפיות וספרים בדיוניים?

בדיון - כל הסיפורים שאינם קימים במציאות, ומפתחים מאד את הדמיון ויש להם את מעלות המסר העקיף וכו' וכו'
לדוג' סיפורים מדומינים מהחלל על כל מיני יצורים, סיפורי אליגוריות, מעשים במלכים ושרים וקוסמים וכו' וכו'...

דמיון - סיפורים שיענתו יכלו לקרות במציאות, או תסלחו לי אפילו ש"הוא אמר פרק תהילים ומיד הכל הסתדר"

ןאין לי בעיה עם הספרות מתבססת מציאות והסטוריה שאין מניעה שהיא תהיה בפועל רק שהיא נבדתה מלב הסופר.
 

א-ירושלמית

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
UX UI
D I G I T A L
כלומר, את מתכוונת שיש תיאורים מדומיינים שמרגיזים אפילו את הקורא הלא אינטלגנטי (אמר פרק תהילים/ התפלל/ לחץ על הכפתור/ עשה כך וכך, ותוסיפו עוד מפרי דמיונכן), ויש תיאורים בדיוניים משובחים, שלמרות שנעשו בהם אותם דברים, הם היו מתבקשים, והתוצאה כנ"ל (כמו אליגוריות למיניהם). בשני המקרים נעשו אותם דברים, אבל בסיפור דמיוני זה מקומם, ובסיפור בדיוני זה מתבקש, כולל התוצאה (הטובה, יש לציין)?
 

mig

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עימוד ספרים
צילום מקצועי
אני מתכוונת לומר שלא מפריע לי דמיון, כל זמן שהוא בגדר דמיון, מפריע לי כשהוא מתיימר להיות מציאות.
 

piku

משתמש צעיר
הנדסת תוכנה
לדעתי, השאלה היא מהי המטרה?
המטרה בחינוך ילדינו היא הקניית ערכי התורה, אהבתה ומסירות אליה. לא חייבים לעשות זאת הצורה דמיונית יש לנו מספיק מקורות. באופן אישי גדלתי על ברכי מעשי הגדולים במהדורותיהן השונות ולבנתיים אין לי חורים בהשכלה וה-IQ שלי מספיק גבוהה.
ישנו פתגם האומר שאם לא נכנס הכל נכנס חצי, למען החינוך כדאי להשקיע דוקא בספרות תורנית ולא בסתם יצירות מופת כדברי הר' פינקוס זצ"ל. בקצרה הבאתי את דעתו בענין:
"הראש של ילדינו מלא בשטויות.
כיצד, אם כן, אנו רוצים שהם יחושו בטעמה המתוק והערב של התורה הקדושה?!
בעולם המודרני, בתשעים אחוז מסיפורי הילדים מופיעות דמויות של חיות- מיקי מאוס וכד'. מדוע? אלא שישנם אנשים שלצורך פרנסתם מחברים סיפורים ומאחר ואת כל השטויות ווהשחתה קשה להעביר לילדים בצורה פשוטה (ילד מכה את חבירו במקל וכיוצ"ב) לכן 'הלבישו' את הכל על החיות.
אנחנו שקועים ב'גויישקייט'- מה שמענין את הגויים מעניין גם אותנו אז אם זה מדע, אנציקלופדיה או שאר דברים" ע"כ.
ישנם ספרים רבים העונים להגדרתו של הר' פינקוס זצ"ל, המסר ברור.
מובא מתוך ספר "אוהל מרים" בשיחות "אל תיטוש תורת אמך" ו"הערב נא".
 

יופי

משתמש רשום
[
דמיון - סיפורים שיענתו יכלו לקרות במציאות, או תסלחו לי אפילו ש"הוא אמר פרק תהילים ומיד הכל הסתדר"

כן!! תאמינו לי שפרק תהילים יכול לפתור לפעמים בעיה מסובכת.... מנסיון...

חברים, משהוא התבלבל לנו מאוד בשנים האחרונות... אם נכתוב בספר שפתאום איזה שד משחד יצא מהמערה וסידר את הבעיה זה יותר מסתדר מפרק תהילים???......

גם בסרטים היום רואים את זה, יש בעיה? אם הוא הלך לרב פשוט טוב זה משעמם ודמיוני מה פתאום שהבעיה תסתדר??? אבל אם הוא הגיע לאיזה באבא עם גלביה... או איזה רואה עתידות... זה הרבה יותר מתיישב על הדעת....?:confused:

ו
 

mig

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עימוד ספרים
צילום מקצועי
נכתב ע"י יופי;253148:
[
דמיון - סיפורים שיענתו יכלו לקרות במציאות, או תסלחו לי אפילו ש"הוא אמר פרק תהילים ומיד הכל הסתדר"

כן!! תאמינו לי שפרק תהילים יכול לפתור לפעמים בעיה מסובכת.... מנסיון...

חברים, משהוא התבלבל לנו מאוד בשנים האחרונות... אם נכתוב בספר שפתאום איזה שד משחד יצא מהמערה וסידר את הבעיה זה יותר מסתדר מפרק תהילים???......

גם בסרטים היום רואים את זה, יש בעיה? אם הוא הלך לרב פשוט טוב זה משעמם ודמיוני מה פתאום שהבעיה תסתדר??? אבל אם הוא הגיע לאיזה באבא עם גלביה... או איזה רואה עתידות... זה הרבה יותר מתיישב על הדעת....?:confused:

ו

אני ממש לא מדברת על על פיות וכד'. הסגנון הזה לא מתאים לדעתי לבית יהודי חרדי כלל. ספרות צדיקים בודאי והרבה.
אני נגד הסיפורים הדמיוניים שמלבישים עליהם כיפה וציצית וזה, הפרק תהילים, אמור להכשיר אותם.
עליהם בהחלט עדיף ספרות בדיונית שהיא כוללת את כל הסיפורים הרחוקים מהמציאות מלכתחילה.
אגב ביהדות עצמה משתמשים הרבה במשלים.
יש את המעשיות של ר נחמן מברסלב, ועוד', למה? כי כשאדם שומע דברים הרחוקים ממנו, מערכת ההתגוננות שלו נחלשת ומאפשרת לכל המסרים (העקיפים) לחדור אליו.
בעוד שסתם ספרות דמיונית, שמתיימרת להיות כיכולה להיות מציאות, מרחיקה את הילדים מהמציאות והיא מסוכנת.
לדוג': ספרי החבורות למינהם - שילדים מסתכנים בהם,(יופי, עכשיו הדוגמא בשבילך) "הוא ראה שאין לו ברירה, הוא אמר פרק תהילים והשתחל על המרזב לעבר הקומה התחתונה. המרחק מהמרזב למזגן קצת היה גדול... אך רק קצה גבו המתרחק נראה עוד..."
אח"כ ילדים מדמינים עצמם בלשים, הולכים אתם ברחוב כל אדם שני חשוד, זה לובש פאה, ולזה מודבק שפם,(וכבר שמעתי על ילד שמשך למשהו בזקן). או שהם עלולים להכניס את עצמם למצבים לא נעימים ויותר מזה מסוכנים.
(גם ספרים שהכפה והציצית אינם מולבשים אלא מוטמעים טוב, אם ילדים עושים בהם מעשים שאינם מתאימים לגילם בהסתכנות פסולים לענ"ד)
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קמט

א הַלְלוּיָהּ שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים:ב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם:ג יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל בְּתֹף וְכִנּוֹר יְזַמְּרוּ לוֹ:ד כִּי רוֹצֶה יְהוָה בְּעַמּוֹ יְפָאֵר עֲנָוִים בִּישׁוּעָה:ה יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם:ו רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם:ז לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחֹת בַּלְאֻמִּים:ח לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל:ט לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו הַלְלוּיָהּ:
נקרא  24  פעמים

לוח מודעות

למעלה