נכתב ע"י יופי;253148:
[
דמיון - סיפורים שיענתו יכלו לקרות במציאות, או תסלחו לי אפילו ש"הוא אמר פרק תהילים ומיד הכל הסתדר"
כן!! תאמינו לי שפרק תהילים יכול לפתור לפעמים בעיה מסובכת.... מנסיון...
חברים, משהוא התבלבל לנו מאוד בשנים האחרונות... אם נכתוב בספר שפתאום איזה שד משחד יצא מהמערה וסידר את הבעיה זה יותר מסתדר מפרק תהילים???......
גם בסרטים היום רואים את זה, יש בעיה? אם הוא הלך לרב פשוט טוב זה משעמם ודמיוני מה פתאום שהבעיה תסתדר??? אבל אם הוא הגיע לאיזה באבא עם גלביה... או איזה רואה עתידות... זה הרבה יותר מתיישב על הדעת....?
ו
אני ממש לא מדברת על על פיות וכד'. הסגנון הזה לא מתאים לדעתי לבית יהודי חרדי כלל. ספרות צדיקים בודאי והרבה.
אני נגד הסיפורים הדמיוניים
שמלבישים עליהם כיפה וציצית וזה, הפרק תהילים, אמור להכשיר אותם.
עליהם בהחלט עדיף ספרות בדיונית שהיא כוללת את כל הסיפורים הרחוקים מהמציאות מלכתחילה.
אגב ביהדות עצמה משתמשים הרבה במשלים.
יש את המעשיות של ר נחמן מברסלב, ועוד', למה? כי כשאדם שומע דברים הרחוקים ממנו, מערכת ההתגוננות שלו נחלשת ומאפשרת לכל המסרים (העקיפים
לחדור אליו.
בעוד שסתם ספרות דמיונית, שמתיימרת להיות כיכולה להיות מציאות, מרחיקה את הילדים מהמציאות והיא מסוכנת.
לדוג': ספרי החבורות למינהם - שילדים מסתכנים בהם,(יופי, עכשיו הדוגמא בשבילך
"הוא ראה שאין לו ברירה, הוא אמר פרק תהילים והשתחל על המרזב לעבר הקומה התחתונה. המרחק מהמרזב למזגן קצת היה גדול... אך רק קצה גבו המתרחק נראה עוד..."
אח"כ ילדים מדמינים עצמם בלשים, הולכים אתם ברחוב כל אדם שני חשוד, זה לובש פאה, ולזה מודבק שפם,(וכבר שמעתי על ילד שמשך למשהו בזקן
. או שהם עלולים להכניס את עצמם למצבים לא נעימים ויותר מזה מסוכנים.
(גם ספרים שהכפה והציצית אינם מולבשים אלא מוטמעים טוב, אם ילדים עושים בהם
מעשים שאינם מתאימים לגילם בהסתכנות פסולים לענ"ד