הנושאים החמים
הנושאים החמים
דפיקות עדינות בקצב מוזר ומלא חדווה נשמעו.
קמתי מליד התנור.
בדלת עמד נער בהיר שיער וחייכני לבוש קייצית ולראש זר ורדים רענן.
"אפשר לקבל מטאטא"?
"עם ידית ארוכה"! קרא אחרי כשהלכתי למרפסת השירות.
כשחזרתי עם המטאטא הוא זמזם לעצמו זמר קיץ עליז, בגדיו היו לחים מהגשם.
"זה עם הידית הכי ארוכה שיש לנו" אמרתי והושטתי לו.
"כבר מחזיר" צלצל קולו כשדלג את המדרגות שלוש שלוש.
סגרתי את הדלת ועשיתי פרצוף לעצמי בראי.
אחר כך הלכתי לחלון וראיתי אותו מניף את המטאטא כלפי מעלה, ומתחיל לפזר את העננים.
זה לא היה קל, הם נאבקו.
ורוח חזקה ניסתה לחטוף מידו את המטאטא, נפחה בבגדיו, הקפיאה את עצמותיו, פרעה את שערו והעיפה את זר הורדים שהתפזר וטבע בשלוליות העכורות.
אבל העקשן המתוק לא ויתר, ופסים תכולים לרוב החלו להיראות בשמים.
הקדרות האפרורית הלכה והצטמקה מרגע לרגע, ובשלב מסוים נחשפה גם השמש, לקול צהלת השמחה של הנער המיוזע, ואני הלכתי לכבות את התנור ולהחליף לטריקו.
שוב נשמעו הדפיקות העליזות
"תודה" אמר.
"אבל הזר שלך... חבל, יש לי שיח וורדים, אולי אפשר להציע לך חדש?" אמרתי בחשש.
"זה יהיה נחמד מצדך"
הובלתי אותו אל הגן,
שקט משונה קדם את פנינו.
השיח היה יבש וקמול, וכל הוורדים מתו מצמא.
הבטתי בעיניו הנאות והמאוכזבות ולחשתי
"אסור לשכוח כי מקור החיות הפריחה והיופי טמון בקרבם של העננים השחורים והעצובים"
קמתי מליד התנור.
בדלת עמד נער בהיר שיער וחייכני לבוש קייצית ולראש זר ורדים רענן.
"אפשר לקבל מטאטא"?
"עם ידית ארוכה"! קרא אחרי כשהלכתי למרפסת השירות.
כשחזרתי עם המטאטא הוא זמזם לעצמו זמר קיץ עליז, בגדיו היו לחים מהגשם.
"זה עם הידית הכי ארוכה שיש לנו" אמרתי והושטתי לו.
"כבר מחזיר" צלצל קולו כשדלג את המדרגות שלוש שלוש.
סגרתי את הדלת ועשיתי פרצוף לעצמי בראי.
אחר כך הלכתי לחלון וראיתי אותו מניף את המטאטא כלפי מעלה, ומתחיל לפזר את העננים.
זה לא היה קל, הם נאבקו.
ורוח חזקה ניסתה לחטוף מידו את המטאטא, נפחה בבגדיו, הקפיאה את עצמותיו, פרעה את שערו והעיפה את זר הורדים שהתפזר וטבע בשלוליות העכורות.
אבל העקשן המתוק לא ויתר, ופסים תכולים לרוב החלו להיראות בשמים.
הקדרות האפרורית הלכה והצטמקה מרגע לרגע, ובשלב מסוים נחשפה גם השמש, לקול צהלת השמחה של הנער המיוזע, ואני הלכתי לכבות את התנור ולהחליף לטריקו.
שוב נשמעו הדפיקות העליזות
"תודה" אמר.
"אבל הזר שלך... חבל, יש לי שיח וורדים, אולי אפשר להציע לך חדש?" אמרתי בחשש.
"זה יהיה נחמד מצדך"
הובלתי אותו אל הגן,
שקט משונה קדם את פנינו.
השיח היה יבש וקמול, וכל הוורדים מתו מצמא.
הבטתי בעיניו הנאות והמאוכזבות ולחשתי
"אסור לשכוח כי מקור החיות הפריחה והיופי טמון בקרבם של העננים השחורים והעצובים"
