הנושאים החמים
הנושאים החמים
לפעמים כל מה שהיא צריכה זה, רק שתקשיב לה רגע - לצעקה הזאת.
לכאב הזה. שיושב שם בתוך קופסא בלב וקופץ סערורי ומעיף שם בפנים כיסאות ושולחנות.
לפעמים כל מה שהיא רק צריכה ממך, זה רק את זה.
שתהיה שם בשקט עד עשר, ותקשיב.
שתהייה שם בדממה עם הצעקה הכי חזקה שבאה מהשקט הכי גדול של הלב.
מהמקום הזה ששתק כל כך הרבה שנים והיה חזק. עד שזה נגמר.
מהמקום הזה שהכאיבו לו כל כך הרבה פעמים, והוא דחף הכל עמוק עמוק הכי בפנים, שאף אחד לא יראה, לא ידע, ועכשיו הוא נחנק ולא מצליח לנשום כי זה חוסם עורקים.
המקום הזה שאף אחד לא שמע עליו ולא ידע, כי הוא חזק ומצליח. וחזקים לא בוכים לעולם.
שנפגע כל כך הרבה פעמים מאנשים לא טובים, ולפעמים, לא בכוונה, גם מאנשים טובים.
שנפצע מחרבות פה וממכות תוכחה של חברים קרובים או רחוקים. בצדק או שלא.
וזה כל כך כואב לשתוק, וזה כל כך כבד.
לפעמים כל מה שהיא צריכה, רק שתקשיב לה רגע - לדממה. למשהו שהוא עמוק עמוק. שאין שם שכל ואין שם פתרונות.
וזה כל כך קל, לתת לה לנפש מיד פתרונות עצות, דעות מחשבות...
וזה כל כך קשה רק להחזיק כאב ולהקשיב לו בדממה בלי לגעת, לתת לזה לבוא. לכל מה שיש שם בפנים, בכבוד. בשקט. בביטחון.
וזה יבוא לאט לאט. דווקא מתוך הדממה, תבוא הצעקה הכי גדולה שלא נשמעה עוד מעולם.
הצעקה הזאת שיבואו אחריה מלא דמעות נקיות, של מים חיים.
צעקה שתנקה אבנים על הלב החסום מגושים של כאב של שנים.
דווקא מתוך ההקשבה ההמתנה, הקבלה וההסכמה, יתפנה מקום לטוב אחר לבוא.
רק לתת לה מקום.
לכאב הזה. שיושב שם בתוך קופסא בלב וקופץ סערורי ומעיף שם בפנים כיסאות ושולחנות.
לפעמים כל מה שהיא רק צריכה ממך, זה רק את זה.
שתהיה שם בשקט עד עשר, ותקשיב.
שתהייה שם בדממה עם הצעקה הכי חזקה שבאה מהשקט הכי גדול של הלב.
מהמקום הזה ששתק כל כך הרבה שנים והיה חזק. עד שזה נגמר.
מהמקום הזה שהכאיבו לו כל כך הרבה פעמים, והוא דחף הכל עמוק עמוק הכי בפנים, שאף אחד לא יראה, לא ידע, ועכשיו הוא נחנק ולא מצליח לנשום כי זה חוסם עורקים.
המקום הזה שאף אחד לא שמע עליו ולא ידע, כי הוא חזק ומצליח. וחזקים לא בוכים לעולם.
שנפגע כל כך הרבה פעמים מאנשים לא טובים, ולפעמים, לא בכוונה, גם מאנשים טובים.
שנפצע מחרבות פה וממכות תוכחה של חברים קרובים או רחוקים. בצדק או שלא.
וזה כל כך כואב לשתוק, וזה כל כך כבד.
לפעמים כל מה שהיא צריכה, רק שתקשיב לה רגע - לדממה. למשהו שהוא עמוק עמוק. שאין שם שכל ואין שם פתרונות.
וזה כל כך קל, לתת לה לנפש מיד פתרונות עצות, דעות מחשבות...
וזה כל כך קשה רק להחזיק כאב ולהקשיב לו בדממה בלי לגעת, לתת לזה לבוא. לכל מה שיש שם בפנים, בכבוד. בשקט. בביטחון.
וזה יבוא לאט לאט. דווקא מתוך הדממה, תבוא הצעקה הכי גדולה שלא נשמעה עוד מעולם.
הצעקה הזאת שיבואו אחריה מלא דמעות נקיות, של מים חיים.
צעקה שתנקה אבנים על הלב החסום מגושים של כאב של שנים.
דווקא מתוך ההקשבה ההמתנה, הקבלה וההסכמה, יתפנה מקום לטוב אחר לבוא.
רק לתת לה מקום.
נערך לאחרונה ב:
