שיר הילד שבי

[לבי]

בַּסָּ'ד

הַיֶּלֶד שֶׁבִּי
לֹא מִתְבַּגֵּר
בְּכָל עַרְבִי הוּא רוֹאֶה
יָחֵף
מָלֵא אֲבַק דְּרָכִים
שֶׁל עוֹבְדֵי
כּוֹכָבִים

הָעֶלֶם שֶׁבִּי
מִתְעַלֵּם מֵאֲנִינוּת
הַטַּעַם
לְלָשׁוֹן בְּחַרְדָּל
הֲכִי רַךְ מְשֻׁבָּח
שֶׁבַּבָּשָׂר

מִקַּטְנוּת
הוּא לָמַד בְּרָשִׁ'י
וְהֻרְגַּל

הַנַּעַר שֶׁבִּי
מִתְבּוֹנֵן בִּפְלִיאָה
אֵיךְ סַבָּא בֵּן
מֵאָה
אָץ לַמִּטְבָּח
מַזְמִין עוּגוֹת מַצּוֹת
רָץ לִשְׁחֹט לִשְׁלוֹשָׁה
בְּנֵי בָּקָר

וּמִתַּחַת לָעֵץ
לַעֲמֹד עֲלֵיהֶם
לְעַרְבִיִּים יְחֵפִים
להגיש לתבל
כְּאִלּוּ
בִּקּוּר נְשִׂיאוּתִי
מֵהגדולה שבאַרְצוֹת
תבל

הָאַבְרֵךְ שֶׁבִּי כְּבָר אָב
רַךְ בַּשָּׁנִים
עָיֵף כְּאִלּוּ סַב
מְנַסֶּה בְּעִקְבוֹת אָבוֹת
פּוֹתֵחַ דְּלָתוֹת
וּלְעַצְמוֹ מֹוחִין

שְׁלוֹשָׁה מַלְאָכִים
מרחוק נדמים
סימן לבנים?
הֶאָרָה
כָּעֵת חַיָּה
וכבר גְּאֻלָּה