שיתוף - לביקורת הייתי שם

[הזגג]

הייתי שם.

בין עשרות אלפי החוגגים, מכל העדות והחוגים.
זקנים עם נערים, שמשלבים ידיים, ורוקדים בדיבוק חברים.
לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי...
אה! איזו הרגשה עילאית. איזו זכיה.
יצאנו עם מטען רוחני אדיר, שימשיך ללוות אותנו הלאה...

טעימה ממש קטנה מההרגשים והאורות.
מהילולת הרשב"י במירון.
בשנים עברו.

גם השנה זכיתי והייתי.

זכיתי לשטוח תפילה ביום הגדול.
ניסיתי ממש לשמוח ולהתעלות.
יצאתי עם מטען רוחני.

אבל זה לא היה 'שם'.

האחדות הנדירה. שחצתה מגזר ועדה.
שקמה והייתה לה לעובדה מוגמרת במירון.
החליפה את דרכה בפלגנות. בחלוקה של 'שחור ולבן'.
או: הולך על שתיים המהווה פוטנציאל למפר סדר ומחולל מהומה, מול איש חוק ואסדרה.

במקום שאמור לאחד את נשמות עם ישראל.
'זכינו' לאחדות של לובשי מדים יהודיים, יחד עם חבושי אפוד זרחני שאינם מבני ברית.
'זכינו' לאחדות הנדירה הזו - ב'זכות' שיטת 'אויבו של אויבי הוא ידידי'.
וע"י ה'זכות' הנוראה הזו. זכינו גם לאיחוד מוחלט בתוכנו.
עוד לא היה כבושם הזה.

כל חובש כיפה שאינו מסומן ב'פנקס אנשי שוטרינו',
זכה לשיוך מיידי ל'ההוא/האלה שדחף/ו פה לפני דקה שוטר/ים'.
כל עובר דרך בשטח 'גדר מזה וגדר מזה'. חשוף ל'דחיפת עידוד', שתעלה את התפילות יותר מהר למעלה.
וכמובן, איך שכחנו: 'העשירי קודש להתעללות'.
לא כך כתוב אצלכם?


פי מלא שירה
שעל אף ולמרות הכל.
הייתי בין הבודדים שזכו לעלות ולהראות - ואפילו גם לראות
את ציונו הקדוש של רשב"י ביום ההילולא.

אך זכיתי לעלות ולראות כמה דברים נוספים 'על הדרך'.

'זכיתי' לראשונה להבין עד כמה אחינו הטועים רחוקים מעולמנו מרחק שנות אור.
'זכיתי' לראשונה להכיר מקרוב את ה'מניעות', המוכרות לחסידי ברסלב מזמן ברית המועצות.
ו'זכיתי' להבין גם את הטענות של קומץ ה'קנאים', שלא התבררו כמופרכות לגמרי.

אבל מה?
אשרי שזכיתי!