הנושאים החמים
הנושאים החמים
יש בי הרבה מחשבות מבולבלות, הזמן והכוח לא מרשים לי כעת לסדר אותם. הקאתי אותם - ושלחתי לפרוג. אז בבקשה, עם ישראל, אמרו את שעל ליבכם. אל נא נחשה.
זאת לא קנאות, זה יהודי מאוכזב שרצה להתרומם - ולא זכה, מעבר לספיגת דחיפות משוטרת. יהודי שהגיע ורצה להתרומם ובמשך שעתיים או יותר כל שרצה הוא לבכות, מהלם וכאב. מהמצב הזה.
היכן אתם, יהודים קדושים. איה את שמחה צרופה, מזיעה?
בואו, יהודים טובים, התרוממו מעליי טפח ושתיים. השירו מעליי תלתים מתוקות, מלוחלחות דמעות-הורים.
האם יש כאב ככאבי???
מי צודק זו באמת שאלה קשה שנתונה לחסדי ויכוח איסופי.
אבל מה שבטוח הוא שהעצב שלט שם. יהודים התאמצו לשמח עצמם ואת סביבתם בכוח.
במקום לשמוע שירת 'אני מאמין' יחד עם קבלת עול מלכות שמים רוויות דמעות - ניסינו לעמוד ולהתפלל באיזה חור מנותק, אולם גם זה נגדע, פעם בשאגות אימים של מפגינים ושוטרות, ופעם ביד גסה של שוטר. 'עוף מפה' אמר, משל הייתי רעול פנים, מנופף בחרב מגואלת דם. עפתי, וכי יש לי ברירה.
אמר מי שאמר - רבי שמעון נשאר אותו רבי שמעון - הבה נוכיח לעולם כולו שאנו באים לתנא האלוקי ולא להכנסות אורחים והמוזיקה.
זה כל-כך צדק, אבל כאב ברמה אחרת.
אוי, ר' שמעון - האם אכן החוויה היהודית היחידה שעוד נותרה לנו - האם אף היא נמחקה, האם אף היא שייכת למעשה אבותינו???
על אלה אני בוכייה - על יהודים שעמדו, שנאנחו, שכעסו, שהותשו
על נפש שכל רצונה היה לשמוח, להתרומם טפח מעל הקרקע,
לקבל עול מלכות שמיים - להיזכר במלכותו יתברך.
על אלה אני בוכייה.
אדמת מירון הספוגה,
אל נא היי סגופה.
דמעה מחי,
קולות מחאי.
