האם אפשר שילד יקבל בטבעיות שהורה של חבר שלו עזב את הבית, בלי להבין לפחות באופן מאוד כללי - למה זה קורה? ואם רוצים להסביר דבר כזה לילד קטן - האין זה מסובך מידי ולא תואם גיל?
אני חושבת שזה מאד תלוי בגיל הילד.
כל ילד, גם אם לא נתקל בגירושין (שזה אגב תמוה בעיניי. אני לא חושבת שקיים כיום ילד שלא ראה בבנין/במשפחה/בכיתה/בבית הספר ילדים להורים גרושים)- יתקל בכל מיני "סטיות מהנורמה", ואני מתנצלת על ההתבטאות הגסה:
אנשים חולים, זוגות שאין להם ילדים (את אמא כבר המון שנים! אז איך אין לך תינוק?), דודה שהיא כבר "בחורה ענקית" ועדיין לא התחתנה.
אני חושבת שנכון לתווך לילדים קטנים ממש, אזור גילאי 3-8 שיש בעולם נורמה קבועה, יציבה, שבה אנשים הם בריאים, שבה הורים חיים יחד בשלום, שבה אנשים מתחתנים בגיל צעיר וזוכים לילדים.
יחד עם זאת, יש אנשים שלא. וזה בסדר. זה העולם. כמו שיש ילד נמוך וילד גבוה, ילד חכם וילד שקצת פחות.
מהנסיון שלי, הם גם לא שואלים למה.
"במשפחה X אבא ואמא לא גרים ביחד. בדרך כלל הורים כן גרים ביחד. אצלם לא וזה באמת עצוב."
"לדודה Y נולד תינוק חולה. הוא גם קצת מגעיל כשמסתכלים עליו. זה לא אומר שיהיה לנו גם תינוק כזה. בדרך כלל תינוקות נולדים בריאים."
אחרי שעברנו את השלב הזה, של היציבות, העולם הבטוח- אפשר לעבור לשלב הבא.
למה ד' חושף את הילדים שלנו למקרים שונים, מבעיתים, אחרים?
למה ד' שולח להם בכיתה ילדה שמגרדת את הראש תמיד, ילד יתום או חבר עם כתם לידה גדול על הפנים?
ולמה, ד' גורם לדבורי רנד לכתוב ספר על ילדים להורים גרושים?
לילדים יש הרבה רעיונות יפים:
כדי שנתפלל עליהם: ד', תעשה שמישהו יקנה לחברה מהכיתה בגדים חדשים והיא תשמח.
כדי שנעזור להם: הוא מגיע לבית הכנסת לבד ואני מגיע עם אבא, אני יכול להזמין אותו לידי.
כדי שנגן עליהם אם מישהו יפגע בהם: אם מישהו יצחק על חבר שלי שיש לו פנים משונות, אני יגיד לו שלו יש לב רע.
כדי שנרחם עליהם, נהיה רגישים ויהיה לנו לב יותר טוב.
ועוד הרבה רעיונות.
השאלות יגיעו. אולי בעקבות ספר, אולי בעקבות החיים. ואנחנו נהיה מספיק חזקים בשביל לענות עליהם.
אבל תסכימו איתי, שלענות לילדה בת 9 ששואלת אם "יכול להיות שגם אתם תתגרשו?", קל יותר אחרי ההקדמה הנ"ל, מאשר בלעדיה.
הכנה טובה, הגיונית, ילדותית ורכה, לקושי- היא מצוינת.
אולי כמו דף חזרה לפני מבחן.
מבול של טרגדיות- הוא לא נכון.
אולי כמו מבחן בגרות בכיתה ח'.