מידע שימושי הווה ממושך הוא לא פשוט | אלישבע מספרת

פרפר סגול

משתמש מקצוען
בס"ד


אני בחנות נעליים עכשיו,
זוגות,המון זוגות של נעלים,בכל הצבעים,בגדלים שונים,בסגנונות מגוונים.
הם מאורגנים בקופסאות מלבניות,מוכנים לחיים ולא זקוקים לשום שדכן,
אני מודדת זוג ורוד,חמוד,לק וקישוט פנינה-לא,לא טוב,לוחץ.
מספיקה לחלוץ את המוקסין הימני,הורוד,
צלצול של "כי הרבית"-נשפך אל החלל,אתמול שיניתי את הצלצול ולוקח לי זמן לקלוט שהוא מהתיק שלי.
פותחת את התיק הלבן,המעוצב ומתבוננת בפלאפון
"גב' רובינצויג" על הצג,
-כן?
-זה לא מתאים?
-אז,למה הוא משך את זה עד עכשיו?
ממלמלת מילות פרידה,
כאילו כל הכח שלי נשאב לאנטנה הסוללרית הקרובה.
מוצאת זוג שחור,פשוט,אולי אפילו עלוב?
עליבות,זו ההרגשה.
משלמת ויוצאת אל הרחוב
השמים דומעים במקומי,אני לא יכולה להרשות את זה לעצמי עכשיו,
בתחנה
ובאוטובוס
ובתמרון בין השלוליות,בדרך הביתה,
אני בונה את "תוכנית הפעולה" שלי
מגיעה הביתה,שוקעת לתוך הפוך,בוכה את הדמעות שכבר אין לי
ולא,לא יוצאת משם בעתיד הקרוב,
מה שבטוח ,לא יוצאת לפגישה בקרוב, וודאי שלא לסדרת עשרת המכות –שלא מסתימות ביציאת מצרים ,אלא ההפך.

מגיעה הביתה.

אבל בבית,נמצאת מיכל אחותי
ונראה לי,שאני עזרתי לאמא לבחור לה את נעלי צעד ראשון הראשונות שלה,לא זכור לי שהן היו שחורות...
מיכל מרוגשת ,זה מורגש.
•••
שעתיים קודם,בביתה הפרטי של מיכל
-יואל,אתה קולט?
-זה חיובי,חיובי!!
-איזו מתנה מופלאה ליום נישואים רביעי,
-תחזור הביתה,אני חיבת אותך איתי.

מתהלכת לי בבית,דמעות וחיוכים נשפכים ממני בתערובת משונה כזו.
אני מאושרת,מאושרת,הלב שלי רוקד.
הצעדים של יואל שרים שיר אחר,נמרץ,קצבי
והדפיקות שלו מנגנות במקצב של סימן סימן טוב ומזל טוב מזל טוב.
מיכלי,אני כ"כ שמח!
ואוו,הוא הספיק לקנות זר עליז בדרך.
אני מרגישה שמחה ברמות שלא ידעתי שיש בעולם בכלל.
אנחנו אומרים ביחד "מזמור לתודה" ו"נשמת".
ויואל אומר לי-את הבשורה המשמחת הזאת אנחנו מבשרים לאבא ואמא,לא בטלפון,פנים מול פנים.

מתארגנת ליציאה,הטיפוס לאבא ואמא נראה לי פתאום מאתגר,זה לא רציונלי,אבל זה זה,
יש,אבא ואמא נמצאים.
וזהו,
א"א לא כאן עכשיו.
אני ,כאילו לא יודעת איך להוציא את זה מהפה,
אמא מכינה ספלי קפה לכולם ושוקו לי,ואבא מוציא שוקולד שמרלינג טעים מ"המחבוא" בארון העליון,
מברכים,שותים
יואל מחיך
ואני מוצאת את עצמי אומרת:אבא,אמא,מגיע לנו מזל טוב
החיוך של אבא ואמא פורץ מהשפתים ושוטף את העינים באור מאושר,
דפיקות על הדלת
שקית של"זוגות" נכנסת ,אחוזה ביד של אלישבע.
 
נערך לאחרונה ב:

פרפר סגול

משתמש מקצוען
הדלת נטרקה בקול דנדון פעמונים ענוג.
מיכלי הלכה,בצעדי ריקוד.
ת'אמת-הלב שלי גם רקד איתה,רקד איתה ובכה איתי.
הרצון הכי בסיסי שלי,היה,לשקוע במיטה,
אבל אמא,שנכנסה לחדר בעינים שואלות-גמדה אותו.
העינים שלה אמרו לי,ככה-
אלישבע ,מה דעתך לשמח אותי הלאה?
עוד בשורה טובה ממך ואני נעשית צעירה בעשר שנים.

לא יודעת איך,וזה א"פ לא קרה לי קודם,
פשוט אמרתי-אמא,אנחנו ממשיכים.
בקול נרגש ומאושר-שהיה נשמע לאוזנים שלי קול מתוק עד כדי בחילה.
אבל,עכשיו,הכי חשוב היה לי שהפנסים של אמא נדלקו,
או,אולי,
תמהתי לעצמי לפני ששקעתי בשנה עמוקה,היה לי צורך להדליק גם לעצמי פנס של תקוה?

קמתי אחרי שינה עמוקה,שפשפתי עינים
ו-נזכרתי פתאום בטפשות שלי...
מה אני עושה עכשיו,למען השם?
ומה היה הרעיון המשונה הזה שנפל עלי?
ומה בדיוק מפריע לי לבוא לאמא ולאמר לה-תקשיבי,בסוף זה ירד.
ירד ודי,ונגמר וקאט.

אבל,במקום כל זה,נכנסתי למטבח,
ואמרתי לאמא בקול הכי שלו שהצלחתי לגיס,
אמא,מחר אני נוסעת לצימר בצפון,קצת להשתחרר,את יודעת...
ווהלכתי לארוז מזודה.
 

פרפר סגול

משתמש מקצוען
אלישבע מספרת:

חבל שגוגל לא סימה כבר את הפיתוח של הרכב האוטונומי שלה,
היה מתאים לי עכשיו לשבת,ליד ההגה עם יד על הברקס ולבהות בחלון,
בנופים שרצים לי מול העינים.

יו,איזו מחשבה גאונית,צייץ לי בראש קול מאשים,
זה לא בדיוק,אבל בדיוק, מה שאת עושה?
יושבת ליד ההגה של החיים ,מדוכדכת,
עם יד על הברקס,
וכל העגלות העמוסות ברחו-

פתאום,
שמעתי : די!!!
די אדיר שברח לי מהפה,

אני לא אשמה!
אני לא אשמה!
אני לא אשמה!

שעתיים אח"כ,מצאתי את עצמי על האופניים,מדושת במרץ,
בשביל רכיבה קסום על גדות הנחלים,
הרחש השלו של המים,ציוצי הציפורים ולחש הרוח בעצים,
גרמו לקצב הדיווש להאט,
וכשמאטים-רואים דברים באור אחר,
כר הדשא הקרוב,ב"שביל עמי",שצופה אל מפל קסום,קרץ לי בידידותיות מרובה,
לרגע התלבטתי ותוצאות ההחלטה שהתקבלה ברוב קולות היו לעצור,ולבצע (בטעות) צניחה חופשית על חיפושית חביבה.
 

פרפר סגול

משתמש מקצוען
להשתרע על דשא,
לקטוף אותו,
להריח,
להפסיק לחשוב,
לזרום כמו מי המפל שבזוית העין שלי,
להפסיק לשלוט,

למצ-
איכס!
חיפושית צועדת לי על הפרצוף,
אני מתנערת בבהלה,
וכשאני מרגישה בטוחה סופסוף,
אני שומעת צחוק כבוש,
שלאט לאט פורץ החוצה,
מעיפה מבט לאחור,
אישה מבוגרת,סבך תלתלים לבנים לראשה מצחקקת.
לא יודעת איך,אבל,אפשר להרגיש אם צוחקים איתך או עליך.
היא צחקה איתי.

-חבובה,היא פתחה בקול מתנגן,אם את כ"כ חוששת מחיפושית מתוקה-לא כדאי לך לשכב על הדשא,
אחת כמוך-צריכה לנוח באיזה פנורמה ,פלאז'ה,לא יודעת איפה בדיוק-אבל,משהו מהכיוון.

-תודה על ההמלצה,אני דוקא אוהבת טבע,אבל מהסוג הדומם.

-אהה,פעם הבאה תביאי מפת שולחן,
היא זרקה לי בציניות חביבה ונעלמה.

בפעם הבאה,הבטחתי לעצמי אני אביא גם מפת שולחן ,גם שולחן,גם כיסא,גם אוכל.

הזויה שכמוני,לא הבאתי איתי אוכל למסע הנפלא הזה,
איפה בדיוק אני מוצאת ברדיוס כאן חנות מכולת?
התלתלים הלבנים הציצו אלי מקצה השביל,
פצחתי בריצה,מנסה להספיק אותה.
 

פרפר סגול

משתמש מקצוען
אלישבע מספרת:

בסוף,ישבנו יחד,
כן,אני ובעלת התלתלים הלבנים.
ישבנו ביחד ושוחחנו,
כשבינינו מפריד ים של דעות,מחשבות ותובנות על החיים.
אני שתיתי מים,והיא סרטטה לי מפת הגעה למכולת,
היא שתתה קפה ואני ספרתי לה קצת עלי.
זה לא לקח יותר מחמש דקות,אבל,בסך הכל היה נחמד.

***

הגעתי לאחד הצימרים היותר יחודיים שיש,
מין מבנה עץ קטן שמשרה חמימות ורוגע,
תמונות של ריבועים,משולשים ועיגולים בכל מיני צבעים,
וגולת הכותרת -ערסל שינה,ומעליו תקרת זכוכית אל השמים הקסומים של הגליל.
תמיד אהבתי כוכבים,לא שממש הבנתי את כל ההסברים על העגלה הקטנה והגדולה,אבל איכשהו הצפיה בהם השרתה עלי שלווה,
הצרצרים שרו לי שיר ערש קסום ,והנדנוד העדין של הערסל גרם לי לעצום עינים ולפקוח אותן רק ב10 בבוקר למחרת.
 
נערך לאחרונה ב:

פרפר סגול

משתמש מקצוען
אחרי ארוחת בוקר מפנקת יצאתי לחצר הצימר,
שקעתי לי בכורסא נוחה,ופתאום ראיתי מולי סימן שאלה אדיר,
מתי בעשר השנים האחרונות עצרתי?
מתי ישבתי לחשוב עם עצמי?
מתי הייתי מוכנה לרדת באומץ מהרכבת הזו של הצעה,בירור ,פגישה וחוזר חלילה,ולשאול את עצמי כמה שאלות,
כמה שאלות פשוטות עם תשובות מורכבות.
שאלות קצרות ממש,שהתשובות עליהן יכולות לקחת יום מהחיים,או אולי אפילו חודש?

אז,מה השאלות שלי בעצם?
היה לי עט,ודף לא מצאתי,אז חזרתי לכיתה ד' ורשמתי לעצמי על היד:
מי את?
מה את רוצה?
למה?
מה מפחיד אותך?

וזהו-נגמר לי המקום,
וגם נמאס לי לשבת על הכורסא

***

הסיור שערכתי במושב,גילה לי שלכל תושב יש צימר,
שבערך ליד כל צימר ,יש גלריה או קליניקה לטיפול טבעי,
וליד כל גלריה או קליניקה יש עץ ונדנדה שפתוחה לקהל הרחב,
המושב ההוא היה בעל שטח גדול דיו,כך שאחרי הליכה של שעה הייתי חיבת להתישב על איזו נדנדה,
ולגלות מולי שלט עץ,"הקליניקה של שושה".
שושה חיב להיות שם של אנשים מענינים קבעתי בליבי,
ושושה היתה מענינת,
מענינת במיוחד.
 

פרפר סגול

משתמש מקצוען
פעם,פעם,כשהייתי קטנה הייתי בטוחה שמתחת כל מטפחת גבוהה יש קוקו אדיר,
רק כשחברות שלי החלו להתחתן ובנות עם קוקו דק הצמיחו גבעה או מיני הר-שמעתי על הבובו.
הפנים הנחמדות שהציצו מחלון הקליניקה של שושה היו תחת הר בובו אדיר,והידים עטויות בצמידים משקשקים השקו במשפך מנוקד באדום-שחור פרחים צחים כשלג.
אבל, שום דבר לא הכין אותי למראה הפנים שלה,חרושות קמטים ובניגוד גמור צעירות כ"כ-כמו ילדה,הרהרתי לעצמי בשקט.
היא הרימה את מבטה והסירה אבק מעלה בשרני,ואז קלטה אותי ,חיכה והניפה יד לשלום.
בכנות,לא יודעת למה,אבל התפרצה לי שאלה מהפה: הקליניקה פה שלך?לך קוראים שושה?

כן,היא אמרה לי,נעים להכיר ודמותה נעלמה מהחלון ותוך פחות מ10 שניות הפציעה בפתח הבית,
אני שושה,היא אמרה,נעים מאד,
ובין כל הקליניקות ,שיאצו,דיקור ואוסטופתיה חשבתי שמותר שתהיה גם פסיכולוגית אחת,בעלת רישיון,לא?

כן,אמרתי לה,קצת נבוכה,למה לא בעצם?
ישבנו יחד על הנדנדה ,שותקות,
מענין, איך בכיתה ד' לא חשבתי על הענין שכף היד לא מסתתרת תחת השרוול?
 
נערך לאחרונה ב:

פרפר סגול

משתמש מקצוען
אני לא יודעת אם אני פזיזה או ספונטנית שאני אומרת לשושה: אז,איך בעצם,קובעים אצלך תור?
היא משרבטת לי את מס' הטלפון שלה ואנו נפרדות.
אבל,עם כל הכבוד לדבריה של שושה,אני צריכה לבדוק מיהי ומה היא,לפני שאני קובעת פגישה.

אני?
קובעת פגישה?
לטיפול?

אני מרגישה משונה,כל כך הרבה סטריאוטיפים שיושבים לי בראש על פסיכולוגיה ומי שנעזר בה,ותחושה חזקה מאד שכרגע אני זקוקה לעזרה.
טוב שאני כבר בצימר,נועצת מבט בתמונת המשולשים שעל הקיר.
משולשים בכל הגדלים,הצבעים-פעם,לפני הרבה שנים מישהו אמר לי שציור משולשים מבטא קשיים.
אם כך אני והציר האלמוני זהים...
ואז,בלי שליטה עולה בי גל אדיר של בכי,
והיות ואני לא בבית עכשיו וגם אם אצרח מבכי-זה לא יגיע לאוזניים של אמא,אני מרשה לעצמי להתפרק.
זה לוקח זמן,הרבה זמן עד שהבכי מתחיל להרגע,
ואני מרגישה,כמה לא מפתיע-פורקן.
 

Harmonyapro

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
סאונד והפקות אולפן
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
מדהים!!
כתוב בצורה מקסימה!! נראה שממש יצא מהלב ישירות לכאן...

עיצה קטנה-
לדעתי יש קצת מידיי תאוריים מיבשים וזה קצת ''מעייף'' הייתי מציעה קצת יותר ''לתקתק'' עניינים ופחות להתעכב על תיאור שינו מוסיף למהלך או לרגשות הדמות..

בהצלחה רבה!!
 

פרפר סגול

משתמש מקצוען
"כל הדרך שהלכת
עוד תרגיש אותה בסוף
אבני נגף שמגרת"...

הזמר קצת מזיף,אבל -התחברתי למילים,
אני בדרך לאמירים,
אני בדרך לפסיכולוגית שלי.
מעבירה לי בראש את קורות השבוע האחרון,
פר-מופתעת מעצמי.
כאילו השתחרר לי איזה קפיץ.

רות כמעט התעלפה שהודעתי לה שמכאן ועד להודעה חדשה אני יוצאת בשני בשתים,אבל הרגשתי ממש הוגנת,בכל שנות עבודתי לא יצאתי מעולם לחופשת לידה וגם לא נשארתי בבית בגלל ילד חולה.

אני אחרי צומת חנניה,דרוכה לא לפספס את הפניה ימינה למושב.

***
בקליניקה של שושה,פזורים פופים וכמה כורסאות מרתקות,אני בוחרת לי את הנוחה מכולן,ושושה מגישה לי דף וצבעים,
בואי,אלישבע,תצירי לי מה את מרגישה.
ת'אמת אני גרועה בציור,ממש.
אחרי שתי דקות אני מדברת ,לא מצליחה לציר,
אני מרגישה תערובת של תחושות: בלבול,בושה,פחד
ובסוף בסוף אני מצירת,ציור של ילדה בת שלוש,יער אדיר ו-תולעת קטנה.
נעים להכיר,תולעת.

***

כשהייתי בת שלוש,בגן רוחמי,היינו אוספות תולעי משי בקופסאות נעליים,
אהבתי את המגע שלהן,כמה עלים מעץ התות שבחצר-זו ארוחת גורמה עבורן.
וכל מי שגידל פעם תולעי משי,יודע שבסוף התהליך נוצר פרפר.
 

פרפר סגול

משתמש מקצוען
וואו איך שאני מזדהה עם אלישבע.
מדהים!!
כתוב בצורה מקסימה!! נראה שממש יצא מהלב ישירות לכאן...
וואו איזו כתיבה כייפית,
סליחה אבל אין לי הגדרה יותר מהוקצעת...
כייף גדול לקרוא!!
את כותבת מדהים!
והכי - חי, אמיתי, בועט. לא מתמסכן אלא מוביל.
מחכה לפרק הבא

תודה על הפרגונים,
שמחה שנהניתם!!
 

הפקות כתיבה

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
מוזיקה ונגינה
וואו איזה סיפור יפה,
מחייב המשך.
הצעה קטנה: אם אפשר לדייק בסימני פיסוק, פחות פסיקים ובמקומות מתאימים, זה יקל את הקריאה.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  83  פעמים

אתגר AI

קוביסט • אתגר 144

לוח מודעות

למעלה