ביקורת ספרות הוא לא הוא.

[ספרי מוסר]

אשמח מאוד להערות והארות.


מהיום הזה,
כשזה קרה
אף אחד יותר לא הכיר בו.
הוא כבר לא היה הוא.
לא
הוא לא היה הוא.
הוא היה מין אישות כזאת. מין מוזר. כל כך.
הוא היה לב
ונשמה
והיו לו גם פנים חינניות
שתמיד שידרו אושר. הן שידרו חיים נוצצים.
הן היו הכל בעצם. חוץ ממה שהוא היה
ממה שהוא נהיה
ממה שהוא האמיתי.
ממה שהוא הטוב.

אז הוא לא היה הוא.
הוא היה מה שקרה לו. הוא היה מה שנגזר עליו.
והוא?
הלך לאיבוד.

אני ראיתי אותו.
ומרחוק עמדתי בהולה.
הוא היה נראה אומלל כל כך
כל כך.
עצוב.
ליטפתי את המחשבות שלו.
ליטפתי את מה שהוא נהיה.
חיבקתי לו
וגם לי.
אך זכרתי
הוא לא ישוב בחזרה.

 

[ספרי מוסר]

אשמח לתגובות!

 

[אוראל סולטן]

ואוו.


הלוואי שכל ה"הואים" יחזרו להיות מה שהם.

בינתיים, מה שנשאר לנו זה רק לצפות מהצד. לחכות.



(נ.ב: נראה לי שיותר מתאים לקטע כזה להיות תחת התגית "שיתוף - לביקורת" אבל אם זה כבר כך, מי אני שאשנה...).