הנושאים החמים
הנושאים החמים
הם ישבו רחוקים אחד מהשני, לועסים מסטיקים מתחת למסיכות התכולות. המפקד עמד על הקתדרה, ובתנועות דרמטיות תיאר את הנעשה. "הציבור החרדי יוצא להפגין." הוא עצר להעצמת הדרמה. "קיבלנו אינספור פניות על מגוון הפגנות ברחבי הארץ. מדיווחים מאנשים שלנו בתוך המגזר החרדי, ההפגנות הולכות להיות סוערות ואלימות מתמיד." הוא עצר שוב לנשימה, ופתח את ידיו השלובות. "יחידת 'סער' 766! בחרנו בכם, ולא לחינם. הוכחתם את עצמכם בצומת שמגר. הוכחתם את עצמכם בנתינת דוחות כמו גברים. משטרת ישראל תגבה אתכם על כל צעד חריף שתנקטו בו על מנת לדכא את מרד החרדים בממשלתינו הרחבה." הוא דפק על השולחן לאות סיום והרים את כובעו מהשולחן.
קצין השטח נכנס לכיתת השוטרים ובחן את ההמולה בביקורתיות, "חברים, אנחנו נוסעים למנוע הפרות סדר בביתר עלית. נתפרס ברחוב..." הוא בחן את הדפים שבידיו וקרא, "ברחוב רבי, כן. ההמשך לא משנה. נגיע לרחוב רבי, נציב גדרות. נעמיד שלושה מחייל הפרשים בתחילת הרחוב. המכטזית תעמוד מוצנעת בתחילה ובהמשך נוציא אותה על מנת ליצור הרתעה. ניפגש כאן בתחנה מייד בצאת החג. שנה טובה לכולכם." הוא יצא מן הכיתה במהירות, נותן להדיו לעשות את שלהם.
חזי שפשף את ידיו בהנאה וקרא בקול, "ככה מתחילים שנה ברגל ימין. לחיים חברים!" הוא הרים את כוסו המלאה במים ולגם אותה באחת לקול צחוקם של עמיתיו לעבודה.
#
האוטובוס בשירות משטרת ישראל היה מלא בשוטרים מנומנמים. המפקד עמד בקידמת האוטובוס, והקריא בלהט שרק מתגבר עם השנים את חוקי הפרות הסדר המשמימים. רק קול נחירותיו הרמות של קצין השטח בוזגלו הפריעו להקראה חלקה.
חזי ירד מן האוטובוס מתנודד, הוא שפשף את עיניו וקרא בקשר, "המפקד, כאן חזי. לאיפה אני?" המפקד נשמע מתנשף והודיע, "הרשימות אצל קצין השטח בוזגלו, גש אליו." חזי ניגש לקצין בוזגלו ולחש על אוזנו, "בוזגלו, שים אותי בחזית." בוזגלו העסוק עם רשימותיו הנהן בראשו, ובפה מלא עט המהם לאישור.
"האוטובוסים נכנסו לעיר", עבר הקשר במהירות. כולם עברו למצב כוננות. חייל הפרשים הופיע באבירות על סוסיו, וניצב ליד מקום חניית האוטובוסים. נהג המכטזית ששקע בשינה עריבה התעורר באחת למשמע קולות בקשר הקוראים לו לבוא לרחוב הראשי, עקב הגעת אוטובוסים רבים מהמתוכנן, ויחידת 'סער 766' התמקמה בנקודות אסטרטגיות, גופם רוחש אדרנלין.
חזי ויעקב עמדו אחד לצד השני, נישקם שלוף. הם בחנו את האוטובוסים בעיניים מצומצמות, ששים אלי קרב. "חזי, תראה, זה משפחות שלמות. מה נסגר עם החרדים האלה?" יעקב גירד בראשו בעצבים. "וואי, מה קורה פה? הם יוצאים עם מזוודות. לא התכוננתי למחאת אוהלים!" חזי הצטרף לגירודו של הלה בקרחתו שלו. הוא הוציא את מכשיר הקשר מכיסו הקדמי וקרא, "המפקד כאן חזי. האם תוכננה מחאת אוהלים?" המפקד לא הגיב, וחזי ויעקב החלו לגדף אותו ואת כל בניו. כשלפתע היסב את תשומת ליבם המפקד מעם מכשיר הקשר, "שוטרים. שימו לב הם מתקדמים לכיוון תחנת האוטובוסים, כסו אותם מכל הכיוונים. קצין השטח מנסה לבדוק אפשרויות מה הם מתכננים". חזי ויעקב התקדמו בשקט אחד לצד השני, "יעקב 'סתכל שניה על האוטובוסים". יעקב הסיט את מבטו לכיוון החניה. "אתה רואה מה כתוב על האוטובוסים? זה מילים מוזרות ממש." יעקב התאמץ לקרוא בקול, "הסעות סלונים זה אוטובוס אחד. הסעות רחמאסרי... מה? איזו מילה מוזרה. הסעות אמשינוב." חזי קטע את דבריו באחת, "נראה לי זה אומר להם מאיפה הם הולכים להסתער עלינו. אני חושב שצריך לערב את המפקד". ומייד הוא פלט לקשר צרור מילים במהירות.
המפקד החל לזוע באי נוחות על מקומו בניידת, "תעצרו שם מישהו ותשאלו אותו מה זה אומר. אם הוא מסרב לענות תעצרו אותו".
"אדוני. בוא הנה." חזי קרא בצעקה לחסיד עם חליפה מפוספסת. החסיד נגרר עם מזוודה שבורת גלגל, וביד אחת עם תינוק רדום למחצה, הוא התקרב לכיוון השוטרים. "אדוני. מה פשר המילים הכתובות על האוטובוסים שלכם. לאן אתם חותרים?" חזי שילב את ידיו בחשיבות ויעקב הנהן בראשו מאחוריו. החסיד הביט על האוטובוסים ואמר, "אה, זה השמות של החצרות שלנו." חזי הרים גבה, ויעקב לחש לתוך אוזנו כמה מילים. חזי השיב לו תוך הצבעה על מכשיר הקשר, ויעקב קרא בפתאוס במכשיר, "הם מתכננים פלישה רבתית מתוך החצרות הסמוכים. המפקד." צרור הוראות בזו אחר זו נשמעו מתוך המכשיר. החסיד הביט בהם המום, ופנה לכיוון תחנת האוטובוסים המלאה באנשים המקטרים על סגירת הרחוב.
אט אט עזבו האנשים את הרחוב רגלית, פונים לכיוון התחנה הבאה. כשמלווים אותם שלושה פרשים, מכטזית אחת, וחמישים שוטרים חמושים וממוגנים.
"סממ"ר רובין, שלח לי דו"ח מפורט מה קורה בהפגנה בביתר", קרא נצ"מ מחוז מרכז למכשיר הקשר שבאוזנו של המפקד. המפקד יצא מהניידת המהבהבת וקרא בשקט, "נצ"מ. הם הגיעו והלכו, משפחות שלמות עם מזוודות וילדים. כנראה התחרטו".
הנצ"מ דפק על השולחן בתסכול. הדיווחים שזרמו מבני ברק, ירושלים, ביתר, צפת, חיפה, מודיעין עלית, אלעד וערד היו זהים.
"זה צריך לעבור לשב"כ" הוא קרא בזעם לחלל הקטן. אסף את הדפים המדוללים, ויצא מן החדר בעצבים.
קצין השטח נכנס לכיתת השוטרים ובחן את ההמולה בביקורתיות, "חברים, אנחנו נוסעים למנוע הפרות סדר בביתר עלית. נתפרס ברחוב..." הוא בחן את הדפים שבידיו וקרא, "ברחוב רבי, כן. ההמשך לא משנה. נגיע לרחוב רבי, נציב גדרות. נעמיד שלושה מחייל הפרשים בתחילת הרחוב. המכטזית תעמוד מוצנעת בתחילה ובהמשך נוציא אותה על מנת ליצור הרתעה. ניפגש כאן בתחנה מייד בצאת החג. שנה טובה לכולכם." הוא יצא מן הכיתה במהירות, נותן להדיו לעשות את שלהם.
חזי שפשף את ידיו בהנאה וקרא בקול, "ככה מתחילים שנה ברגל ימין. לחיים חברים!" הוא הרים את כוסו המלאה במים ולגם אותה באחת לקול צחוקם של עמיתיו לעבודה.
#
האוטובוס בשירות משטרת ישראל היה מלא בשוטרים מנומנמים. המפקד עמד בקידמת האוטובוס, והקריא בלהט שרק מתגבר עם השנים את חוקי הפרות הסדר המשמימים. רק קול נחירותיו הרמות של קצין השטח בוזגלו הפריעו להקראה חלקה.
חזי ירד מן האוטובוס מתנודד, הוא שפשף את עיניו וקרא בקשר, "המפקד, כאן חזי. לאיפה אני?" המפקד נשמע מתנשף והודיע, "הרשימות אצל קצין השטח בוזגלו, גש אליו." חזי ניגש לקצין בוזגלו ולחש על אוזנו, "בוזגלו, שים אותי בחזית." בוזגלו העסוק עם רשימותיו הנהן בראשו, ובפה מלא עט המהם לאישור.
"האוטובוסים נכנסו לעיר", עבר הקשר במהירות. כולם עברו למצב כוננות. חייל הפרשים הופיע באבירות על סוסיו, וניצב ליד מקום חניית האוטובוסים. נהג המכטזית ששקע בשינה עריבה התעורר באחת למשמע קולות בקשר הקוראים לו לבוא לרחוב הראשי, עקב הגעת אוטובוסים רבים מהמתוכנן, ויחידת 'סער 766' התמקמה בנקודות אסטרטגיות, גופם רוחש אדרנלין.
חזי ויעקב עמדו אחד לצד השני, נישקם שלוף. הם בחנו את האוטובוסים בעיניים מצומצמות, ששים אלי קרב. "חזי, תראה, זה משפחות שלמות. מה נסגר עם החרדים האלה?" יעקב גירד בראשו בעצבים. "וואי, מה קורה פה? הם יוצאים עם מזוודות. לא התכוננתי למחאת אוהלים!" חזי הצטרף לגירודו של הלה בקרחתו שלו. הוא הוציא את מכשיר הקשר מכיסו הקדמי וקרא, "המפקד כאן חזי. האם תוכננה מחאת אוהלים?" המפקד לא הגיב, וחזי ויעקב החלו לגדף אותו ואת כל בניו. כשלפתע היסב את תשומת ליבם המפקד מעם מכשיר הקשר, "שוטרים. שימו לב הם מתקדמים לכיוון תחנת האוטובוסים, כסו אותם מכל הכיוונים. קצין השטח מנסה לבדוק אפשרויות מה הם מתכננים". חזי ויעקב התקדמו בשקט אחד לצד השני, "יעקב 'סתכל שניה על האוטובוסים". יעקב הסיט את מבטו לכיוון החניה. "אתה רואה מה כתוב על האוטובוסים? זה מילים מוזרות ממש." יעקב התאמץ לקרוא בקול, "הסעות סלונים זה אוטובוס אחד. הסעות רחמאסרי... מה? איזו מילה מוזרה. הסעות אמשינוב." חזי קטע את דבריו באחת, "נראה לי זה אומר להם מאיפה הם הולכים להסתער עלינו. אני חושב שצריך לערב את המפקד". ומייד הוא פלט לקשר צרור מילים במהירות.
המפקד החל לזוע באי נוחות על מקומו בניידת, "תעצרו שם מישהו ותשאלו אותו מה זה אומר. אם הוא מסרב לענות תעצרו אותו".
"אדוני. בוא הנה." חזי קרא בצעקה לחסיד עם חליפה מפוספסת. החסיד נגרר עם מזוודה שבורת גלגל, וביד אחת עם תינוק רדום למחצה, הוא התקרב לכיוון השוטרים. "אדוני. מה פשר המילים הכתובות על האוטובוסים שלכם. לאן אתם חותרים?" חזי שילב את ידיו בחשיבות ויעקב הנהן בראשו מאחוריו. החסיד הביט על האוטובוסים ואמר, "אה, זה השמות של החצרות שלנו." חזי הרים גבה, ויעקב לחש לתוך אוזנו כמה מילים. חזי השיב לו תוך הצבעה על מכשיר הקשר, ויעקב קרא בפתאוס במכשיר, "הם מתכננים פלישה רבתית מתוך החצרות הסמוכים. המפקד." צרור הוראות בזו אחר זו נשמעו מתוך המכשיר. החסיד הביט בהם המום, ופנה לכיוון תחנת האוטובוסים המלאה באנשים המקטרים על סגירת הרחוב.
אט אט עזבו האנשים את הרחוב רגלית, פונים לכיוון התחנה הבאה. כשמלווים אותם שלושה פרשים, מכטזית אחת, וחמישים שוטרים חמושים וממוגנים.
"סממ"ר רובין, שלח לי דו"ח מפורט מה קורה בהפגנה בביתר", קרא נצ"מ מחוז מרכז למכשיר הקשר שבאוזנו של המפקד. המפקד יצא מהניידת המהבהבת וקרא בשקט, "נצ"מ. הם הגיעו והלכו, משפחות שלמות עם מזוודות וילדים. כנראה התחרטו".
הנצ"מ דפק על השולחן בתסכול. הדיווחים שזרמו מבני ברק, ירושלים, ביתר, צפת, חיפה, מודיעין עלית, אלעד וערד היו זהים.
"זה צריך לעבור לשב"כ" הוא קרא בזעם לחלל הקטן. אסף את הדפים המדוללים, ויצא מן החדר בעצבים.
