הנושאים החמים
הנושאים החמים
הדרך חזור הביתה
צוות רופאים חמורי סבר קיבלו אותו היישר מהמטוס, הוא היה בהכרה אך מצבו היה קשה, קשה מאד. כך גם מצבו הנפשי. כולם זרקו אותו, איש אינו מעוניין בו יותר, אין יותר מישהו שמתעניין בו ובמצבו.
חוץ מאחת, אימא.
בן יחיד היה שמואל להוריו – שקראו לו שמוליק, הוא היה כל עולמם, האור והתקווה לחיים חדשים ומאושרים.
הם נישאו בפעם השנייה בחייהם לאחר תהליך ארוך של חזרה למקורות, בעלה הראשון של נחמה עזב אותה מיד כשהחלה להתעניין ביהדות, מאוחר יותר נישא לאחת שאינה משתייכת לעם היהודי. אך נחמה התחזקה עוד יותר, והשקיעה רבות למען תוכל להתקרב ליהדות, כשבסופו נישאה לחיים שעשה אף הוא דרך ארוכה הביתה.
מאז היותו בעריסה הוריו לא פסקו לטפח אותו, את כל כוחם השקיעו בו, הוא נשלח לחיידר המובחר בשכונה, והכל ידעו שעדיו לגדולות.
שמוליק לא אכזב, ועשה כל מאמץ על מנת לשמח את הוריו, הקפיד תמיד להוציא את הציון הגבוה ביותר במבחנים, הרב'ה בחיידר לא פסק מלשבח אותו כתלמיד המצטיין בכיתה.
זמן קצר לאחר שחגג בר מצווה החל המשבר, זה קרה לאחר שלא התקבל לישיבה אליה רצה להתקבל לאחר שהתברר שהוריו הנם בעלי תשובה, וכשלא נותרה לו אפשרות אחרת נאלץ ללכת לישיבה בינונית יחד עם חבריו שלא התקבלו אף הם לישיבה מסיבה כזו או אחרת.
את יומה הראשון של הלימודים בישיבה החל שמוליק בהרגשה כבדה, הוא לא השכיל להשלים עם המצב ולנסות לתפוס את מקומו ושמו הטוב בישיבה החדשה, ובעצם התחיל את השנה ברגל שמאל.
מהר מאד החל שמוליק לקבל הערות מצוות הישיבה, וכמה שניסה לקבל את המצב ולהשתפר – זה לא הצליח לו, עד שנפלט מהישיבה היישר אל ספסלי הרחוב.
הוריו לא ידעו את נפשם מרוב צער, הוזילו דמעות כמים ואינספור תפילות וסגולות על שמוליק שלהם, ניסו לפעול אצל רבני הישיבה ורבני השכונה ללא הועיל, כסף נשפך כמים, עסקנים רבים ניסו לפעול למענם ללא הצלחה, שמוליק נשאר ברחוב.
כשהגיע שמוליק לגילו השמונה עשר, הנחית על הוריו מכה אדירה ועצומה כשהודיע להם כי בכוונתו לעזוב, לגמרי.
בכוונתו לטוס לאוהיו, הרחק מהוריו ורחוק רחוק מהיהדות.
בכיותיהם ותחנוניהם של הוריו לא שינו את דעתו, 'החלטתי שאני עוזב' אמר שמוליק, 'ועם כל הצער שבדבר איני עומד לשנות את החלטתי'.
ואכן –
שמוליק עזב.
ניתק קשר עם הוריו השבורים שאיבדו את כל עולמם, הוא חי יחד עם אשתו שאינה משתייכת לעם היהודי, אי שם במדינה רחוקה ומנוכרת לחלוטין לאורחות חייו להם היה רגיל.
למעלה מעשור חלפו מאז עזב, אביו של שמוליק לא החזיק מעמד והשיב את נשמתו ליוצרה למגינת ליבה של אשתו שנותרה לבדה, ללא משפחה ועם ילד שנמצא הרחק הרחק ממנה. אך היא לא שכחה אותו, ולא פסקה מלבכות ולהתחנן לבורא עולם שיחזיר את בנה האהוב הביתה.
ויום אחד בהיר צלצל הטלפון בביתה. ההודעה הייתה קצרה, אך משמעותית במיוחד.
'שמוליק שלך' אמר הדובר מעבר לקו מבלי שידע איזו דרמה הוא מחולל עכשיו בצידו השני של הקו, 'הגיע לכאן עם חבלת ראש כשמצבו מוגדר קשה, הוא נמצא כעת במחלקת טראומה בתל השומר וביקש למסור שהוא כאן'.
נחמה לא ידעה את נפשה, לא ידעה אם לשמוח שהוא כאן וזאת מבלי שתדע אם הוא אכן חוזר, או שמא לבכות על שנפצע אנושות.
מהר מאד הופיעה בשערי המחלקה, ומיד נמצא החדר בו שוהה בנה. הפגישה הייתה מרגשת במיוחד, נחמה הייתה המאושרת באדם לאחר שהבינה ששמוליק שלה חוזר, תאונת הדרכים שעבר במקום בו היה גר אך לפני מספר שעות, היא זו שהחזירה אותו הביתה לאחר שאשתו וילדיו לא רצו בו יותר, לא רצו לחיות עם אחד שכבר אינו כפי שהיה, פצוע, חבול ומוכה.
שמוליק עוד יתאושש, ואולי אף ילך בכוחות עצמו, אך הוא חוזר, הוא חוזר למקום שבו אהבו אותו באמת, לבית ששם לא שכחו אותו ולא פסקו מלדאוג לו, שמוליק חוזר.
לאמא.
צוות רופאים חמורי סבר קיבלו אותו היישר מהמטוס, הוא היה בהכרה אך מצבו היה קשה, קשה מאד. כך גם מצבו הנפשי. כולם זרקו אותו, איש אינו מעוניין בו יותר, אין יותר מישהו שמתעניין בו ובמצבו.
חוץ מאחת, אימא.
***
בן יחיד היה שמואל להוריו – שקראו לו שמוליק, הוא היה כל עולמם, האור והתקווה לחיים חדשים ומאושרים.
הם נישאו בפעם השנייה בחייהם לאחר תהליך ארוך של חזרה למקורות, בעלה הראשון של נחמה עזב אותה מיד כשהחלה להתעניין ביהדות, מאוחר יותר נישא לאחת שאינה משתייכת לעם היהודי. אך נחמה התחזקה עוד יותר, והשקיעה רבות למען תוכל להתקרב ליהדות, כשבסופו נישאה לחיים שעשה אף הוא דרך ארוכה הביתה.
מאז היותו בעריסה הוריו לא פסקו לטפח אותו, את כל כוחם השקיעו בו, הוא נשלח לחיידר המובחר בשכונה, והכל ידעו שעדיו לגדולות.
שמוליק לא אכזב, ועשה כל מאמץ על מנת לשמח את הוריו, הקפיד תמיד להוציא את הציון הגבוה ביותר במבחנים, הרב'ה בחיידר לא פסק מלשבח אותו כתלמיד המצטיין בכיתה.
זמן קצר לאחר שחגג בר מצווה החל המשבר, זה קרה לאחר שלא התקבל לישיבה אליה רצה להתקבל לאחר שהתברר שהוריו הנם בעלי תשובה, וכשלא נותרה לו אפשרות אחרת נאלץ ללכת לישיבה בינונית יחד עם חבריו שלא התקבלו אף הם לישיבה מסיבה כזו או אחרת.
את יומה הראשון של הלימודים בישיבה החל שמוליק בהרגשה כבדה, הוא לא השכיל להשלים עם המצב ולנסות לתפוס את מקומו ושמו הטוב בישיבה החדשה, ובעצם התחיל את השנה ברגל שמאל.
מהר מאד החל שמוליק לקבל הערות מצוות הישיבה, וכמה שניסה לקבל את המצב ולהשתפר – זה לא הצליח לו, עד שנפלט מהישיבה היישר אל ספסלי הרחוב.
הוריו לא ידעו את נפשם מרוב צער, הוזילו דמעות כמים ואינספור תפילות וסגולות על שמוליק שלהם, ניסו לפעול אצל רבני הישיבה ורבני השכונה ללא הועיל, כסף נשפך כמים, עסקנים רבים ניסו לפעול למענם ללא הצלחה, שמוליק נשאר ברחוב.
כשהגיע שמוליק לגילו השמונה עשר, הנחית על הוריו מכה אדירה ועצומה כשהודיע להם כי בכוונתו לעזוב, לגמרי.
בכוונתו לטוס לאוהיו, הרחק מהוריו ורחוק רחוק מהיהדות.
בכיותיהם ותחנוניהם של הוריו לא שינו את דעתו, 'החלטתי שאני עוזב' אמר שמוליק, 'ועם כל הצער שבדבר איני עומד לשנות את החלטתי'.
ואכן –
שמוליק עזב.
ניתק קשר עם הוריו השבורים שאיבדו את כל עולמם, הוא חי יחד עם אשתו שאינה משתייכת לעם היהודי, אי שם במדינה רחוקה ומנוכרת לחלוטין לאורחות חייו להם היה רגיל.
למעלה מעשור חלפו מאז עזב, אביו של שמוליק לא החזיק מעמד והשיב את נשמתו ליוצרה למגינת ליבה של אשתו שנותרה לבדה, ללא משפחה ועם ילד שנמצא הרחק הרחק ממנה. אך היא לא שכחה אותו, ולא פסקה מלבכות ולהתחנן לבורא עולם שיחזיר את בנה האהוב הביתה.
***
ויום אחד בהיר צלצל הטלפון בביתה. ההודעה הייתה קצרה, אך משמעותית במיוחד.
'שמוליק שלך' אמר הדובר מעבר לקו מבלי שידע איזו דרמה הוא מחולל עכשיו בצידו השני של הקו, 'הגיע לכאן עם חבלת ראש כשמצבו מוגדר קשה, הוא נמצא כעת במחלקת טראומה בתל השומר וביקש למסור שהוא כאן'.
נחמה לא ידעה את נפשה, לא ידעה אם לשמוח שהוא כאן וזאת מבלי שתדע אם הוא אכן חוזר, או שמא לבכות על שנפצע אנושות.
מהר מאד הופיעה בשערי המחלקה, ומיד נמצא החדר בו שוהה בנה. הפגישה הייתה מרגשת במיוחד, נחמה הייתה המאושרת באדם לאחר שהבינה ששמוליק שלה חוזר, תאונת הדרכים שעבר במקום בו היה גר אך לפני מספר שעות, היא זו שהחזירה אותו הביתה לאחר שאשתו וילדיו לא רצו בו יותר, לא רצו לחיות עם אחד שכבר אינו כפי שהיה, פצוע, חבול ומוכה.
שמוליק עוד יתאושש, ואולי אף ילך בכוחות עצמו, אך הוא חוזר, הוא חוזר למקום שבו אהבו אותו באמת, לבית ששם לא שכחו אותו ולא פסקו מלדאוג לו, שמוליק חוזר.
לאמא.
נערך לאחרונה ב:
