שיתוף - לביקורת הגיע זמן בן גביר!

[שועל ספרות.]

תשרי תשפ"ג:

המשרד היה ריק היא ישבה לבדה משועממת ידה מניפה מצד לצד את העכבר בנסיון נואש לסיים סוף סוף את משחק הסוליטר המותח... צלצול טלפון קטע אותה בשיא-
"משרדי מח"ש שלום במה אוכל לעזור?" קולה היה נשמע יותר כגניחה מתמשכת מאשר דיבור, מעבירה בכאב את המסך אל מדור הפניות.

"שלום וברכה" ענה לה קול נמרץ "מדבר אבי מארגון 'חוננות'"

ידה הקפיצה עם העכבר את המסך חזרה למשחק "כן במה העניין?" קולה נשמע מתעניין כשואלת מה מעשיו של בנט כיום...

"אתמול עשינו הפגנה של חמישים איש בירושלים ו... את שומעת אותי?"

'למה המלכה לא מתיישבת על המלך הזה? יאללה! אה זה נסיך. טמבלית שכמותי!'

"גברת את שומעת?"

"כן אני אעביר את זה לממונים והם יטפלו בזה בכל חומר הדין!" 'הטיימר עומד לי כבר על שתים עשרה וחצי דקות אין סיכוי שאני עושה שיא בגלל הנודניק הזה!'

"מה חומרה? מה יטפלו? עוד לא אמרתי מה היה!"

"מה אמרת? מי היה?"

"גברת את לא איתי!"

"אתך! שנייה אני שולחת את התלונה..." 'אין סיכוי איפה אני אשים את השמונה? אוף!'

"גברת את לא מכירה אותנו! יש לנו שופטים לשעבר בארגון!"

"מה זה הצעקות האלו? בושה! ואל תגיד לא מכירה, אני מכירה אתכם טוב מאוד! ואין לכם אף שופט בארגון חוננו!" 'הרס לי את המשחק המפגר הזה. איכס ימנים מטומטמים. הם לא מבינים שההוראה לא להעביר את התלונות שלהם בכלל".

"ארגון חוננות לא חוננו! אנו נלחמים לחנינתם של מחבלים רוצחי יהודים!"

ידה סגרה את הסוליטר ברעד 'עוד יפטרו אותי על זה' "סליחה אדוני! תוכל לתת לי את פרטי המקרה בפרוטרוט?"

 

[הודיה בן חיים]

כל כך נכון. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.

 

[שועל ספרות.]

כל כך נכון. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.

תזכירו לי להקפיץ עוד שבועיים שלוש ולכתוב "אם זה לא היה מצחיק זה היה עצוב".