בלת"ק
אני רוצה לציין פה כי חשוב לי לומר יש שלב שבו עדיין הבחורה בשליטה של המצב, היא ככ מודעת לעצמה שהיא גם יודעת מה תהיה התזונה שלה כדי לשמור על המשקל, זה שלב שבו וודאי אפשר לעצור את הדברים אבל זה תלוי בבחורה עצמה, צריך ללכת אליה יותר מלהורים, אישפוז לא יועיל שמעתי על כאלו שבאישפוז כל הזמן נלחמו לרדת כי הבינו שזה מלחמה. לדעתי צריך לשבת עם הבחורה לתת לה כלים ודחיפה, לתת לה להבין מה יכול לקרות לא להכריח אותה לעלות אלא קודם לעצור את הירידה ואחכ באיטיות קצת לעלות, עדיף בליווי תזונאית, כשיש לה את השליטה היא תוכל לצאת מזה, אומנם יכול להיות לה קשה נורא אבל יהיו לה כלים להתמודד בהמשך.
בדכ יש גם השלכות גופניות ואפשר לדעת שהגוף לא מגיב טוב לתזונה, זה יכול לשמש את העניין כי תיפקוד לא תקין יכול לתת לאדם אינדיקציה לגבי המצב המסוכן, וגם הורים שמזניחים את הקטע בדכ מגיעים לבדוק ולראות מה קורה כשזה מגיע לשלב הזה, אף אחד לא רוצה שזה ישפיע על הפיריון .
הפרעות אכילה זה לא חייב להיות לכל החיים ממש ממש לא, אבל כן צריך ללמוד לשחרר באופן כללי, כי בדכ הצורך בשליטה על המשקל הוא זה שגורם למשטר הזה, ואם לא מצליחים לשחרר את הנקודה זה חבל.
לגבי ההורים - יש הורים שמטפלים אבל אם מישהו מבחוץ יאמר להם משהו קשה להם יותר, הם רוצים לחלום שאף אחד לא רואה ולא יודע, צריך לבדוק פה אולי הם כן מטפלים והם לא חייבים לת דיווח לכל חברה או שכנה.