מסיים שבוע דרמטי והיסטורי בארה"ב, מטעם ישראל היום, ומבקש לשתף אתכם פה בכמה תובנות, על בסיס מה שראיתי וחוויתי.
סיירתי בארבע מדינות (לא כולל טיסות קישור): צפון קרוליינה, אוהיו, פנסילבניה ופלורידה.
דיברתי עם אנשים בראלי (צ. קרוליינה), אשוויל, קליבלנד, אירי, פיטסבורג, מיאמי ביץ, ומקומות רבים בדרך.
שמעתי, ראיתי וקראתי דיווחים בתקשורת 24/6, כולל תקשורת מקומית.
אחרי ההקדמה הזו, אלה מסקנותי:
1. "התקשורת" מתה - כלומר ערוצי הטלוויזיה והעיתונים הגדולים באמריקה, לא שווים כלום. הם סיפרו על הבחירות סיפור שלא היה קשור למציאות. הסיבה? מדובר בתעמולה. ברשתות הפרו-דמוקרטיות זו נעשה במסווה (שהציבור פה כבר לא מתרשם ממנו). ברשתות התומכות בטראמפ הכל על השולחן. זה לא שהאנשים משקרים (בד"כ), אלא שהם מדברים מפוזיציה. השמרנים כאמור, לפחות לא מנסים להסתיר את זה, ומוטב כך.
2. מוסד הסקרים מת. ב-2016 אפשר היה לחשוב שזו הייתה מעידה חד פעמית. העובדה שהשבוע, מערכת בחירות שלישית ברציפות שהסוקרים, החמיצו בענק את מידת התמיכה בטראמפ (גם ב-2020 הצביעו לו הרבה יותר מהצפי), מלמדת שאין להם מושג. או שתומכי טראמפ משקרים, או שאינם עונים, או ששיטת הדגימה פגומה או שאנשים באמת מחליטים ברגע האחרון (פחות סביר). הסקרים, כפי שכתבתי מוקדם יותר השבוע, הם לא יותר מקריאה בקלפים. פעם זו הייתה שיטה נפוצה לצפות את העתיד.
3. כיוון שכך, גם לניתוחים של היועצים למיניהם, אלו קהלים יצביעו למי ועל בסיס מה, אין שום ערך. הסוקרים היועצים הפוליטיים (חוץ מאלה של טראמפ), לא הבינו מה חשוב לבוחרים, מה האהבות והשנאות שלהם, ומה השיקולים שלהם בסימון המועמדים. התוצאות לנגד עינכם.
4. הפרוגרס מת. השיטה הזו שבה קבוצה קטנה, הכוללת כל מיני נאורים-בעיני-עצמם, שמטיפים לציבור מהמסכים את השקפתם (מאיפה זה נשמע מוכר?), בלי שקיבלו תמיכה בקלפי – פקעה מן העולם. טראמפ, עם הרוב בסנאט וכנראה בבית הנבחרים ידרוס אותם בדרכו. כדאי להפנים את זה.
5. גו ביידן, היה הנשיא הדמוקרט האחרון שהצליח לחבר בין הזרם המטורלל של המפלגה הדמוקרטית לבין השפויים. אם הדמוקרטים רוצים לחזור לשלטון, הם יצטרכו להתמרכז – וזה כולל תמיכה נחרצת בישראל – ולמצוא מועמדים אטרקטיביים שיכולים להנהיג אותם. אחרת אין להם סיכוי. שכן הבוחר האמריקני אמר ל"סנטורית הליברלית ביותר", משפט פשוט: "את מפוטרת".
6. אז מה נשאר? נשארה הדמוקרטיה. שיטה כזו שבה אנשים בוחרים את מנהיגיהם על פי מה שלדעתם נכון. לא על פי הפרשנים, ספינים, הכתבות, הטפות או גלגולי עיניים. והנה גילוי: ככה זה גם אמור לעבוד.
אריאל כהנא, פלורידה