הבדלים בניקוד בין ספרדים לאשכנזים

[אושר]

כך למדתי בבית הספר, ואין לי פנאי כעת לחפש דוגמאות מן המקרא, אבל הכלל הוא שכל המלים המלעיליות שיש בהן יותר משתי הברות - נטייתן על דרך המלעיליות בנות שתי ההברות, (לא ניסחתי את הכלל במדויק אבל הדוגמאות יסבירו) ועל כן כשם ש"חֹדֶשׁ" הופך ל"חָדְשׁוֹ" ו"אֹרֶךְ" ל"אָרְכּוֹ" כך צריכה "תִּלְבֹּשֶׁת" (יש במקרא) להפוך ל"תִּלְבָּשְׁתּוֹ" (אין נטיה במקרא) כשם ש"תפארת" - ששתי הברותיה האחרונות בסגול-סגול - הופכת ל"תִּפְאַרְתּוֹ" על דרך המלעליות שבסגול-סגול: קֶשֶׁת - קַשְׁתּוֹ.

 

[רב טקסט]

תודה על התשובה על שאלתי השניה. ועתה לשאלה הראשונה האם גם למדו בב"ס שזה קשור לחולם מלא וחסר.
שהרי בפעלים יש הרבה פעמים שהחולם מלא אף שאין הוי"ו שרשית ואותן המלים משתנים לקמץ חטף כמו יפרץ-בם, והרבה פעמים הקריאה בקמץ חטף מפני המקף אף כשבכתיבה הוא מלא וי"ו.
פשוט, לכתחלה הבנתי דבריך שההבדל בין אותן החייבים להיות מלא מכיון שהוי"ו שרשית ואותן שאין חייבים להיות מלא, אבל בדוגמאות לא נטפלת אלא למשקל חולם סגול שבסוף שמות מה שחייב להיות חסר, ועל זה הבאתי דברי המאירי שהן חסרים מפני שהטעם מעלה אותם לחולם ודי להם לעלות לחולם בלא וי"ו, ועיקר כוונתי היתה שמדברי המאירי יוצא שבדוגמאות אלו אדרבה עיקרן שלא להיות בחולם והטעם הוא שמביא החולם ובלי טעם נשארים בשוא וכשאי אפשר שוא מפני השוא שאצלו משתנה לקמץ חטף. - ואגב אורחא, זה יכריע שדעת המאירי לגבי שבלים שהוא בחטף קמץ - וכמבואר בדקדוקי הטעמים המיוחס לבן אשר ולא כדעת הרד"ק - מכיון ששם יכול להשאר בשוא ועיקר החולם בשבלת הוא מפני הטעם.

ובכל אופן פשוט שבפעלים על משקל יפעול אי אפשר לומר שיש הבדל דקדוקי בחולם שכן פעמים הם מלאים ופעים חסרים, וממילא יהיה קל יותר להסביר ההשתנות לחטף קמץ שזה תלוי בשרש שכשהוי"ו שרשית אינה משתנית. וזה שהוי"ו שרשית גורם גם שהחולם יהיה מלא לעולם.

 

[אושר]

לא הבנתי כל כך מה קשה לך. שרשית אני לא טענתי כלל שבמקום שהו "החולם לא ישתנה, אדרבא - נתתי דוגמא שבשרשי נחי ע"ו נופלת הו 'בבנין קל בזמן עתיד בגופים נוכחות ונסתרות, כמו: תקֹמנה, תשֹבנה וכו' אבל זה נשאר חולם, אם כי חסר. לא בדקתי אם יש במקרא פֹּעַל כזה כשאחריו מקף, שאז הטעם עובר למלה הבאה, ואם יש דבר כזה - מה קורה אז לחולם החסר ואם הוא הופך לקמץ קטן. אם יש כאן מישהו שיכול לעשות חיפוש במחשב (אני לא מכירה אצלי אפשרות לחיפוש כזה) אשמח לשמוע מה התוצאות.
לענין הדוגמא שהבאת - הצורה היסודית של בנין קל עתיד היא בחולם חסר, והמלא הוא יוצא דופן. חפשתי בקונקורדנציה ולא מצאתי אפילו פעם אחת "יפרוץ" בחולם מלא. יש פעמים מעטות מאד בתנ"ך שקל עתיד מופיע מלא ו '. (כשם שיש פעמים ספורות שמופיע שורוק לפני דגש, בניגוד לכלל שלא תבוא תנועה מלאה לפני דגש). לכן השתנות החולם לקמץ קטן ב"י פרץ - בם "מתאימה לכלל. היה מתאים יותר שתשאל על "ויקם", ששרשה "קום", וצורת עתיד קל היא בשורוק (יקוּם), אבל יש פעם אחת בתנ"ך "ויקוֹם" (קהלת יב, ד), ואף על פי כן כל "ויקם" ו"ו תקם " הק 'בקמץ קטן. השורש "שוב" אינו מופיע אף פעם בחולם מלא, ואילו השורש "סור" בכלל מפתיע - אמנם "יָסוּר" כמו "יָקוּם", אבל לעומת "ויקָם" יש לך "ויָסַר"! בבנין קל, לא בהפעיל, כמו "ויסר הערוב".
הכלל שכתבתי באחת ההודעות הקודמות, שחולם מלא אינו משתנה וחולם חסר משתנה בהעתק הטעם - תקף למעט יוצאים מן הכלל, ויש אכן מקום לבדוק (אם לא עשה זאת כבר מישהו קודם) את היוצאים מן הכלל שבפועל. נראה לי שבשמות עצם אין חריגים לכלל זה.