לא קראתי את כל התגובות הקודמות. באופן כללי אני חושב שיש צדק בדברי
@אבימי, אבל לא מהכיוון שהוא בא. זה לא שכל כותב ומאייר הוא מחנך, אלא שהחינוך החרדי מוביל כל אדם להתחנך מכל דבר שהוא רואה, בעיקר בצורה נגטיבית, היינו להיזהר מלהיחשף לדעות פסולות או תרבות זרה לרוח החרדית, להלן הסבר.
אמר לי פעם יהודי דתי ת"ח שהוא גדל בילדותו עם טלוויזיה וסרטים, אבל מעולם לא ראה באלו מקור השפעה, כי הוא הרגיש כמו תייר; אתה מטייל באפריקה, האם תאמץ גינונים אפריקנים? בוודאי שלא. כך גם בכל התרבות הזרה. הגישה הזאת מחזיקה אותו עד היום בחמימות ורגש לקדושה, בניגוד לאחרים שנחשפים מעט ונופלים בדרסטיות. לעומת זאת, אין להכחיש שיש בגישה זו סיכונים גדולים ביותר, ואולי לכן הציבור החרדי מתנגד נחרצות לגישה הזאת והוא שם חומה הרמטית בפני כל תרבות שאינה טהורה ותורנית. הגישה הזאת מרגילה אמנם להיזהר מחשיפה לדבר זר, אבל גם מרגילה את האדם להתחנך או להיות מושפע מכל דבר שהוא רואה. רק מחמת גישה זאת יש משקל ערכי לכל יצירה, ובוודאי לתכנים כתובים, ולכן סופר חרדי, מצד עצם מקומו, צריך להפנים את הנקודה הזאת, ואם לא לחנך פוזיטיבית, לפחות להיזהר ממסרים שליליים. איני מביע את דעתי האישית, וגם אישית אני לא ממש נוהג כך, אבל הנורמה החרדית היא כזאת, ומי שנוכח בחברה זאת, צריך לכבד את המקובל.
[אגב לגמרי, ישנו עלון לשבת בגודל כיס, שמיועד בעיקרו גם לרחוקים, אך הוא מצוי מאוד בבתי כנסת חרדיים. [כן, אבימי מעטר אותו בציוריו הנהדרים]. יש הורים שלא מרשים לילדם לקרוא בו, אך שבוע שעבר אמר לי אברך שהוא שאל את רב השכונה שלהם (אחת משכונות ירושלים, רב משכמו ומעלה) על העלון הזה, והוא אמר שזה לא מוסיף ולא גורע... אולי אלו שתי גישות שמייצגות דעות שהובעו באשכול הזה.]