אני חושבת שיש כאן איזה הפרדה שצריך לעשות (ותסלחו לי שאולי לא מצליחה כ"כ להסביר ולנסח).
העובדה שיש יחס לא מספיק הולם כלפי עצורים ע"י חיילים, הזדעזעתי מאוד בתחילה כששמעתי מזה אבל כנראה שזה אמיתי. לא הייתי שם ולא ראיתי. אבל שמעתי וגם זה הגיוני. החיילים שנמצאים שם הם צעירים משועממים בגיל מלא מרץ. המפקדים שמעליהם צעירים גם הם.
אל דאגה, שמעתי שהם מתעללים אחד בשני!
ובדור הצעיר של החיילים המגיעים לשם.
עורכים נסיונות ותרגילים עם חומרים מצחינים וכפיתות עם ניירות כסף וכל מיני שטויות.
זה סוג של צבא חובה לא מקצועי.
ברור שלשמולאנים שונאי ישראל יש עניין להפיץ את זה בהרחבה ומאידך לתקשורת שלנו אין עניין לדווח על זה.
עוד זווית (או נתון איך שתקראו לזה) ההתעללות הזו בילדים היא לא ממש התעללות. כלומר התעללות במושגים של ערבים היא קטיעת איברים, חריכה, חניקה, ועוד דברים מצמררים. במושגים שלנו התעללות היא התעלמות מצרכים, היא תחושת חוסר בהירות. השמולאנים באים ומסבירים להם את זה שהם מאוד 'מתועללים' ובעולם הנאור אפשר להשיג בזה הרבה. לעיתים נראה שכואב להם יותר מלערבים. ובמקורותינו כבר מצינו: כל המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים.
ברור שצורת חיים שם בתחומי הכיבוש, בחלק מהמקומות היא לא אידיאלית, מחייה בשטחי מחנה פליטים היא כנראה לא משהו מלבב, תחת כיבוש שיכול מסיבות של הגנה עצמית לחסום להם את אספקת החשמל, מזון והנשק...
הם נורא מסכנים הרי הסבים שלהם לא חיו באהלים...
עם כל זאת ברור שליהודים ולמדינה לא היה אינטרנס להגיע למצב כזה. ראו את הדרוזים ומיעוטים שונים שהוכיחו נאמנות למדינה או לפחות לא התנגדו מידי וזוכים להרבה הטבות ובטח לא למניעת צרכים.
לצערנו ישנם בתוככי האזורים הכבושים הרבה גורמים שמתסיסים עד דם. לכן מתוך צורך לעצור זאת יש צורך בהשגת שליטה לעיתים למרבה הצער נפגעים אזרחים שלא היו מעורבים, אך לצערנו אין לנו דרך אחרת להגן על חיינו.
חשוב להזכיר את חלקן של המדינות הערביות בפרשייה: נתחיל מכך שאחרי קום המדינה הן סרבו לקבל את הפליטים. מתוך תקווה שתבער בנודדים חבית נפץ שתגרום להם להתנגד בחום ובדם למדינת ישראל-כפי שאכן קרה.
גם היום המדינות הערביות ממשיכות במדיניות הזו. מצד אחד הם מגבים את המלחמה בישראל. ומצד שני הם לא מעוניינים לקלוט כמות כלשהי של פליטים. לאזרח ולשקם אותה בארצם.
אשמח אם תרחיבו את היריעה.