לא נכון שאין ברירה?לגמרי, אבל לגמרי לא נכון
מה הברירה?
הילדים שצריכים להיות מטופלים ולא מטופלים סובלים בלי סוף מהאשמות שלא מגיעות להם! (מניסיון אישי)
מצפים מהם לפי ראש שלהם ולא לפי היכולות של הריכוז, ואם זה ילד חכם, אז הוא כל היום שומע את המשפט "חבל, אתה כ"כ חכם, מבין הכל לפני כולם, רק קצת השקעה ותגיע ל...."
אבל אילו שאומרים את זה לא יודעים מה זה עושה לילד, הוא מרגיש שהוא בעייתי (שוב מניסיון אישי)
ובהרבה מקרים זה פוגע גם חברתית (את זה אני רואה אצל כמה תלמידים שלי)
אז מה הברירה?
לתת להם להמשיך לסבול?
אז נכון שזה מאוד מציק, אני יודעת, אבל זה עדיף מפצעים שנשארים שנים אח"כ.