הנושאים החמים
הנושאים החמים
יואל ארלנגר - קקטוס
אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
כששמוליק המקולקל של לישינסקי נכנס לשידוכים, כל הדודות התלחשו שהנה הנה הוא יביא בחורה פושטקית עם פאה ארוכה וחצאית קצרה, כזאת שתנפח בלונים ממסטיק ורוד באמצע גאולה, ותשב בכל השמחות עם האייפון ותשתף תמונות של הילדים המושלמים שלה.
אבל שמוליק חשב אחרת.
בזמן שכל האחים שלו עשו פגישות בסלון של דודה ברטה, בקבוק קריסטל ועוגת שיש, הוא לקח את המשודכת לדיויד אינטרקונטיננטל, ושם על הספה הוא פסל אותן בזו אחר זו.
עד שיום אחד הוא דפק אצל שרה קניידל השדכנית, וביקש ממנה שתציע לו משהו שהוא עוד לא שמע עליו.
שרה קניידל התיישבה ופתחה קלסרים ודפדפות, וכל הסלון התמלא בריח של בוידעם, ושמוליק ישב והמתין בסבלנות, והיא דפדפה ועלעלה כאילו שאין סוף להצעות שיש לה על הפרק.
"אני לא בטוחה..." היא התחילה בהיסוס, " אבל אולי זה יכול ללכת".
"מה יכול?" שמוליק כבר היה קצר רוח, "דברי".
"שיפי איינפאל", אמרה בקצרה.
"מה האיינפאל?"
"השם משפחה שלה", חייכה שרה קניידל השדכנית, "משפחה מצויינת אבל פשוטה מאוד, מאוד".
אבל שמוליק לא פסל, ואחרי שבוע הוא מצא את עצמו יושב בסלון של דודה ברטה וממתין לשיפי איינפאל, דודה ברטה השקיעה במיץ תפוזים סחוט ועוגת שיש טריה, ישר מהתנור.
הוא התלבש יפה, ציחצח את נעלי הבלנסטון שלו, מכנסיים חדשים, חולצה לבנה עם צווארון כחול, ג'ל בפאות וכיפה חדשה, כחולה.
ואז היא נכנסה, חצאית קפלים וחולצת ראש חודש, צמה ארוכה ששערות לבנות בודדות כבר נשזרו בה, עיניים גדולות ומאירות וחויך צנוע כבוש בביישנות.
איש לא ידע על מה דיברו, אבל כשהתארסו זאת היתה שיחת הכל: שמוליק, המקולקל של לישינסקי, התארס עם שיפי איינפאל, הבחורה הכי פשוטה בגבעת שאול.
הוורט התקיים בבית של שיפי ברחוב אלקבץ, ואבא שלה הוציא בקבוק ערק ממקרר הפרידמן שעמד בחצר מתחת עץ התות, ומזג לכל החברים של שמוליק.
והרב שגלה ותלמידיו מכוסי הפנים, נכנסו לומר מזל טוב, וסילביה המתקנת שלחה מגש של מזון לא מזוהה בריח חתולים, הוא הושלך לפח ונאכל בשקיקה על ידי הלהקה של סילביה.
ובחתונה היו שולחנות של החברים של שמוליק, וודקה רדבול ולניחוח של קנאביס מגידול פיראטי, והשולחנות של משפחת איינפאל עם ריח דק של הדסים, והשולחנות של לישינסקי שהזמינו לכל הנכדות שמלות מנקסט, אבל בגלל השביתה בדואר הן יגיעו כנראה לברית של הבן של שמוליק ושיפי, ומהר מהר הם מצאו שמלות גמ"ח בלויות בצבע בורדו, ונאבקו בחישוק שהסתבך בתחתיות שנקרעו בקלות רבה ומילאו את כל רצפת האולם
וכל הקהל רקדו ביחד לצלילי התופים ואברכי המשי של לישינסקי התערבבו בבעלי תשובה של דיר יאסין, בפושטקים מהחברה של שמוליק, ובשני התימנים שחילקו לכולם גת, נראה גם שאחד מהחתולים של סילביה חדר לאולם, ואכל בתאבון מצלחת מיותמת של טשולנט.
ושמוליק המקולקל ישב בסוף החתונה ליד שיפי במונית הביתה, ושניהם הסתכלו זה על זה, והיא ידעה שהוא בכלל לא מקולקל, והוא ידע שהיא בכלל לא פשוטה, ושמחה גדולה מילאה את שניהם.
אבל שמוליק חשב אחרת.
בזמן שכל האחים שלו עשו פגישות בסלון של דודה ברטה, בקבוק קריסטל ועוגת שיש, הוא לקח את המשודכת לדיויד אינטרקונטיננטל, ושם על הספה הוא פסל אותן בזו אחר זו.
עד שיום אחד הוא דפק אצל שרה קניידל השדכנית, וביקש ממנה שתציע לו משהו שהוא עוד לא שמע עליו.
שרה קניידל התיישבה ופתחה קלסרים ודפדפות, וכל הסלון התמלא בריח של בוידעם, ושמוליק ישב והמתין בסבלנות, והיא דפדפה ועלעלה כאילו שאין סוף להצעות שיש לה על הפרק.
"אני לא בטוחה..." היא התחילה בהיסוס, " אבל אולי זה יכול ללכת".
"מה יכול?" שמוליק כבר היה קצר רוח, "דברי".
"שיפי איינפאל", אמרה בקצרה.
"מה האיינפאל?"
"השם משפחה שלה", חייכה שרה קניידל השדכנית, "משפחה מצויינת אבל פשוטה מאוד, מאוד".
אבל שמוליק לא פסל, ואחרי שבוע הוא מצא את עצמו יושב בסלון של דודה ברטה וממתין לשיפי איינפאל, דודה ברטה השקיעה במיץ תפוזים סחוט ועוגת שיש טריה, ישר מהתנור.
הוא התלבש יפה, ציחצח את נעלי הבלנסטון שלו, מכנסיים חדשים, חולצה לבנה עם צווארון כחול, ג'ל בפאות וכיפה חדשה, כחולה.
ואז היא נכנסה, חצאית קפלים וחולצת ראש חודש, צמה ארוכה ששערות לבנות בודדות כבר נשזרו בה, עיניים גדולות ומאירות וחויך צנוע כבוש בביישנות.
איש לא ידע על מה דיברו, אבל כשהתארסו זאת היתה שיחת הכל: שמוליק, המקולקל של לישינסקי, התארס עם שיפי איינפאל, הבחורה הכי פשוטה בגבעת שאול.
הוורט התקיים בבית של שיפי ברחוב אלקבץ, ואבא שלה הוציא בקבוק ערק ממקרר הפרידמן שעמד בחצר מתחת עץ התות, ומזג לכל החברים של שמוליק.
והרב שגלה ותלמידיו מכוסי הפנים, נכנסו לומר מזל טוב, וסילביה המתקנת שלחה מגש של מזון לא מזוהה בריח חתולים, הוא הושלך לפח ונאכל בשקיקה על ידי הלהקה של סילביה.
ובחתונה היו שולחנות של החברים של שמוליק, וודקה רדבול ולניחוח של קנאביס מגידול פיראטי, והשולחנות של משפחת איינפאל עם ריח דק של הדסים, והשולחנות של לישינסקי שהזמינו לכל הנכדות שמלות מנקסט, אבל בגלל השביתה בדואר הן יגיעו כנראה לברית של הבן של שמוליק ושיפי, ומהר מהר הם מצאו שמלות גמ"ח בלויות בצבע בורדו, ונאבקו בחישוק שהסתבך בתחתיות שנקרעו בקלות רבה ומילאו את כל רצפת האולם
וכל הקהל רקדו ביחד לצלילי התופים ואברכי המשי של לישינסקי התערבבו בבעלי תשובה של דיר יאסין, בפושטקים מהחברה של שמוליק, ובשני התימנים שחילקו לכולם גת, נראה גם שאחד מהחתולים של סילביה חדר לאולם, ואכל בתאבון מצלחת מיותמת של טשולנט.
ושמוליק המקולקל ישב בסוף החתונה ליד שיפי במונית הביתה, ושניהם הסתכלו זה על זה, והיא ידעה שהוא בכלל לא מקולקל, והוא ידע שהיא בכלל לא פשוטה, ושמחה גדולה מילאה את שניהם.
