דיון האומן מול הקהל

[א. פרי]

לכל אחד מאתנו יש תחום מסוים בו יש לו יתרון ויכולת השפעה על הסביבה ומחובתנו כחברה לתת כלים לכל אדם לממש את היכולות שקיבל.
השלב המשמעותי של היציאה לאור זה לחיות בהרמוניה ובאיזון מול הפנים והחוץ.
לייצר אומנות ולהנות מאומנות בלי שיקולי פופולאריות/רווח/הפסד/מעמד.

כדי להגיע לשם צריך שהממשלה תתערב ותיתן אפשרות כלכלית בסיסית לאנשים להתקיים. כך שכל אחד יוכל להשקיע במה שהוא טוב בו בלי שיקולי פרנסה ומשכורת.

את העובדה שכולנו נועדנו לצאת לאור ולהשפיע ניתן לראות בכך שאנחנו מאוד מתעניינים בדעת הקהל והסביבה.

האם יש מטרה בציפיה?
בהמתנה?
האם אנחנו כאנשים או כאומנים זקוקים לכל מחיאות הכפים?

התשובה היא:
זה מיותר.
אנחנו לא זקוקים לכלום.
למרות שזה נהדר לקבל עידוד והערכה -
יכול להיות לנו נהדר עם עצמנו בלבד.

אז מדוע אנחנו כן מתעניינים?
נזקקים?
מחפשים קהל?
כמהים לתשומת לב?

זה בגלל האבולוציה של המימוש העצמי.
אנחנו צריכים לממש את עצמנו.
חייבים, ממש כמו אוכל ושינה, לממש את הכשרונות שלנו, ואם יש לנו התמודדות כלשהיא אז גם לצאת לאור, לתקן משהו בעולם, להשפיע.

כמו שהרעב אין לו מטרה בפני עצמה אלא הוא נועד להבטיח שנאכל וגופנו יתפקד.
כך הרעב לקהל אין לו מטרה אלא הוא נועד לגרום לנו לתפקד ולממש את עצמנו.

ככל שנשקיע יותר במימוש עצמי במקסימום ובכל הכח -
כך הרעב לקהל, לתשומת לב, לפידבק וכו' יפסיק להטריד אותנו, הוא פשוט לא יצטרך להתקיים.
וזה לא משנה אם נקבל פידבקים או לא.
כי אנחנו לא זקוקים לקהל כמו שאנחנו לא זקוקים לאוכל.

היעוד של היציאה לאור נועד להבטיח שנממש את יכולת ההשפעה שקיבלנו.
ושנצא לאור.

הממשלה יכולה לסייע לאזרחים למצוא את התחום בו הם יוכלו להשפיע. העולם גדול וניתן לסייע לאזרחים לייצא את האומנות שלהם.
ספרים תורניים יכולים להיות משווקים באמזון, תרבות חרדית יכולה להיות משווקת למדינות חוץ, להשפיע מוסר ומידות טובות לעמים האחרים ותוך כדי כך להכניס כסף לקופת המדינה.
כי האיכות האנושית חשובה לא פחות מאיכות ההייטק.
ואם אנחנו כמדינה מייצאים טכנולוגיות וכו' אין סיבה שלא נייצא גם תרבות דתית של יוצרים דתיים שמלמדים מוסר, מידות טובות וצדק.