ראש לשועלים
מהמשתמשים המובילים!
ברצוני לחדד נקודה שמנקרת בראשי מזה זמן כיתושו של טיטוס -
הולכת ונשמעת ומתגברת הטענה האיומה, 'זה רק קשישים וחולים'.
מעבר לאותנזיות המחליאה והכל כך לא יהודית שיש באמירה הזו,
ומעבר לאגו הצרוף והמזוקק, אני ואפסי עוד, זה שמתגלה בעתות משבר ופורע את קלונו של האדם המשמיע טענות אלו ברבים,
יש כאן עוד משהו, שדורש קצת מחשבה, ועוד על מישהו אחר, שזה ממש קשה בימים אלו:
העובדה שהחולים נפגעים הכי קשה מהנגיף, צריכה להחריד ולהרעיד אותנו יותר.
כי אין דין סתם אדם שחי חיים שמחים ורגועים ונוסע עם אשתו וילדיו לצימר כל תקופה, או לפחות מחליף דירה. כדין יהודי שהחיים המרו עליו, שחותר שנים נגד הזרם בכוחות לא לו.
אם אתם מכירים אחד כזה, אתם יכולים מן הסתם לדלג הלאה. אם לא, תנסו לדמיין.
דמיינו אנשים שמקבלים ל"ע טיפולים כימותרפיים או כל כיוצא. אלו שסופגים אכזבות פעם אחר פעם; אלו שליבם נוקף, עם לב כל משפחתם המורחבת, כל אימת שבידה של המזכירה ניצבת תוצאת MRI טרם אימות זהות סופי ומסירה; אלו שניסו טיפולים חדשים שבטיחותם מוטלת בספק, ומוכנים לנסוע לקצה העולם כי יש שם פרופסור שאולי, ושמא...; אלו שמשגעים עסקנים רפואיים באישון ליל, לא בגלל שהם טרדנים או משהו, זה הפך הטבע העדין והמופנם שלהם, אבל החיים חשובים יותר מהכל; אלו שמנסים לגרש בכוח מהראש את הבכי קורע הלב שיהיה לילדים בלוויה... אלו ואלו ואלו ואלו בבכי ממללים...
דמיינו יהודי שעבר שנים טיפולי דיאליזה קשים, ללא יום וללא לילה. כשכולם חגגו עם מצות ואתרוגים, הוא בילה באשפוז יום עם תופעות לוואי מאסיביות. כשאתם המשכתם בשגרה, לא לו היתה כזו.
דמיינו שאותם יהודים, שלא פחדו מדרך ארוכה – האמת, הם פחדו ממנה מאד אבל הרבה מה לעשות לא היה להם - דוקא עכשיו, אחרי שהשתלת מח העצם נקלטה בהצלחה, לאחר שהכליה מתפקדת ברוך השם, ושיירי סעודות ההודיה המרגשת נאכלו עד תום, כאשר הילדים הקטנים כבר נרגעו מהשאלה 'אז אמא לא תמות?!'. דוקא עכשיו יבוא אורח מסין - וירוס שבא מנחש שהפך לעטלף שהפך לשלום זכר המוני וטעים שבו ליקקו המשתתפים את אצבעותיהם לגודל ההנאה, ואחר לחצו ידיים זה לזה בהרחבת הדעת בהפטירם מגוהקות: 'ליצמן לא נורמלי' - יבוא ויחריב הכל.
ינפץ לרסיסים את החיים הכי יקרים והכי עדינים בסביבה. את החיים שנקנו בדם ובדמעות, באלפי ספרי תהילים שחולקו בתקווה, בטיסות מיוחדות למרכזים רפואיים בחו"ל, ובהון עתק שגוייס מנדיבי עם והפיל לחובות עצומים את הנפשות הפועלות. יוכיח שהכל היה לשווא, חלילה.
גל גדול ואכזרי יבוא פתאום, וישטוף את הכל כאילו היה כל זה רק סירת-דייגים-עניים-במלזיה-תשס"ד.
אני יודע שכששורות אלו נכתבות, הדברים פחות ופחות רלוונטיים, הממשלה הבינה את מה שכתבתי כאן, הבינה את נפש בהמתה, והפסיקה לסמוך על אוכלוסייתנו הנבונה, כשהיא מעדיפה כמה שיותר לוודא בעצמה את שמירת ההנחיות. אבל בכל זאת, אני בטוח שעדיין אפשר להתחכם, ולמצוא פרצות, לנהל אירועים המוניים במחתרת פרועה, לתרץ הפרת בידוד עם שמונה הסברים וסנטימטרים מדודים, לסכן ולהסתכן.
אנא, אם על חיי הבריאים אינכם חסים, חוסו על חיי החולים המסכנים, שחייהם תלויים להם מנגד גם לפני שהפך הנחש לעטלף או הפוך. שמרו על החוט הדקיק שקושר את נשמתם המזוככת לגופם הסובל, ותעזרו להם לעבור את התקופה הקשה הזו, לא קל להם גם ככה.
תודה.
לסיכום: קשה להיות בבית. וקשה לחתנים וקשה לכלות וקשה להורים וקשה לעצמאים ולשכירים ולמובטלים ולאברכים. בטח קשה. אבל תזכרו שגם דיאליזה זה קשה, וגם הקרנות זה קשה. ותזכרו שהרבה אחרי שהקורונה הזאת תיגמר, והילדים שלכם ישובו למוסדות וישיבו את ביתכם למצבו טרם ההפיכה, יש חיים שנעצרים ולא חוזרים למסלולם, וזה חבל ועצוב מאד, אל תקחו בזה חלק, ואל תתנו לזה יד.
ידינו לא ישפכו את הדם הזה.
הולכת ונשמעת ומתגברת הטענה האיומה, 'זה רק קשישים וחולים'.
מעבר לאותנזיות המחליאה והכל כך לא יהודית שיש באמירה הזו,
ומעבר לאגו הצרוף והמזוקק, אני ואפסי עוד, זה שמתגלה בעתות משבר ופורע את קלונו של האדם המשמיע טענות אלו ברבים,
יש כאן עוד משהו, שדורש קצת מחשבה, ועוד על מישהו אחר, שזה ממש קשה בימים אלו:
העובדה שהחולים נפגעים הכי קשה מהנגיף, צריכה להחריד ולהרעיד אותנו יותר.
כי אין דין סתם אדם שחי חיים שמחים ורגועים ונוסע עם אשתו וילדיו לצימר כל תקופה, או לפחות מחליף דירה. כדין יהודי שהחיים המרו עליו, שחותר שנים נגד הזרם בכוחות לא לו.
אם אתם מכירים אחד כזה, אתם יכולים מן הסתם לדלג הלאה. אם לא, תנסו לדמיין.
דמיינו אנשים שמקבלים ל"ע טיפולים כימותרפיים או כל כיוצא. אלו שסופגים אכזבות פעם אחר פעם; אלו שליבם נוקף, עם לב כל משפחתם המורחבת, כל אימת שבידה של המזכירה ניצבת תוצאת MRI טרם אימות זהות סופי ומסירה; אלו שניסו טיפולים חדשים שבטיחותם מוטלת בספק, ומוכנים לנסוע לקצה העולם כי יש שם פרופסור שאולי, ושמא...; אלו שמשגעים עסקנים רפואיים באישון ליל, לא בגלל שהם טרדנים או משהו, זה הפך הטבע העדין והמופנם שלהם, אבל החיים חשובים יותר מהכל; אלו שמנסים לגרש בכוח מהראש את הבכי קורע הלב שיהיה לילדים בלוויה... אלו ואלו ואלו ואלו בבכי ממללים...
דמיינו יהודי שעבר שנים טיפולי דיאליזה קשים, ללא יום וללא לילה. כשכולם חגגו עם מצות ואתרוגים, הוא בילה באשפוז יום עם תופעות לוואי מאסיביות. כשאתם המשכתם בשגרה, לא לו היתה כזו.
דמיינו שאותם יהודים, שלא פחדו מדרך ארוכה – האמת, הם פחדו ממנה מאד אבל הרבה מה לעשות לא היה להם - דוקא עכשיו, אחרי שהשתלת מח העצם נקלטה בהצלחה, לאחר שהכליה מתפקדת ברוך השם, ושיירי סעודות ההודיה המרגשת נאכלו עד תום, כאשר הילדים הקטנים כבר נרגעו מהשאלה 'אז אמא לא תמות?!'. דוקא עכשיו יבוא אורח מסין - וירוס שבא מנחש שהפך לעטלף שהפך לשלום זכר המוני וטעים שבו ליקקו המשתתפים את אצבעותיהם לגודל ההנאה, ואחר לחצו ידיים זה לזה בהרחבת הדעת בהפטירם מגוהקות: 'ליצמן לא נורמלי' - יבוא ויחריב הכל.
ינפץ לרסיסים את החיים הכי יקרים והכי עדינים בסביבה. את החיים שנקנו בדם ובדמעות, באלפי ספרי תהילים שחולקו בתקווה, בטיסות מיוחדות למרכזים רפואיים בחו"ל, ובהון עתק שגוייס מנדיבי עם והפיל לחובות עצומים את הנפשות הפועלות. יוכיח שהכל היה לשווא, חלילה.
גל גדול ואכזרי יבוא פתאום, וישטוף את הכל כאילו היה כל זה רק סירת-דייגים-עניים-במלזיה-תשס"ד.
אני יודע שכששורות אלו נכתבות, הדברים פחות ופחות רלוונטיים, הממשלה הבינה את מה שכתבתי כאן, הבינה את נפש בהמתה, והפסיקה לסמוך על אוכלוסייתנו הנבונה, כשהיא מעדיפה כמה שיותר לוודא בעצמה את שמירת ההנחיות. אבל בכל זאת, אני בטוח שעדיין אפשר להתחכם, ולמצוא פרצות, לנהל אירועים המוניים במחתרת פרועה, לתרץ הפרת בידוד עם שמונה הסברים וסנטימטרים מדודים, לסכן ולהסתכן.
אנא, אם על חיי הבריאים אינכם חסים, חוסו על חיי החולים המסכנים, שחייהם תלויים להם מנגד גם לפני שהפך הנחש לעטלף או הפוך. שמרו על החוט הדקיק שקושר את נשמתם המזוככת לגופם הסובל, ותעזרו להם לעבור את התקופה הקשה הזו, לא קל להם גם ככה.
תודה.
לסיכום: קשה להיות בבית. וקשה לחתנים וקשה לכלות וקשה להורים וקשה לעצמאים ולשכירים ולמובטלים ולאברכים. בטח קשה. אבל תזכרו שגם דיאליזה זה קשה, וגם הקרנות זה קשה. ותזכרו שהרבה אחרי שהקורונה הזאת תיגמר, והילדים שלכם ישובו למוסדות וישיבו את ביתכם למצבו טרם ההפיכה, יש חיים שנעצרים ולא חוזרים למסלולם, וזה חבל ועצוב מאד, אל תקחו בזה חלק, ואל תתנו לזה יד.
ידינו לא ישפכו את הדם הזה.
נערך לאחרונה ב: