דיונים תורניים בדקדוק (תנ"כי, ספרותי ואקדמי)

[רוח סערה]

מישהו שם לב שלאחרונה התחילו לכתוב ב"מרווה לצמא" על שלל מדוריו "צוהריים" במקום "צהריים"?
מה המקור לכך? נראה שבצורה שיטתית החליטו כך.
ולי משום מה מאוד צורם בעין.

 

[אספרה]

אגב, מישהו שם לב שלאחרונה התחילו לכתוב ב"מרווה לצמא" על שלל מדוריו "צוהריים" במקום "צהריים".
מה המקור לכך? נראה שבצורה שיטתית החליטו כך.
ולי משום מה מאוד צורם בעין.

עפ"י החלטות האקדמיה מלפני מספר חודשים, יש לכתוב בכתיב מלא.
זה אכן צורם.

 

[רוח סערה]

מרגיז שדווקא המרווה השמרני והמתבדל מתחשב בהחלטות חדשניות של האקדמיה, שמחליטה החלטות וחוזרת בה מהן לאורך ולרוחב במשך השנים.

 

[יענקי R]

טעות שראיתי לאחרונה: 'שבועיים-שלוש'.
כמובן שצ"ל 'שבועיים-שלושה'.

דבר מעניין יש ב'שבוע', על הטיותיו ברבים: כשמדובר על 2 שבועות זה 'שבועיים', ויותר מכך, או סתם רבים של שבוע - זה 'שבועות'. (אמנם יש 'שְׁבוּעִיִּים' בסתם, בנסמך. אבל זה כבר עניין אחר, נגזר מ'שבועי')
מה שאין כן בימים, חודשים וכד', שאמנם אומרים 'יומיים', 'חודשיים', אבל גם ההטיה הסתמית ברבים נשארת עם סיומת 'ים'.

עכשיו נראה לי שזו בכלל צורה כללית וייחודית של ריבוי פריטים, כמו: אצבעיים, דפיים. מעניין אם זה 'חוקי'. [לפי הקו האדום למטה (בעת כתיבה או עריכה) - נראה שלא].
מי יחכימנו?

 

[עיגול רבוע]

בתורה הק' כתוב "ואם נקבה תלד וטמאה שבועיים"
אלא שיש גם "שבועים" בתנ"ך, בדניאל קפיטול ט'.

נ.ב. כן, קפיטול, ולא שם אחר.

 

[חגי פאהן]

נ.ב. כן, קפיטול, ולא שם אחר.

מה זה קפיטול?

 

[ש. צ. וינמן]

מה זה קפיטול?

פרק.
ההגיה הסטנדרטית היא קַפִּיטְל.

 

[חגי פאהן]

פרק.
ההגיה הסטנדרטית היא קַפִּיטְל.

כאן הבן שואל: למה קפיטול ולא פרק?

 

[עיגול רבוע]

כאן הבן שואל: למה קפיטול ולא פרק?

כידוע, כמעט מוסכם על הכל, שכל חלוקת הקפיטולים שבתנ"ך (כלומר: בסיום פסוק זה נגמר קפיטול א' והפסוק הבא הוא תחלת קפיטול ב', וכן הלאה) נעשתה ע"י הנוצרים ימ"ש. ישנן אף טענות שבחלוקה זו, לא רק שבמקומות רבים נראה בה חוסר הגיון, אלא שבזדון הם ביצעו חלוקה במקומות מסוימים כדי לתת בכך משמעויות זדוניות.
מפני חטאינו גלינו מארצנו, ומאז אין לנו עצמאות בשום דבר, ובמשך מאות רבות של שנים הוצרכו חכמינו לעמוד מול כמריהם בויכוחים על פסוקים מהתנ"ך כאשר הויכוחים נערכים לפי הציונים שבחלוקה הנוצרית. גם הדפסות התנ"ך הראשונות - אין הורתם בקדושה, אלא על ידי הזרים. וכך אף תורתנו הקדושה לבושת שק הארוג בשתי וערב של חלוקה לא חלקה רק חלקלקה. כך הגיעה הצורה המוזרה ששלשה מבין כ"ד ספרי הקודש, מפוצלים לשנים: שמואל א' ושמואל ב'. השמעתם פעם על אדם חלוק לשנים ? (אם אין לו פיצול אישיות*), משל תאמר: יעקב-יעקבובוסקי הידוע, תתייחס אליו כאילו ב' אנשים הם, יעקב א' ויעקב ב'. כך גם ספר הוא דבר אחד, אין ספר X, שהוא שנים. רק מי שאצלם יש אחד שהוא שלש, יש אצלם שלשה שכל אחד מהם שנים. וכך הם סדרו סדרת פרקים המסתיימת לפתע באמצע ספר, ומתחילה שוב מאות א' כשהספר מקבל קידומת ב'.
רבים מגדולי ישראל, כמו החפץ חיים זי"ע, הקפידו לא להשתמש בחלוקה זו, וכתבו בפרשה פלונית וכד'. היה מי שבשנים האחרונות הדפיס תנ"ך מחדש, כאשר כל פרשה מתחילה בפס' א', וכך המספר רץ עד סוף הפרשה, ובשולי העמוד הציג השוואה לדפוסים הרווחים (אלא שלפחות במהדורה שראו עיני, הוא השתמש לשם כך בצילום של תנ"ך ישן שיש בו שגיאות כתיב! וחבל).
חלוקה שרירותית זו נקראה חלוקה לקפיטולים ("קפיטל" הוא גלגול של הקפיטול).
"פרק" היא מילה בלשון הקודש. וכמו ששנינו במשנתנו "אלו הן בין הפרקים" כו'.
אם נאלצנו לקבל את הקפיטולים, עדיין אין אנו מחוייבים לתת להם את המזרח ולקרוא להם "פרקים".
גם גופי מחולק לפרקים: זרוע, אמה, וכו'. אם יכפה עלי עריץ רשע חלוקה אחרת של חלקי גופי, לא אקרא לאותם חלקים מלאכותיים "פרקים".

=========
* כפי הזכור לי, המונח פיצול אישיות הרווח בשפת העם ככינוי לסכיזופרניה, אינו מה שקרוי בספרות המקצועית פיצול אישיות. שם קרויה תופעה זו למשהו פסיכולוגי שעונה יותר להגדרה "פיצול אישיות" לשנים, יש לו שם מקצועי אחר, והוא מתאים יותר ל"חלוקת הקפיטולים"...

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

יישר כח. יש בזה משהו.

 

[בן מיכאל]

כידוע, כמעט מוסכם על הכל, שכל חלוקת הקפיטולים שבתנ"ך (כלומר: בסיום פסוק זה נגמר קפיטול א' והפסוק הבא הוא תחלת קפיטול ב', וכן הלאה) נעשתה ע"י הנוצרים ימ"ש. ישנן אף טענות שבחלוקה זו, לא רק שבמקומות רבים נראה בה חוסר הגיון, אלא שבזדון הם ביצעו חלוקה במקומות מסוימים כדי לתת בכך משמעויות זדוניות.
מפני חטאינו גלינו מארצנו, ומאז אין לנו עצמאות בשום דבר, ובמשך מאות רבות של שנים הוצרכו חכמינו לעמוד מול כמריהם בויכוחים על פסוקים מהתנ"ך כאשר הויכוחים נערכים לפי הציונים שבחלוקה הנוצרית. גם הדפסות התנ"ך הראשונות - אין הורתם בקדושה, אלא על ידי הזרים. וכך אף תורתנו הקדושה לבושת שק הארוג בשתי וערב של חלוקה לא חלקה רק חלקלקה. כך הגיעה הצורה המוזרה ששלשה מבין כ"ד ספרי הקודש, מפוצלים לשנים: שמואל א' ושמואל ב'. השמעתם פעם על אדם חלוק לשנים ? (אם אין לו פיצול אישיות*), משל תאמר: יעקב-יעקבובוסקי הידוע, תתייחס אליו כאילו ב' אנשים הם, יעקב א' ויעקב ב'. כך גם ספר הוא דבר אחד, אין ספר X, שהוא שנים. רק מי שאצלם יש אחד שהוא שלש, יש אצלם שלשה שכל אחד מהם שנים. וכך הם סדרו סדרת פרקים המסתיימת לפתע באמצע ספר, ומתחילה שוב מאות א' כשהספר מקבל קידומת ב'.
רבים מגדולי ישראל, כמו החפץ חיים זי"ע, הקפידו לא להשתמש בחלוקה זו, וכתבו בפרשה פלונית וכד'. היה מי שבשנים האחרונות הדפיס תנ"ך מחדש, כאשר כל פרשה מתחילה בפס' א', וכך המספר רץ עד סוף הפרשה, ובשולי העמוד הציג השוואה לדפוסים הרווחים (אלא שלפחות במהדורה שראו עיני, הוא השתמש לשם כך בצילום של תנ"ך ישן שיש בו שגיאות כתיב! וחבל).
חלוקה שרירותית זו נקראה חלוקה לקפיטולים ("קפיטל" הוא גלגול של הקפיטול).
"פרק" היא מילה בלשון הקודש. וכמו ששנינו במשנתנו "אלו הן בין הפרקים" כו'.
אם נאלצנו לקבל את הקפיטולים, עדיין אין אנו מחוייבים לתת להם את המזרח ולקרוא להם "פרקים".
גם גופי מחולק לפרקים: זרוע, אמה, וכו'. אם יכפה עלי עריץ רשע חלוקה אחרת של חלקי גופי, לא אקרא לאותם חלקים מלאכותיים "פרקים".

=========
* כפי הזכור לי, המונח פיצול אישיות הרווח בשפת העם ככינוי לסכיזופרניה, אינו מה שקרוי בספרות המקצועית פיצול אישיות. שם קרויה תופעה זו למשהו פסיכולוגי שעונה יותר להגדרה "פיצול אישיות" לשנים, יש לו שם מקצועי אחר, והוא מתאים יותר ל"חלוקת הקפיטולים"...

החלוקה לפרקים נוצרית, אבל חלוקת שמואל ומלכים דברי הימים לא וב, וספר עזרא לעזרא ונחמיה, מקורה בחכמי ישראל שתרגמו את התורה ליונית מה שנודע בשם תרגום השבעים, משם הגיע לתנ"ך הנוצרי וחזר אלינו כנ"ל, עכ"פ במקור מדובר בחלוקה יהודית כלשהי (כשבשמואל כתב היעב"ץ שכך היה במקור).

 

[בן מיכאל]

מצוי בעיקר אצל ילדים.
עד שמבדילים בין הזזת, השפרצת (אגב, מאידיש)
וכן: אושיב, אוביל, לבין אזיז, וכדומה.

אגב חשוב מאד!
- אני נהנה לראות את האומרים שיר השירים האומרים שערך כעדר העיזים שגלשו מן הגלעד המדמיינים לעצמם את עדר העיזים העושים "סקי" מראש ההר ובאורח פלא אינן נהפכים לשעיר המשתלח, וכלל לא מעלים בדעתם כי להתגלץ' זוהי מילה באידיש שחדרה לעברית, ויש עוד הרבה כיוצא בזה.

 

[בן מיכאל]

בספרי פוסקי ספרד הקדמונים רווח מאד הביטוי "לא יש"; במבט חיצוני יש שנראה להם כביטוי משובש, ועדיף ממנו לומר "אין", אבל במבט מעמיק ההבדל בין המונחים, מובן. אלא שכדי לבארו בזה, עלי להתאזר בסבלנות שאין בי כעת.

אשמח לקבל מקור, כי למיטב ידיעתי הדבר מצוי רק בספרי חכמי אשכנז ומקורו בתרגום מאידיש של המילה ניש דא.

 

[עיגול רבוע]

החלוקה לפרקים נוצרית, אבל חלוקת שמואל ומלכים דברי הימים לא וב, וספר עזרא לעזרא ונחמיה, מקורה בחכמי ישראל שתרגמו את התורה ליונית מה שנודע בשם תרגום השבעים, משם הגיע לתנ"ך הנוצרי וחזר אלינו כנ"ל, עכ"פ במקור מדובר בחלוקה יהודית כלשהי (כשבשמואל כתב היעב"ץ שכך היה במקור).

מה שקיים כיום בשם "תרגום השבעים", איננו תרגום השבעים כפי שיצא מתחת ידי שבעים חכמינו. התרגום שלהם אבד. מה שנמצא כיום, אם הוא שייך לאותו "תרגום" הוא גלגול שלו, כלומר אותו תרגום תורגם לשפה אחרת, ושוב לשפה אחרת וכו'. כך שאין אנו יודעים מי שבר את המקל בדרך.

היכן דברי היעב"ץ ?

 

[עיגול רבוע]

אשמח לקבל מקור, כי למיטב ידיעתי הדבר מצוי רק בספרי חכמי אשכנז ומקורו בתרגום מאידיש של המילה ניש דא.

עיין למשל בספר כף החיים (סופר), תמצא ציטוטים אולי בכל סימן.

 

[בן מיכאל]

מה שקיים כיום בשם "תרגום השבעים", איננו תרגום השבעים כפי שיצא מתחת ידי שבעים חכמינו. התרגום שלהם אבד. מה שנמצא כיום, אם הוא שייך לאותו "תרגום" הוא גלגול שלו, כלומר אותו תרגום תורגם לשפה אחרת, ושוב לשפה אחרת וכו'. כך שאין אנו יודעים מי שבר את המקל בדרך.

היכן דברי היעב"ץ ?

מדובר בתרגום יונית, אך כמובן לא בכת"י המקורי וכמובן שהיו גויים שהכניסו בו מ"חידושיהם".
היעב"ץ בהגהותיו על הש"ס בסוגיא בבא בתרא יד: בעניין כתיבת התנ"ך.

 

[בן מיכאל]

עיין למשל בספר כף החיים (סופר), תמצא ציטוטים אולי בכל סימן.

מעניין מאד!
אבל הוא היה מאד מאוחר ואולי הושפע מחכמי אשכנז שם הביטוי נמצא לרוב מימי הראשונים והלאה.

 

[עיגול רבוע]

מדובר בתרגום יונית, אך כמובן לא בכת"י המקורי וכמובן שהיו גויים שהכניסו בו מ"חידושיהם".
היעב"ץ בהגהותיו על הש"ס בסוגיא בבא בתרא יד: בעניין כתיבת התנ"ך.

לא רק לא כתה"י. (והיו 70 כתבי יד).
חיבור אחר.

הש"ס אינו לפני כעת, מקוה שיגיע לידי בהקדם. (סתם כך טוב להגיע במהרה אל הש"ס...)

 

[עיגול רבוע]

מעניין מאד!
אבל הוא היה מאד מאוחר ואולי הושפע מחכמי אשכנז שם הביטוי נמצא לרוב מימי הראשונים והלאה.

לא הוא.
שם תמצא ציטוטים מחכמי ספרד לדורותיהם.
אצלם הביטוי נפוץ הרבה יותר מאשר אצל האשכנזים.


"נישט דא" - לא כאן (לא: "לא יש"). גם צ"ב אם "נישטא" (אין) - מגיע מ"נישט דא".


בקשר ל"גלשו" יש הרבה הרבה להאריך. ואכמ"ל.

 

[חגי פאהן]

וכלל לא מעלים בדעתם כי להתגלץ' זוהי מילה באידיש שחדרה לעברית, ויש עוד הרבה כיוצא בזה.

מילה ביידיש?! גם אני לא מעלה בדעתי. גם אם היא קיימת ביידיש, לבי אומר לי שזו מילה בעברית שחדרה ליידיש.