דיון | ז'אנר ספרותי

[אשר שרבר]

אז ככה, דבר ראשון

"הניק קפה ומאפה: אני אוהבת הכל. תולעת ספרים. חולה עליהם. חולת ספרים!! חולת תולעים!!! בסוף כל יום אני נופלת מותשת על הפוף, מוציאה ספר וצועקת יששששששששששש!!!!!!!!"

הבעיה היא, שזה שאנחנו כאלה לא לגמרי מוכיחה על טיב הספר אלא

הסיבה שאני מגיעה עד לעמוד האחרון היא רק האובססיה שלי ולא חשוב כמה הנושא מרתק והעלילה מפעימה.

וזה בכלל לא או-או, למרות שלא רצית שנתחכם.

אני מסכים לגמרי שחייבים

שישתדל לשמור רגליים יציבות על הקרקע בדמיון מאוזן ונורמטיבי, כדי לחסום תחושה מעצבנת של 'שיפסיק לבלבל לי את המוח'.

ומצד שני

אני באופן אישי אוהבת ספרי מתח, אוהבת עלילות סבוכות ומתוחכמות והרבה אקשן.

אבל לא

ספר שכולו מרוץ, רדיפות, הרפתקאות וסוכנים סמויים.

אלא מתח שנוגע בנימים הישיבתיים, אם דילמות ישיבתיות, אפשר כממובן אקשן, אבל זה הדבר השולי, להבנתי.
העיקר שזה לא יהיה מצב שאפשר יהיה

להחליף את 3 בחורי הישיבה ב3 סטודנטים אמריקאים או 3 צעירים תושבי תל אביב

שההקשר יהיה ברור, וההזדהות של הישיב בוחער תהיה ברמה שאם הייתי שם, הייתי מגיב כך או כך, שירגיש מחובר לדילמות, ושיתחבר להומור והציניות, שירגיש בבית.

 

[אפשוטער איד]

לעניות דעתי, מה שמבדיל בין ספר מתח משעמם לספר מהנה, זה לא רק העלילה אלא ההנאה באמצע, הומור, חידוד מחשבתי, ציניות מרובה, ולא רק במתח ובהפי-אנד לדוגמא "מסומן" הוא ספר מתח לכל הדעות אבל מרתק ומהנה לא רק לנוער.

 

[שרשרת]

לא רק לנוער

לדעתי האישית לא בכלל לנוער....
נוער בוגר עשוי ליהנות מספר כזה, בטח, אבל הוא לא קהל היעד בכלל.

 

[משויטט]

מסכים עם הדעה הרווחת כאן שהז'אנר אינו ערובה לכלום. כל סוג וסגנון אפשר לעשות אותו טוב ואפשר לעשות אותו רע ואפשר לעשות אותו באמצע. והדוגמאות רבות כמניין הספרים שנכתבו. כנראה שסופרים מוכשרים ומשקיענים, גם אם יתארו פסיפסים של מלמלות לאורך שש מאות עמוד, זה יצא מעניין, ויש כאלו שגם אם יתארו אקשן חוצה קוים אדומים, אי אפשר יהיה לשרוד את העמוד הראשון.
אם כי, לפעמים בא לי ספר שיסחף אותי אל תוך מערבולת תוססת וקצבית, ויש רגעים קלים בהם אני רוצה לצלול אל תוך דמעות שקופות בליל ירח חרמשי.

 

[שרשרת]

אם כי, לפעמים בא לי ספר שיסחף אותי אל תוך מערבולת תוססת וקצבית, ויש רגעים קלים בהם אני רוצה לצלול אל תוך דמעות שקופות בליל ירח חרמשי.

לגמרי.
כשאני מתיישבת לאכול ומחפשת אותיות כדי שהאוכל יבלע לי, העיניים מרפרפות על הארון. כל מה שיש בו קראתי כבר אינסוף פעמים, ואת כולם קניתי כי ממש אהבתי אותם,
ועדיין כל פעם משהו אחר יתפוס לי את העין. פעם מחנה הקיץ, פעם מהללאל, ופעם פתח מילוט, וגם אל תסתר משומש למדי...

 

[גדי ישראלי]

אכן שאלת השאלות!
זה מחולק מאוד ומגוון מאוד. קימיים הרבה דעות בחברה וכל אחד רואה את הספר החשוב בעיניו "כהספר". וכל השאר... אפילו עין לא שמים... הם יתנו לך אותו במתנה העיקר תיקח. (שלא יתפוס להם מקום במדף).

הדעות והרצונות הם (הסוג המועדף עליהם)

יש שרוצים להשתחרר
יש שרוצים להימתח
יש שרוצים להשתעשע
יש שרוצים להפיק לקחים
יש שרוצים לראות את הזווית האחרת שבכל דבר בחיים
יש שרוצים לקדם ולהעשיר את עולמם בתובנות מחכימות מהמדע והגילויים החדשים מהטבע
יש שרוצים להתבדח לצחוק ולהנות
יש שרוצים להכיר עוד כמה מהלכים חדשים בפסיכונפש האדם
יש שרוצים לדעת איך להיות מיומן ומוצלח בתחומים החלשים של החיים
יש שרוצים ללמוד איך לקדם את מעמדם בחברה
ויש שרוצים ספרים שפשוט יעזר להם איך להיות אנשים יותר טובים בעלי מידות נעימות ונאצלות מאוד.

אם כן אז מה עושים?
יש בגדול שלושה מישורים ראשיים (שכל אחד חזק בפני עצמו) ושאם משלבים אותם הספר חייב להיות ספר מנצח!

ומה הם?
אולי אכתוב בהזדמנות..
בינתיים נשיר מקום לבאים אחרי שגם להם הזכות להביע במילים גם הם את דעותיהם או יחלקו עלי כרצונם המלא או כל דבר אחר...
העיקר לכתוב...

אהבתי מאד.
אתה לא הולך להשאיר אותנו במתח, כן?
[רק לי מותר]