דיאלוג עם המזכירות המדעית של האקדמיה העברית

[רב טקסט]

אתם סומכים על הוראתו, או על מרן החזו"א שאמר פעם לאחד שכן צריך לומר (לא זכור לי איפה זה מובא), או שגם אתם יודעים לחלק בין בשכבך לבשכבו?
לכאורה היה נראה לי שזה תלוי בריחוקו מהטעם וממילא בשכבנו שהטעם בבי"ת שוה לבשכבו.

 

[ATUK]

מצד שני אין להסיק שמרבד הוא שם מרובע, כי הלוא במשמעותו מצאנו במשנה "רובד".

געוואלדיג רומז לכך וראו שאף האקדמיה כמעט צודקת. לכן הבה ונקרא לילד בשמו.

מלבד העניין של השמות שמקורם לא בעברית ומלבד הרי"ש הדיסימילטורית (זהו שמה המדעי) יש עוד הסבר אפשרי שאינו מבטל את השניים האחרים, והרי הוא:

ב"רובֵד" הבי"ת רפה (V) ומשפיעה על "מַרְבָד". אולי הדוגמא הבאה תהיה ברורה יותר אם נתחיל מהסוף:

ב"מַלְכוּת" הכ"ף רפה (CH) משום שיש כאן השלכה ל"מלךְ" שהכ"ף שלה רפה. לו הייתה גדושה, הייתה מזכירה את המלה "מַלְכָּה" ששם הכ"ף אכן דגושה.

והתופעה ממשיכה גם היום בשפת הדיבור: לְפרגן > פִרגון ולא פִּרגון (כדאי להתייחס כאן לאות פ"י), טלפון > לטלְפן ולא לטלְפּן.

אני כבר שמעתי גם "כִבִּיתי את האור" מ"לְכבות".

ובפירוש קיימת גם תופעת ההיפרקורקציה. למשל: פילוסופיה בפ"ה רפה, אך ע"פ הכלל אין מלה שמתחילה בבג"ד כפ"ת רפה. אך "האינטלגנאטים" יאמרו לְפּלסף בפירוש בפ"ה דגושה. ואותם אלה יקראו את מכוניתם פז'ו ולא פּז'ו, הרי מה העמך למד מהכלל? כן, כשיש פ תומר פּ ואז משום שהוא אינטלגנאט הוא עושה אחד ועוד אחד ומגיע למסכנה שגם ההיפך הוא נכון....

ואינני מתכוון כאן לרדת על העמי הארץ, הרי אני גם כעמך מול רבים אחרים, אלא ברצוני להבהיר כי שפה אינה מתמטיקה בלבד, כי אם יש לקחת בחשבון תופעות כנ"ל שהן תרומתן של דוברי השפה לכללים עצמם. אי אפשר לעמוד מאה אחוז בכל כללי השפה. לא בכל הרבדים, לפחות. הכל תלוי בידע. והידע לא מגיע והגיע לכל אחד באותה מידה ובאותה כמות. ואדרבא, איפה שהרבה כללים הסיכוי לפילוג הכי גדול.

דרך אגב, האקדמה קבעה כבר גם כללי תעתיק של השפה העברית בשפות זרות. ע"פ הכללים הללו, לא בכל מקום יש להוסית את השווא הנע כאות E. למשל, צְריפין יש לתעתק: Tsrifin ולא Tserifin. הלא זה כבר חצי ביטולו של השווא הנע במקרים מסויימים?! ועל השאלה מדוע זה ככה תענה האקדמיה בדומה לאיך שהיא ענתה לגעוואלדיג? ושוב מדוע האקדמיה עושה זאת? כן, משום שדוברי השפה לא עומדים בכלליה. אף אשכנזי לא יאמר Tserifin בשווא נע.

אזי המסקנה המסכנה היא שיש שלבי שינוי בשפה המדוברת וגם שבכתב. השאלה היא באיזה שלב השתרשו התופעות שע"פ הכללים המאוחרים יותר לא ניתן להסבירן.

 

[אושר]

ב"רובֵד" הבי"ת רפה (V) ומשפיעה על "מַרְבָד". אולי הדוגמא הבאה תהיה ברורה יותר אם נתחיל מהסוף:

ב"מַלְכוּת" הכ"ף רפה (CH) משום שיש כאן השלכה ל"מלךְ" שהכ"ף שלה רפה. לו הייתה גדושה, הייתה מזכירה את המלה "מַלְכָּה" ששם הכ"ף אכן דגושה.

במחילת מעלתו, הטיעון הזה צולע, כי בהטיית 'מלך' ביחיד הכ' דגושה (מלכּי, מלכּך, מלכּו וכו')
ולגבי רֹבֶד - מרבד (ב' רפה), מדוע אם כן: גֹּדֶל - מִגְדָּל (ד' דגושה), שכינה - משכן, ועוד הרבה כיו"ב?
געוואלדיג כבר העיר נכון באשכול כלשהו (שכחתי באיזה), כי לשון הקודש היא כפי שהיא במקרא, והמדקדקים משתדלים למצוא לה כללים, אבל ינסחו כפי שינסחו - תמיד יימצא משהו החורג מהם ללא הסבר.

 

[ATUK]

אושר אם קראת את דברי לעומק, הבנת שמסקנתי כמסקנתך ומסקנת געוואלדיג, אלא שלא רק לשון הקודש היא כפי שהיא, אלא גם הלשון המדוברת. לא לכל דבר יש הסבר הגיוני, אם בכלל.
היש הסבר הגיוני לתופעת "לְכַבות - כִבִּיתי"? הרי מ"לְבַקש אין גוזרים "בִקַשתי" והכלל פועל רק ב"לכבות-כיביתי". וכך הכלל "מלך-מלכות" פועל רק במלה "מלכות", והסיבה לכך הינה ברמת ההשערה בלבד.

יתרה מזו, זה שלא מצאנו למשהו הסבר הגיוני, לא אומר שקיים לו הסבר הגיוני. ואם כן, אז הגיון זה לא אמור לתאום את ההגיון האנושי וציפיותיו.

 

[געוואלדיג]

אין לי זמן כרגע לעבור שוב על דברי ועל התגובות שנאמרו בענין מרבד. אולם מה שנראה לי כהיום שמזה שבי"ת של מרבד רפה, ניתן להסיק שהמ' אינו מהאמנתיו אלא הוא מהשורש. ואילו הר' נוסף כמו אצל שרביט. ואינו דומה למפתח, משבר. וכנראה שמלת מרבד אינה שייכת לצורות העבריות הטהורות.

 

[אושר]

אזי המסקנה המסכנה היא שיש שלבי שינוי בשפה המדוברת וגם שבכתב. השאלה היא באיזה שלב השתרשו התופעות שע"פ הכללים המאוחרים יותר לא ניתן להסבירן.

אילו התיחסה מסקנתך רק לשפה המדוברת - ניחא, אבל 'מלכות', לדוגמא, זו מלה מקראית ואי אפשר לטעון שנוצרה כתוצאה מהשפה המדוברת.

אושר אם קראת את דברי לעומק, הבנת שמסקנתי כמסקנתך ומסקנת געוואלדיג, אלא שלא רק לשון הקודש היא כפי שהיא, אלא גם הלשון המדוברת. לא לכל דבר יש הסבר הגיוני, אם בכלל.
היש הסבר הגיוני לתופעת "לְכַבות - כִבִּיתי"? הרי מ"לְבַקש אין גוזרים "בִקַשתי" והכלל פועל רק ב"לכבות-כיביתי". וכך הכלל "מלך-מלכות" פועל רק במלה "מלכות", והסיבה לכך הינה ברמת ההשערה בלבד.

.

משקל 'מלכות' כולו פועל לפי אותו כלל (מן המקרא עולה כרגע בזכרוני 'ילדות' מ'ילד' ומלשון חכמים - 'עצבות' מ'עצב').
אתה יכול למצוא ילדים רבים האומרים "בקשתי", "כתבתי", "פרקתי" בב' ובכ' ובפ' רפות. מאחר שהאקדמיה התמחתה כבר בהיסחפות אחר הזרם (ראה ערך צירה בנוכחות ונסתרות עתיד נפעל) לא אתפלא אם גם צורות מוזרות כאלה תוכשרנה, אולי במאוחר מאשר במוקדם.