בקשת תפילה דחוף!!!!להעתיר בתפילה ובתחנונים עבור הרה"ג ר' יצחק בן עוואלי לרפו"ש והרבנית מר' מסעודה ג'נין פורטונה בת פרחיה פליסי לרפו"ש בתושח"י. אמן.

דוּבי · 28/7/20

יש שיפור קצת.....תמשיכו להתפלל ובאמת תודה לכולם....רואים ומרגישים את התפילות שלכם....

דוד ליברמן · 31/7/20

אמרתי 10 פרקי תהילים
רפואה שלימה!

אנא תעדכנו מה המצב

דוּבי · 1/8/20

ברוך דיין האמת ................
תודה לכל המתפללים. ראינו את ההתגייסות שלכם... אבל מלמעלה נגזרה הגזירה, וסבתי נלקחה לבית עולמה....
רק רציתי לציין שהיא ובעלה שהיה עד לפני כמה שנים רבה של העיר מעלות במשך כ-30 שנה לא יצאו מהבית מלפני פורים !!!!!!!!!!!!!!!
ועד עכשיו באמת אין לאף אחד מושג או הערכה איך הם נדבקו?! המשפחה שמרה עליהם בכל החומרות האפשריות..... ואף אחד לא בא במגעאיתם.. כמו"כ גם הקניות והאוכל הכל היה לפי כל חומרת הזהירות אבל יד ההשגחה העליונה סובבה....וביום שישי אחה"צ קיבלנו את הבשורה כרעם ביום בהיר!!! שסבתא איננה עוד.....
רק רציתי להעיר לכל אילו שחושבים אישה מבוגרת אז נו...
היא היתה עם כח ומרץ יותר ממנו הצעירים, ותפקדה כרגיל
למרות כל הרקע שלה....
רציתי להביא ציטוט מפוסט של אחד הנכדים שלה..

היום י׳ באב זהו יום ההולדת שלי. מהיום זה יהיה גם תאריך פטירתה של סבתא שלי. ממי היקרה, שהיתה מרכז המשפחה.
סבתא היתה אישה גיבורה ומיוחדת. חיה כל חייה בצניעות, ברדיפת מעשי חסד ועזרה לזולת.
היא גידלה משפחה ענקית לתפארת, מאות צאצאים.
סבתא התמודדה ב 50 השנים האחרונות עם סוכרת. מאז שאני זוכר אותה היא היתה דוקרת את עצמה מדי יום בכדי למדוד סוכר ולהזריק אינסולין. אך טבעי שכשהסוכרת הגיעה אלי כשהייתי בן 13, היא היתה לצידי, הסבירה לי איך מטפלים וכיצד אפשר לשרוד שנים ארוכות עם המחלה הזו.
ממי היתה סבתא מדהימה, לא כל סבתא מצליחה לזכור תאריכי ימי הולדת של כמעט מאה נכדים ומספר כפול של נינים, ולא רק לזכור אלא גם לדאוג למתנה לכל אחד מהם בדיוק בתאריך.
כשהתחלתי ללמוד משפטים באתי לממי ושאלתי אותה איך היו לימודי המשפטים שלה. היא לא התגאתה במיוחד בלימודי המשפטים שלה באוניברסיטה בפריז, ומעולם לא סיפרה לנו על כך, אבל הדבר הגיע לאוזני.
ממי צחקה כששאלתי אותה על לימודי המשפטים, וסיפרה שהלימודים לא עניינו אותה, היא הלכה ללמוד רק כי אבא רצה. ״אז מה עשית באוניברסיטה?״ שאלתי.
וכך ממי סיפרה לי איך בכל יום התחמקה מהלימודים, לא כדי ללכת לים. היא סיפרה לי שהיא תמיד הבריזה לטובת לימודי יהדות, זה מה שעניין אותה. דאגה תמיד לשיעורי תורה, לארגן פעילות יהודית לסטודנטיות והסטודנטים היהודים.
ממי החזיקה את המשפחה, בגבורה ובעוצמה מיוחדת, מעולם לא התלוננה, לא ראיתי אותה כועסת אף פעם. חייה לא היו פשוטים, היא איבדה ילד בתאונת דרכים כשהיה רק בן 9, סבא וסבתא לא כעסו על הנהג שעבר באור אדום, לא שמרו לו טינה ואף עודדו את רוחו במהלך המשפט. הם פשוט קיבלו את גזירת שמיים. כולנו היינו מלוכדים סביב סבא וסבתא. ביתם היה מלא תמיד בילדים, נכדים ונינים. אבל המסירות ההדדית עמדה לה לרועץ, בזמן הקורונה אף אחד לא חשב להפסיק לעזור להם. הם קיבלו הביתה בכל יום ארוחה חמה, כולם שמרו על קשר מרחוק, אבל כן, הילדים המשיכו להגיע ולעזור לסבא וסבתא הזקנים שכבר לא תפקדו לבד.
וכך יום אחד שניהם חלו בקורונה. סבא בסדר, אבל סבתא לא שרדה.
אני לא עצוב על ממי, הלוואי שאראה בחיי נחת וטוב מהמשפחה כמו שהיא זכתה לראות, הלוואי שאזכה להסתפקות במועט, להערכת הדברים האמיתיים בחיים, לבניית משפחה מגובשת סביבי כמו שהיא הצליחה

לראות, הלוואי שאזכה להסתפקות במועט, להערכת הדברים האמיתיים בחיים, לבניית משפחה מגובשת סביבי כמו שהיא הצליחה לעשות.
ממי היתה הרבנית, כאשת רב העיר מעלות במשך יותר מ-30 שנה, כך כינו אותה. היא היתה מקור נחמה לכל החלשים, הנדכאים, המסכנים, תמיד היו אצלה כמה כאלה בבית, לפעמים פשוט באו לבקר ולא עזבו שבועות, רק כי היה להם טוב.
ממי מעולם לא אמרה מילה רעה על אדם, לא שמעתי דבר כזה ממנה.
לפני שבועיים ממי פנתה אלי, החיישן שמודד את הסוכר ומחובר לגופה פג תוקף, ואין מי שיחליף כי הנכדה שדאגה לזה היתה בבידוד.
היא כבר הרגישה לא טוב וחששתי שזו קורונה, אז התמגנתי היטב בעזרת Yossi Broyer והגעתי לביתה, הייתי עטוף ומכוסה, והיא היתה מופתעת לשמוע שזה אני.
אני אוהב לצלם, אז צילמתי את שנינו.
זו התמונה האחרונה שלי עם ממי.
יהי זכרה ברוך.