גמילה

סטודנטית

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
אחרי שקראתי את כל האשכולות בנושא, החלטתי להתייעץ שוב: (אולי יש פה חדשות, אולי רעיונות וטיפים חדשים מנסיון שנצבר....)

הבן שלי בן 3 ושלושה חודשים - ולא הולך לי עם הגמילה שלו :(:mad::eek:
עד עכשיו היה נראה לי שהוא לא בשל ולא רציתי להלחיץ, השבוע הוא דיי שיתף פעולה והורדנו את הטיטול, עם הקטנים זה דיי הולך- פספוס פה ושם, אבל בגדול הוא מוכן לשבת בשירותים ולעשות.
העניין הוא עם ה.... הוא עושה בלבנים ובכלל לא מודיע שהוא עשה :mad:

(גם בקטנים הוא בד"כ לא אומר שהוא צריך, אני כל הזמן צריכה לשאול אותו.....ואז הולכים והוא עושה)
היתה תקופה שגם עם סיר ניסינו, וגם הוא לא עשה....רק קטנים!

מה עושים? להחזיר את הטיטול? זה כבר נראה לי גיל שהוא אמור להיות גמול.....לא?!

אשמח לעזרה וטיפים יעילים!!!!
 

דריבלית

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
D I G I T A L
לא להחזיר!
שבוע זה כלום
זה יכול לקחת גם חודשיים
ואל תשאלי אותו שזה יהיה על אחריות שלו!
אל תדאגי הוא ישים לב,
וגם אם לא אל תייחסי
הוא גדול כבר
 

RacheliArt

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
היציאות זה שלב קשה, עם הרבה מאד ילדים.
אולי תציעי לו שאם הוא מרגיש שהוא צריך,(יציאה בלבד) תשימי לו טיטול.
ואת הקטנים-רק בשרותים.
כך ילמד לזהות שהוא צריך יציאה ולאט לאט הוא יעבור לשירותים.
ובוודאי זה יותר טוב מאשר לעשות בבגדים.
תמיד עוזר לעשות מבצע קטן עם מדבקות.
 

סטודנטית

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
נכתב ע"י סתם;1158127:
לא להחזיר!
שבוע זה כלום
זה יכול לקחת גם חודשיים
ואל תשאלי אותו שזה יהיה על אחריות שלו!
אל תדאגי הוא ישים לב,
וגם אם לא אל תייחסי
הוא גדול כבר

אני גם חושבת לא להחזיר ושהוא כבר גדול, ואין לי בעיה :eek: גם להתמודד עם לנקות אחריו כל הזמן.
העניין, שהגננת לא ממש משתפת פעולה, ואומרת שהוא לא נראה לה בשל..
מה עושים?!:(
 

RacheliArt

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
אולי הגננת לא בשלה. אין "לא בשל" בגיל 3 ורבע אם מדובר בילד רגיל, נבון וחביב.
 

שקדיה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
D I G I T A L
יוהו סטוטית
אם לא שרשום שם את השם שלך
הייתי בטוחה שמישהו כתב במקומי את ההודעה
אני כבר שבועיים כך עם בן 3 וחודשיים
הוא לומד בכיתת גן של חיידר ואני שולחת אותו עם טיטול
אבל ברגע שמגיע הביתה מורידה לו
קניתי לו כיסא סיר אבל זה לא עזר
ומה לא הבטחתי לו
זאת לא בעיה של בשלות
הם פשוט מפחדים
צריך להיזהר רק שלא יפתחו עצירות כי הם מתאפקים
ובאמת תנסי להגיע איתו להסדר שיבקש ממך טיטול
או שימי לו תחתון טיטול
בהצלחה לשתינו :)
 

bracha

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
אני יגיד לך מה הכי עוזר להיות רגועה ובאמת!!!

לילד לוקח זמן לקלוט את ההרגשה שהוא צריך לשירותים, וגם אחרי שהוא כבר מכיר את ההרגשה, לוקח זמן עד שזה משודר לו אוטומטית למוח. זה ענין של הרגל.

הדרך, להכיר את ההרגשה מגיעה דרך פספוסים, זו הדרך שלו ללמוד, ואי אפשר לעקוף עליה.

שבוע בשביל הילד שלך זה כלום!!!
תני לו את הזמן, אל תזכירי לו ללכת לשירותים, הוא יזכור לבד!
וגם כשהוא מפספס, הוא יודע שהוא פספס והוא יודע שהוא היה צריך ללכת לשירותים, לא צריך לומר לו (אפילו לא ברגוע): "יוסי ילד גדול עושה בשירותים"
פשוט צריך להתיחס אל זה כאילו הוא עשה בטיטול: ברח לך? בוא נחליף. אפשר לצחוק איתו ולדבר איתו על כל העולם, בלי להזכיר את השירותים ואת הפספוס, כי זאת הדרך, ככה הוא לומד.

ואגב, אם את לחוצה, גם אם את לא מראה לו, הוא מרגיש את זה, אז פשוט תחליטי שאת לא מתיחסת לזה תעשי עם עצמך עבודה מקדימה, ותרגיעי את עצמך. זה יבוא לו בסוף, תהיי בטוחה.

המון הצלחה
 

מירי ב

משתמש מקצוען
איור וציור מקצועי
גמילה

בקשר לזה שהוא עושה ולא אומר לך-אולי הוא מפחד מהתגובה שלך?? גם אם את לא גוערת בו (למרות שרצון חזק לשאוג על הקטינא זה משהו ספונטאני), יכול להיות שהוא מפחד לאכזב אותך? לכן אני חושבת שעצה של קודמת לא להעיר אולי נכונה. אין מצב שהוא לא מרגיש אחרי יציאה ואין מצב שזה לא מציק לו.
לגבי הסיר/השרותים-האם את נמצאת לידו ו"שומרת" שם כדי שיעשה משהו? אולי גם זה מלחיץ אותו?? אולי כדאי לעזוב אותו שם??
אהבתי את הרעיון שיקח אחריות לעצמו. מוזר לי לחשוב שילד מגיע לגיל כזה והוא לא בשל. אם מדובר בילד רגיל ונורמאלי. סליחה, אבל אני חושבת שהבשלות מגיעה שנה קודם. ושתתבשל הגננת.
תאמיני בילד שלך. הוא גדול. והוא יצליח! להוריד טיטול. ופחות להלחיץ. לתת לו להבין שהוא הולך לטפל בעיניינים שלו. אם לא-הוא פשוט יהיה מלוכלך.
אולי כדאי להאדיר, בלי שיבין שזה קשור לעשייה בשרותים, את עניין הניקיון. אחרי שאת מנקה אותו להגיד לו בעיניים בורקות: הו, הנה חיים(בדוי) נקי! איזה יופי חיים נקי! כמו חדש... לשטוף ידיים אחרי ארוחה ולהגיד:איזה יופי חיים נקי. נקי זה טוב. נקי זה כדאי.
ורק אחר כך, אם הוא מצליח לעשות משהו בסיר/שרותים להגיד לו גם: איזה יופי, חיים עשה בשרותים, חיים נקי! אולי זה יגרום לו לחפוץ להיות נקי.

בהצלחות רבות!
אחת שמנסה לגמול.
 

סטודנטית

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
תודה לכולם.
כל השבת הוא היה עם טיטול (הוא כנראה חטף וירוס של שלשולים נוראיים, ולא היה נראה לי מתאים כל הקטע של הגמילה)

אני מקווה שיבריא בימים הקרובים וניישם את כל העצות.

אם יש עוד רעיונות-נשמח!
 

חיה 92

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
D I G I T A L
משתתפת בצערך, ואשמח גם להחכים מאשכול זה.

הבן שלי בן 3 ו4 חודשים.
3 חודשים הוא כבר יבש 99%.

אבל, יציאות (יש מילה יותר מתאימה לזה?) הוא עושה רק בלבנים. בשום אופן לא בשרותים!
הוא גם לא אומר שהוא צריך. פשוט אחרי מעשה הוא בא להראות לי שהוא עשה בלבנים.

הוא יכול לשבת ולעשות בשרותים קטנים,
אני אשאל אותו אם הוא צריך עוד, הוא יגיד שלא,
ואחרי 5 דקות יעשה בלבנים.

בגן הוא עושה רק קטנים ולא יציאות.
הוא מתאפק, ורק בבית הוא עושה זאת במהלך האחה"צ.
(לפחות אני לא צריכה לרחם על הגננת)

מה עושים בכזה מצב????
אני מיואשת!!! :mad::mad::mad:
(מדובר כבר ב3 חודשים של נסיונות ללא טיטול בכלל, פרט ללילה)
 

הני מושקוביץ

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
כשהתחלתי לייבש את הגדול שלי תגמלתי אותו במשהו מיוחד כשעשה את ה"רציני" וזה היה כ"כ שווה לו, עד שבתחילה עשה רק את הרציני והרטיב כל הזמן את הבגדים שלו.
 

תרצה

משתמש מקצוען
נכתב ע"י חיה 92;1158432:
משתתפת בצערך, ואשמח גם להחכים מאשכול זה.

הבן שלי בן 3 ו4 חודשים.
3 חודשים הוא כבר יבש 99%.

אבל, יציאות (יש מילה יותר מתאימה לזה?) הוא עושה רק בלבנים. בשום אופן לא בשרותים!
הוא גם לא אומר שהוא צריך. פשוט אחרי מעשה הוא בא להראות לי שהוא עשה בלבנים.

הוא יכול לשבת ולעשות בשרותים קטנים,
אני אשאל אותו אם הוא צריך עוד, הוא יגיד שלא,
ואחרי 5 דקות יעשה בלבנים.

בגן הוא עושה רק קטנים ולא יציאות.
הוא מתאפק, ורק בבית הוא עושה זאת במהלך האחה"צ.
(לפחות אני לא צריכה לרחם על הגננת)

מה עושים בכזה מצב????
אני מיואשת!!! :mad::mad::mad:
(מדובר כבר ב3 חודשים של נסיונות ללא טיטול בכלל, פרט ללילה)

האם פעם אחת לפחות, היתה לו יציאה כשישב בשרותים?
אם כן, ייתכן ששמע את צליל הנפילה לתוך השרותים, וזה מלחיץ ומפחיד אותו.
אם תדברי איתו על זה, ותעשי מזה משהו נחמד, הוא ירצה לשמוע את הצליל שוב...

(הקטן שלי, נבהל מהצליל הזה בפעם הראשונה, הייתי אז לידו, ואמרתי לו "יו, שמעת? זה עשה לנו 'פּלופּ!!' " הוא כל כך נהנה מהרעיון, שמאז כל הזמן שואל אותי אם שמעתי כבר את ה"פלופ"... - מדובר בילדון בן שלוש וחמישה חדשים)
 

דריבלית

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
D I G I T A L
עצה קטנה

אל תדברו על ההצלחות / הפישולים

זה העצה הכי טובה שיכול להיות
פשוט לתת לענין לעבור

ברגע שמדברים זה קורה :)

בהצלחה!
 

כוכב103

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עיצוב ואדריכלות פנים
עימוד ספרים
יש הרבה ילדים שמפחדים מהיציאות בשרותים
שמעתי על פתרון יצירתי
להגיד לילד שיאמר לפני ולשים לו טיטול והוא ישב איתו על השרותים.
כך יתרגל לבקש לפני שהוא עושה
ואח"כ לעשות חור בטיטול שזה יפול לתוך השרותים
והמעבר יהיה קל יותר.
שמעתי שזה עובד טוב. לא מנסיון.

רק דבר אחד אני יודעת - לחץ זה הדבר הכי גרוע!
היה לי ילד קרוב לגיל 3 שהיה יבש בבית לגמרי יום ולילה, והגננת היתה מפחדת מאוד מפישולים,
וכנראה היא הלחיצה אותו מאוד, ואצלה הוא היה מפשל כל יום!
עד שתגמלתי את הסייעת שהיא תטפל בו בלבד, והיא החליפה לו כל בוקר עד שהגננת הורידה מעצמה את העול מזה ואת הלחץ מהילד והענין הסתיים.
בהצלחה!
 

eden7115

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עיצוב ואדריכלות פנים
לא הייתי אומרת לך להחזיר לו את הטיטול, אבל אם כבר החזרת השבת - אולי כדאי לך לחכות עוד קצת.

נכון שבאופן כללי ילד בן 3 ו-3 חודשים אמור להיות בשל, אבל היי, זוכרת את זה שאומרים שלכל ילד יש את הקצב שלו ושאסור להשוות? זה תקף גם כאן.

יש ילדים שרצים בגיל 9 חודשים ויש כאלה שבגיל שנה וחצי עדיין מדדים צעדים ראשונים.
הנורמה היא איפשהו באמצע בגיל שנה וחודש-חודשיים.

גם בגמילה, יש את הנגמלים בגיל שנתיים ויש את הנגמלים בגיל שלוש וחצי - ויש את האמצע שנקבעה כנורמה - אבל עדיין - יש את הילדים שצריכים את הזמן קצת יותר - כי הם משתייכים לקבוצת הנגמלים בגיל 3 וחצי...

אני יכולה לספר מניסיוני על ילדה אחת שנגמלה בגיל שנתיים ושבעה חודשיים והילדה שאחריה פשוט לא היתה בשלה גם לא בגיל 3 ורבע...
אז מה עושים? מחכים בסבלנות.
במקרה שלי זה השתלם. ברגע שהילדה "הבשילה" - היא פשוט גמלה את עצמה.
היתה הולכת לבד לשירותים, יושבת, עושה, מנקה, מורידה מים ואז באה לספר לי...

באיזה שהוא מקום זה היה יותר קל מהילדה הראשונה שנגלמה מהר ובקלות - אבל הייתי צריכה לקחת אותה לשירותים בכל פעם ולצ'פר לפחות בשבוע הראשון על כל ישיבה בשירותים...

אני מציעה שעוד חודש תנסי שוב להציע לעשות בשירותים ותראי איך זה מתקבל.
כמובן כל הזמן להאדיר את הילד ולהשמיע לו כמה שהוא גדול ויכול לעשות בשירותים כמו הגדולים וכו' - כך שהוא יאמין בעצמו וירצה להוכיח שהוא כזה.
ברגע שהוא יהיה מוכן זה פשוט יקרה.

ותני לי להרגיע אותך - עוד לא ראיתי ילד שהולך לכיתה א' עם טיטול :)
 

23

משתמש מקצוען
נכתב ע"י חיה 92;1158432:
משתתפת בצערך, ואשמח גם להחכים מאשכול זה.

הבן שלי בן 3 ו4 חודשים.
3 חודשים הוא כבר יבש 99%.

אבל, יציאות (יש מילה יותר מתאימה לזה?) הוא עושה רק בלבנים. בשום אופן לא בשרותים!
הוא גם לא אומר שהוא צריך. פשוט אחרי מעשה הוא בא להראות לי שהוא עשה בלבנים.

הוא יכול לשבת ולעשות בשרותים קטנים,
אני אשאל אותו אם הוא צריך עוד, הוא יגיד שלא,
ואחרי 5 דקות יעשה בלבנים.

בגן הוא עושה רק קטנים ולא יציאות.
הוא מתאפק, ורק בבית הוא עושה זאת במהלך האחה"צ.
(לפחות אני לא צריכה לרחם על הגננת)

מה עושים בכזה מצב????
אני מיואשת!!! :mad::mad::mad:
(מדובר כבר ב3 חודשים של נסיונות ללא טיטול בכלל, פרט ללילה)
\
יש לי את אותה בעיה!!!! באותו גיל!
ואני החזרתי לו את הטיטול כבר לפני חודשיים ולא יודעת מה לעשות
כי גם היום אחרי שהוא עושה הוא בא לספר לי.
אם יהיה לך פיתרון תשלחי לי באישי אני אודה לך מאד
אני--- אובדת עצות!!
 

פיטפוט

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
יש להבדיל בין ילד שנגמל לגמרי וחלה אצלו נסיגה לבין ילד שרק בתחילת הגמילה.

בתחילת הגמילה יש מקום לעידוד, ממתק ותשואות מהמשפחה המורחבת. עזרה בנקיון וכ"ו
ילד שחלה אצלו נסיגה (כמובן כל ילד לגופו..) בדרך כלל הדרך הנכונה היא להפסיק את הצלצולים סביב הנושא, לא להזכיר לו ללכת לשירותים ולא לכעוס כשהוא מלכלך. בפנים חתומות להגיש לו את הבגדים הנקיים, לנקות ולעבור הלאה. אם הילד גדול יותר אפשר גם לצפות ממנו שיתנקה לבד אבל הכל עם יחס על גבול האדישות.

אצלי זה עבד אחרי שנה של חוסר אונים ואנחנו עדיין לא סיימנו עם זה.

הבת שלי בת 4 נגמלה בגיל 2 ו 4 חודשים לגמרי בלי שום בעיות ובערך בגיל 3 ומשהו התחילה לעשות בעיות עם יציאות ועד היום (תקופות שכן תקופות שלא) לא הייתה מוכנה לשבת. ניסינו לעודד, לתת פרסים, להזכיר, לשים טיטול, לכעוס, לנזוף, להסביר, כלוווום !! לא עזר עד שהיא פתחה עצירות ואז גם הסתבכנו עם כאבי בטן ותרופה שלא עזרה.

יום אחד החלטתי שזהו אני לא מתעסקת עם זה יותר ומצידי שתעשה גם ברצפה מה שנוח לה העיקר להוריד את זה מסדר היום. אחרי שלושה ימים של שתיקה מצידנו אני מקבלת קריאה מהשירותים: "אמא, בואי את לא מאמינה..." ברגע הראשון רציתי לעשות מזה טררם וכפיים כולם וכ"ו אבל באינטואיציה של שניה החלטתי לומר: כל הכבוד, את גדולה עכשיו נעים לך בבטן. ובזה חתמתי את התיחסותי לנושא. לא ממתק ולא כשאבא יבוא אני אספר לו ולא טלפון לסבתא...

אחרי יומיים ההצלחה חזרה על עצמה...

אנחנו עדיין לא סיימנו עם זה ושוב אני חוזה מדי פעם בתחתונים מלוכלים ובכאבי בטן אבל אני נותנת לזה זמן ולא מתיחסת ומקווה שזו הדרך. יכול להיות שהיא מנסה אותנו ולא מאמינה שאנחנו כבר לא עושים מזה בלאגן.

אצלי מדובר בילדה שהיא חכמה ובוגרת הרבה יותר ביחס לבני גילה (כך זה אצל רוב הבעייתיים בנושא) ולכן זה פי אלף יותר מעצבן. אבל אולי זו הנקודה, הציפייה המוגזמת והאכזבה שבעקבותיה... הכל הם מרגישים.

וסליחה על כל האורך...
 

סטאזרית

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
גם אני עכשיו בתהליך גמילה
כלומר - התהליך הראשוני היה חלק הרבה יותר ממה שחשבתי - עשה מייד הכל בשירותים (פיספס אולי פעמיים ומעבר לזה היה יבש כמו גדול)
אבל... לפני שבועיים בערך חלה נסיגה... כן הנסיגה הידועה של חודש לאחר הגמילה
גילינו שזה רק כשצריך להתפנות (לעשות מנה - כלשונו;))
קראתי הרבה חומר מקצועי בעניין- והמסקנה החד משמעית:
1. כשמפספס - ממש לא לנהוג ברכות - כמובן שלא בתוקפנות - אבל בנחישות וחד משמעיות- לשנן לו מנטרה: אתה גדול, אתה יכול איננו מוכנים בשום אופן שתפספס ואם אתה מפספס אני מאד מאד כועסת (לא לומר: לא נורא, פעם הבאה תגיד...)
2. כשעושה בשירותים - עידוד ותיגמול - לשבח לרומם ולפאר בלי סוף... ) (כולל טלפונים בכל פעם לסבתות: איזה פלונילה גדול! עושה בשירותים!)

נהגנו כך בעקביות, סבלתי מכונות רבות (גרביונים, לבנים, מכנסיים, לפעמים גם נעליים:() וזריקה של הלבשה תחתונה לפח (3 ב-10 לא נורא)
אבל ב"ה זה מאחורינו - חזרנו למסלול - מקווה שעד מאה ועשרים!
 

פיטפוט

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
אני ממש נרתעת מהשיטה הזאת!! לבוא ולומר לילד בן 3 איננו מוכנים בשום אופן שתפספס? ואם אתה מפספס אנחנו כועסים מאוד??????
למה? למה? למה מצפים מילד שהתרגל 3 שנים לחיות בלי לשלוט במנגנון הזה, להפוך בין שבוע או שבועיים לגמול ומאופק?
זה תהליך!!! וכל תהליך לוקח זמן!!
אני לא רוצה לצאת בהצהרות דרמטיות מדי אבל יש סיכוי גדול שילד שקיבל כזאת אזהרה אמנם לא יעשה בתחתונים חלילה מרוב פחד אבל זה יפגע בו בנפש לטווח הרבה יותר ארוך.
תמיד יהיו הילדים האלה שזה לא יזיז להם ולא ישאיר בהם רושם אבל בתור שיטה - ממש ממש לא!!!


חוסר יחס עובד הרבה יותר מכל יחס שהוא. לטוב או למוטב.

כשאמרתי שאני כועסת ואני לא אסכים וכ"ו, היו יותר תחתונים בפח!! ומדובר בילדה בת 4 לא בילדון בן 3 ויש הבדל!!!

עכשיו אני יותר מבינה את קהל האמהות שמתנגדות לטיטול מרגע הלידה. פשוט לא מקלקלים להם את מנגנון האיפוק והולכים עם הטבע.
 

bracha

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
נכתב ע"י סטאזרית;1158643:
גם אני עכשיו בתהליך גמילה
כלומר - התהליך הראשוני היה חלק הרבה יותר ממה שחשבתי - עשה מייד הכל בשירותים (פיספס אולי פעמיים ומעבר לזה היה יבש כמו גדול)
אבל... לפני שבועיים בערך חלה נסיגה... כן הנסיגה הידועה של חודש לאחר הגמילה
גילינו שזה רק כשצריך להתפנות (לעשות מנה - כלשונו;))
קראתי הרבה חומר מקצועי בעניין- והמסקנה החד משמעית:
1. כשמפספס - ממש לא לנהוג ברכות - כמובן שלא בתוקפנות - אבל בנחישות וחד משמעיות- לשנן לו מנטרה: אתה גדול, אתה יכול איננו מוכנים בשום אופן שתפספס ואם אתה מפספס אני מאד מאד כועסת (לא לומר: לא נורא, פעם הבאה תגיד...)
2. כשעושה בשירותים - עידוד ותיגמול - לשבח לרומם ולפאר בלי סוף... ) (כולל טלפונים בכל פעם לסבתות: איזה פלונילה גדול! עושה בשירותים!)

נהגנו כך בעקביות, סבלתי מכונות רבות (גרביונים, לבנים, מכנסיים, לפעמים גם נעליים:() וזריקה של הלבשה תחתונה לפח (3 ב-10 לא נורא)
אבל ב"ה זה מאחורינו - חזרנו למסלול - מקווה שעד מאה ועשרים!

סליחה על מה שאני אומרת עכשיו, אבל רוב החומר ה"מקצועי", (שלא מהמגזר שלנו) הוא של אנשים שלא גידלו ילדים...

אני לא רוצה להגיד בגסות "זאת שיטה גרועה", כי כל אמא מכירה את הילד שלה, ויש מקרים בודדים שהילד כן צריך את היד הקשה הזאת, בענין של הגמילה.

אבל בגדול, לרוב הילדים, זאת לא שיטה טובה, כי את לא רוצה שהילד שלך ילך לשירותים כי הוא מפחד שאמא תכעס, את רוצה שהילד ילך לשירותים כי כך נוהג בני האדם, שמידי פעם הולכים לשירותים.

לא בטוח שזה עושה לילד נזק נפשי לטווח ארוך, אני כן חושבת שזה עושה נזק לקשר של האמא מול הילד.

הדבר שאצלי כן עזר אחרי שהרבה פעמים ראיתי שהילד ממשיך לפספס "קטנים" פשוט נתתי לו את הבגדים ואמרתי לו, "ברח לך? בוא אני יביא לך בגדים תחליף בעצמך, אתה גדול כבר, אתה יודע להתלבש לבד".
וזה לא קל להוריד מכנסים רטובות, זה דרש ממנו מאמץ.
זה קרה כמה פעמים ואז הוא חשב פעמים לפני שהוא פספס, והלך לשירותים.

זאת תגובה לילד שמבין שאמא לא כועסת, אבל זאת תוצאה טבעית, לא הולכים לשירותים אז צריך להחליף בגדים.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קו

א הַלְלוּיָהּ הוֹדוּ לַיי כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:ב מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יי יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ:ג אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת:ד זָכְרֵנִי יי בִּרְצוֹן עַמֶּךָ פָּקְדֵנִי בִּישׁוּעָתֶךָ:ה לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירֶיךָ לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת גּוֹיֶךָ לְהִתְהַלֵּל עִם נַחֲלָתֶךָ:ו חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ:ז אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ לֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף:ח וַיּוֹשִׁיעֵם לְמַעַן שְׁמוֹ לְהוֹדִיעַ אֶת גְּבוּרָתוֹ:ט וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר:י וַיּוֹשִׁיעֵם מִיַּד שׂוֹנֵא וַיִּגְאָלֵם מִיַּד אוֹיֵב:יא וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר:יב וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ:יג מִהֲרוּ שָׁכְחוּ מַעֲשָׂיו לֹא חִכּוּ לַעֲצָתוֹ:יד וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֵל בִּישִׁימוֹן:טו וַיִּתֵּן לָהֶם שֶׁאֱלָתָם וַיְשַׁלַּח רָזוֹן בְּנַפְשָׁם:טז וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ יי:יז תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם:יח וַתִּבְעַר אֵשׁ בַּעֲדָתָם לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים:יט יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה:כ וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב:כא שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם:כב נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם נוֹרָאוֹת עַל יַם סוּף:כג וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית:כד וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ:כה וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יי:כו וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר:כז וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת:כח וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים:כט וַיַּכְעִיסוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם וַתִּפְרָץ בָּם מַגֵּפָה:ל וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה:לא וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה לְדֹר וָדֹר עַד עוֹלָם:לב וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם:לג כִּי הִמְרוּ אֶת רוּחוֹ וַיְבַטֵּא בִּשְׂפָתָיו:לד לֹא הִשְׁמִידוּ אֶת הָעַמִּים אֲשֶׁר אָמַר יי לָהֶם:לה וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם:לו וַיַּעַבְדוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ:לז וַיִּזְבְּחוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַשֵּׁדִים:לח וַיִּשְׁפְּכוּ דָם נָקִי דַּם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ בַּדָּמִים:לט וַיִּטְמְאוּ בְמַעֲשֵׂיהֶם וַיִּזְנוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם:מ וַיִּחַר אַף יי בְּעַמּוֹ וַיְתָעֵב אֶת נַחֲלָתוֹ:מא וַיִּתְּנֵם בְּיַד גּוֹיִם וַיִּמְשְׁלוּ בָהֶם שֹׂנְאֵיהֶם:מב וַיִּלְחָצוּם אוֹיְבֵיהֶם וַיִּכָּנְעוּ תַּחַת יָדָם:מג פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם וְהֵמָּה יַמְרוּ בַעֲצָתָם וַיָּמֹכּוּ בַּעֲוֹנָם:מד וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם:מה וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ וַיִּנָּחֵם כְּרֹב (חסדו) חֲסָדָיו:מו וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים לִפְנֵי כָּל שׁוֹבֵיהֶם:מז הוֹשִׁיעֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ:מח בָּרוּךְ יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן הַלְלוּיָהּ:
נקרא  2  פעמים

אתגר AI

חשבון הנפש • אתגר 17

לוח מודעות

למעלה