הנושאים החמים
הנושאים החמים
אף שנכשלתי בחיזוי העתיד בסיפור "החולה האחרון" אני מרשה לעצמי לחזות שוב את העתיד וכמאמר החכם בפלא יועץ ערך דאגה: העבר אין, העתיד עדין, דאגה מנין, קום שתה יאן.
הסיפור נועד לעודד את לב המעיין ואין לפסוק ממנו.
הוא ישב שקוע בעצמו עם סנטרו בין ידיו. גם כוס הקפה נותרה מיותמת וקרה. נשאר לו רק למלמל "מאין יבוא עזרי", והוא יהיה קלישאה מושלמת. אבל במקום זה הוא צעק "פיקה, תעשי לי חדש, שתיים ואחד, תודה".
הוא לא יכול עליהם. הם עושים ממנו צחוק, קרקס, תיאטרון. הוא דפק בזעם על השולחן, והקפה עף.
כמה שניסה לבוא לקראתם, עושים מה בא להם. מצידו שידבקו כולם. זהו. הוא גמר איתם.
מה שהיה אתמול עובר כל גבול. נס שלא התפרץ והעיף איזה סטנדר. בסך הכל ביקש לבוא לביקורת בישיבת 'מאויבי תחכמני' לראות ששומרים על ההנחיות.
"איפה הקפסולה פה, אני לא מבין?"
הנה פה זה מתחיל, הזדרז ראש הישיבה להראות, כאן יש צורת הפתח, הנה - הוא השתדל לעקוב במבטו אחר חוט דיג דקיק - עד פה. פה יש לחי.
מה? ואיפה פה? הצביע לעבר השני.
כאן יש גוד אחית, אתה רואה שבדיוק העזרת נשים יורדת? יפה. ומיגו דהוי דופן.
אבל יש פה יותר מעשרים!
באמת? תן לספור. דם, צפרדע, כינים... אתה צודק. הכסטר למה אתה כאן?
רגע, הרב. אני רואה מקומו הראשון ודעתו לחזור. וחוץ מזה יש ביטול ברוב.
אתה יודע שזה לא מסיכה תקנית? פנה לעבר בחור שישב וגמע קפה דרך חור ענק במסיכה.
"אין בזה כמוציא רימון. מדדתי".
הפטנט הקודם שלו, לחייב כל בחור ששהה ליד מי שצריך בידוד בשהייה בכתובת הרשומה בתעודת הזהות, קיבל מענה תוך שעתיים:
"מבצע בזק - ח"כ אשכולי מקדם העברת כתובות מרוכזת מבית ההורים לישיבה". כך נאמר שחור על גבי סמארטפון בקבוצת הואטסאפ החרדית שהשתחל אליה בזהות בדויה.
אין מה לעשות איתם הם רק רוצים ללמוד.
מבטו נפל על תמונתו של אבא אבן או אבא הלל. איך הוא היה אומר? דע את האויב.
גם דוב פדינגטון, המצביא האמריקאי הנודע אמר: אם אינך יכול להיכנע להם, הילחם בהם. משהו כזה.
הרעיון הזוי, אבל כמו שאומר גני בנץ ראש הממשלה המגשר, כשנגיע לדשא נחצה אותו.
די פתגמים, צריך לזוז.
-----
בוקר טוב, אתה חדש פה?
אמ... כן, מהבוקר.
ר' שון שמשון, אברך מתמיד נפלא סקר את פני התלמיד החדש.
ברוכים הבאים. מה השם?
רוני גמזוז. אהרן גמזוז.
גמזוז? נשמע לי מוכר מאיפשהו. לא משנה.
אנחנו בדיוק אתמול התחלנו מסכת עירובין, קצת קשה אבל מעניינת.
אתה תלמד פה על צורת הפתח, גוד אסיק, תל המתלקט.
הלך לו מצוין. בול בזמן.
הסיפור נועד לעודד את לב המעיין ואין לפסוק ממנו.
הוא ישב שקוע בעצמו עם סנטרו בין ידיו. גם כוס הקפה נותרה מיותמת וקרה. נשאר לו רק למלמל "מאין יבוא עזרי", והוא יהיה קלישאה מושלמת. אבל במקום זה הוא צעק "פיקה, תעשי לי חדש, שתיים ואחד, תודה".
הוא לא יכול עליהם. הם עושים ממנו צחוק, קרקס, תיאטרון. הוא דפק בזעם על השולחן, והקפה עף.
כמה שניסה לבוא לקראתם, עושים מה בא להם. מצידו שידבקו כולם. זהו. הוא גמר איתם.
מה שהיה אתמול עובר כל גבול. נס שלא התפרץ והעיף איזה סטנדר. בסך הכל ביקש לבוא לביקורת בישיבת 'מאויבי תחכמני' לראות ששומרים על ההנחיות.
"איפה הקפסולה פה, אני לא מבין?"
הנה פה זה מתחיל, הזדרז ראש הישיבה להראות, כאן יש צורת הפתח, הנה - הוא השתדל לעקוב במבטו אחר חוט דיג דקיק - עד פה. פה יש לחי.
מה? ואיפה פה? הצביע לעבר השני.
כאן יש גוד אחית, אתה רואה שבדיוק העזרת נשים יורדת? יפה. ומיגו דהוי דופן.
אבל יש פה יותר מעשרים!
באמת? תן לספור. דם, צפרדע, כינים... אתה צודק. הכסטר למה אתה כאן?
רגע, הרב. אני רואה מקומו הראשון ודעתו לחזור. וחוץ מזה יש ביטול ברוב.
אתה יודע שזה לא מסיכה תקנית? פנה לעבר בחור שישב וגמע קפה דרך חור ענק במסיכה.
"אין בזה כמוציא רימון. מדדתי".
הפטנט הקודם שלו, לחייב כל בחור ששהה ליד מי שצריך בידוד בשהייה בכתובת הרשומה בתעודת הזהות, קיבל מענה תוך שעתיים:
"מבצע בזק - ח"כ אשכולי מקדם העברת כתובות מרוכזת מבית ההורים לישיבה". כך נאמר שחור על גבי סמארטפון בקבוצת הואטסאפ החרדית שהשתחל אליה בזהות בדויה.
אין מה לעשות איתם הם רק רוצים ללמוד.
מבטו נפל על תמונתו של אבא אבן או אבא הלל. איך הוא היה אומר? דע את האויב.
גם דוב פדינגטון, המצביא האמריקאי הנודע אמר: אם אינך יכול להיכנע להם, הילחם בהם. משהו כזה.
הרעיון הזוי, אבל כמו שאומר גני בנץ ראש הממשלה המגשר, כשנגיע לדשא נחצה אותו.
די פתגמים, צריך לזוז.
-----
בוקר טוב, אתה חדש פה?
אמ... כן, מהבוקר.
ר' שון שמשון, אברך מתמיד נפלא סקר את פני התלמיד החדש.
ברוכים הבאים. מה השם?
רוני גמזוז. אהרן גמזוז.
גמזוז? נשמע לי מוכר מאיפשהו. לא משנה.
אנחנו בדיוק אתמול התחלנו מסכת עירובין, קצת קשה אבל מעניינת.
אתה תלמד פה על צורת הפתח, גוד אסיק, תל המתלקט.
הלך לו מצוין. בול בזמן.
נערך לאחרונה ב:
