בעיקר להודות
משתמש רשום
בשפתי כהן מגורי האריז"ל: אברהם אבינו לא הביא את יצחק ללויה של שרה, כי אברהם עצמו בכה מעט כי עדיין היה מעורב בו השמחה מהעמידה בניסיון העקדה, ואם יצחק היה מגיע לא היתה באפשרות אברהם ליבכות אפילו מעט בגלל שהי רואה את יצחק ושמח עדיין על העמידה בניסיון, ולכן כדי להצטער מעט על שרה הגיע בלי יצחק.
"והאיש משתאה לה" משתא"ה ממתין שרבקה תשקה את הגמלים.
"וירץ העבד לקראתה" (כ"ד - י"ז) לפי שראה שעלו המים לקראתה. [רש"י]. שואל רבי יחזקאל מקוזמיר, כל כך הרבה ניסים, ועדיין היה צריך לבחון אותה אם היא גומלת חסדים? ומתרץ, מכאן רואים שמידה טובה אחת, עולה על מאה מופתים וניסים.
"מה' יצא וכו' ולך ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה'" (כ"ד - נ'- נ"א) מדוע היו לבן ובתואל כל כך יראי שמים ששֶׁם שמים נהיה שגור על פיהם. אלא שאמרו זאת כדי שלא יוכל לבקש דמי שדכנות, לא אליעזר הוא השדכן אלא "מה' יצא הדבר".
הגמ' בשבת [ל"א.] אומרת, ששואלים את האדם בבית דין של מעלה "עסקת בפריה ורביה" ולא "קיימת פריה ורביה". אומר המהרש"א בחידושי אגדות שהשאלה היא, האם עסקת בשידוכים.
ויהיה כאשר כילו הגמלים לשתות, למה חיכה לרגע זה ולא הספיקו כל המעשים הטובים, כי אליעזר התפעל מאוד שאחרי כזו פעילות ונתינה אין שום בקשת תמורה, ולכן דוקא ברגע זה הוא הוציא ונתן את המתנות.
השתדלות: "ותשאב לכל גמליו", וקשה מדוע עכשיו לא עלו המים לקראתה כבתחילה, ויש לומר כי בפעם הראשונה שהיה בדעתה לשתות לעצמה, עלו המים שלא תטרח, אבל אח"כ שהיה כוונתה לגמול חסד עם אליעזר ואנשיו וגמליו, חשוב להקב"ה שיעשה האדם בעצמו פעולה מעשית ולא ע"י נס כי הטירחא למצווה חשובה בעיני ה'.(קדושת לוי)
שרה=505=חיה 127 שנה. ועוד: ולקחת=רבקה ליצחק. אשה=רבקה. ועוד: אחותינו א"ת הי"י אשה יראת י' היא תתהלל. ועוד: רבבה=יצחק. ועוד: ויצא יצחק לשׂוּח בשדה לפנות ערב=שתיקן תפִלָה של מנחה. ועוד: ותהי לו לאשה וַיֶאֶהָבֶהָ ר"ת הוי"ה, זכו שכינה ביניהם. ועוד: ב5 מקומות עיקריים היה אברהם אבינו במסעיו, אברה"ם אלוני-ממרא באר-שבע רפאים הר-המוריה מצרים. ועוד: בכל שידוך מעורב שם ה', שד'י - כ"ו=הוי"ה, ש'ד'י' - שם ה', כו=הוי"ה שניהם 26. ש'ד'י'כ'ו' אותיות שידוך.
אומרים אנו בכל שבת בתפילת 'נשמת כל חי': "ואילו פינו מלא שירה כים, ולשוננו רינה כהמון גליו... אין אנחנו מספיקין להודות, להלל ולשבח על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות... ניסים ונפלאות שעשית עמנו". האם באמת מרגישים אנו שמחה ואושר כל רגע בחיינו כמו שמעידים אנו בתפילה, או שאומרים אנו זאת מהשפה ולחוץ? מדוע אנשים מסתובבים ברחוב עם פנים חמוצות?! מה עם כל החסדים שה' עושה איתכם?! אם יתבונן האדם לדוגמא, על האצבעות שלו, ישים לב כי הינם זזות ללא פלטינות וללא רעש. כל האצבעות חלוקות ונפרדות זו מזו על מנת שנוכל להשתמש בהם בנוחות וקלות. לפני זמן קצר אירע דבר נורא: למשפחה אחת נולד ילד כששלושת האצבעות הפנימיות של אחת מידיו מחוברות!. ההורים המבוהלים רצו בכל מחלקות בתי החולים בארץ ושאלו מה קורה פה?! מה עושים במצב שכזה!? הרופאים בארץ לא ידעו לתת פתרון למצב מוזר שכזה, עד שלאחר זמן מה הם שמעו על בית חולים בצרפת היכול לעשות ניתוח מסובך על מנת להפריד את האצבעות של הילד. ההורים ביררו על עלותו של ניתוח שכזה, והתשובה היתה: 500.000$. קרוב ל-2 מילון ₪. ההורים המסכנים עשו הכל למען בנם האהוב. הם מכרו את ביתם ואת כל רכושם, אך זה עדיין לא הספיק להם על מנת לממן את עלות הניתוח. ועתה, אם נתבונן על אצבעותינו ברגע זה, נראה כמה חסדי ה', שכל אצבע נמצאת במקומה ונפרדת מחברתה. ב"ה נולדנו עם ידיים בריאות ללא צורך לרוץ לבתי חולים, ב"ה יכולים אנו לתפוס את העט ולכתוב בקלות – והאם הודינו אי פעם לה' על זה? או שאנו עדיין בטוחים שה' חייב לנו את זה?! אם רק נתבונן ונחשוב אם לא היינו נולדים עם מרפקים היכולים להתקפל, אלא היינו עם יד ישרה, כיצד היינו יכולים לקחת את האכול מהצלחת אל פינו ולאכול?! כמעט בלתי אפשרי. נסו לדמיין זאת, כמה עוגמת נפש היתה נגרמת לנו מכך. בכתב העט של 'יוסטון' שבארה"ב התפרסם כי בשנת 2002 , ערכו ניסיון של נשים שהיו בתקופת ה-9 חודשים... אשר סבלו רבות מנדודי שינה ונתנו להם כדור שינה תמים שהמציאו במיוחד בשבילם. למרבה הפלא אירע לכל אותן נשים שנטלו את אותו כדור שינה מיוחד דבר מוזר ונורא: כל אותן נשים ילדו תינוקות ללא מרפקים!. התינוקות נולדו עם ידיים ורגליים ישרות ללא אפשרות לכופף אותם. הם לא יכלו לשבת, לשכב ולעשות מאומה. ואנחנו ב"ה עם ידיים ורגלים עם מרפקים היכולים לאכול ולישון – נכון, יש לנו קשיים בחיים, אך מה עם הודאה לה' על כל הטוב שיש לנו?! מדוע מתמקדים אנו רק בחסר ובאין, בעוד יש לנו שפע רב של טוב הנמצא בגופנו בכל רגע ורגע?!. חשוֹב, האם מוכן אתה להתחלף עם אותן אלו?!. כל אדם המגיע לביקור בבית החולים ונכנס למעלית, שומע את הכרוז מודיע: "קומה ראשונה – לב ,צינטורים וחדרי ניתוח. קומה ב' – ניתוח כבד וכליות" – פחד וחלחלה רק לשמוע זאת. ואתה ב"ה?! לא צריך זאת. אנשים שמכירים בחסדי ה' עומדים מידי יום ופשוט אומרים לה' תודה: תודה שאני בריא, שהידיים שלי בריאות, שהרגליים שלי מתפקדות. אדם שמתבונן בכך, מרגיש את אהבת ה' ומתקרב אליו. אם נתבונן, נשׂים לב, כי אין שום מכונית הנוסעת ללא שעברה טיפול. כל חודש מחליפים פילטר, אוויר, שמן, סולר וכדומה ,– ואילו לאדם, יש מערכת סגורה ובמשך שנות חייו אין צורך להחליף לא עין ולא כליות או אצבעות. יש לכל אחד מאיתנו מערכת עיכול מבהילה שטוחנת כ-5 ק"ג ביום, 150 ק"ג בחודש, קרוב ל-2 טון בשנה ו-200 טון במשך החיים, ואפילו לא משמיעה רעש! יותר מכל מיקסר המשוכלל בעולם!. רק תתבונן ותכיר תודה למי שמחיה אותך בכל רגע! די לעצבות ולבכיינות! תן תודה לאלוקיך!. שואלים אותך מה שלומך? אל תענה: 'סוחבים', אלא 'ב"ה חיים ונושמים ומודים ללא צורך בבתי חולים וטיפולים'. זכוֹר חיים נושמים ומודים.
אמונת חכמים. היה פעם מעשה בין 2 מנהיגים שדנו איפה התפילה ראויה על קהילתם האם ב"השיבה שופטינו" או ב"על הצדיקים", והגיעו למסקנא שלא כ"כ משנה האם בזו או בזו, רק המפריע הוא שיש באמצע "ולמלשינים"..., וכאן 2 סיפורים למניעת מחלוקת: 1. תלמידים דנו ביניהם מי יותר גדול האם הרב שלהם או רב אחר, ותוך כדי הדיון נכנס הרב וכולם התפזרו, שאלם הרב על מה השיחה ולא ענו, לחץ עליהם וענו, הגיב להם הרב בהערת אגב: "אני ממש שמח בתלמידים כאלו גדולים שכבר הגיעו לדרגת גדולה ומרגישים שיכולים לדרג בין הרבנים מי יותר גדול"..., 2. היו דעות שונות בין שני רבנים בפסק מסוים, והחליט אחד על דעת עצמו לעשות מעשה שיעורר רעש ומחלוקת, ניגש לרב שדעתו שונה מדעת רבו ושאל אותו לדעתו בנושא וקיבל תשובה מפתיעה, "מי שעושה כך יש לו על מי לסמוך ומי שנוהג אחרת יש לו על מי לסמוך, אבל המעשה שלך אין לך כלל על מי לסמוך!".
אומרים בתפילת ערבית: "משנה עִתִּים ומחליף את הזמנים", ובפרשת בראשית: "זרע וקציר וקור וחום קיץ וחורף ויום ולילה", וידוע שכל מי שהאמונה בה' חקוקה וחרוטה בו, אומר על כל דבר ומצב "הכל מאת ה' לטובה", וידוע בחז"ל "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד",
וידוע שהמים חמים ושקופים, והחלב קר ואטום, והקפה [או התה] מר ושחור, והסוכר מתוק ולבן, ויחד הם 8 מצבים שונים ומערבבים אותם יחד ומברכים "שהכל נהיה בדברו", ובוודאי גם במזג אויר הכללי וגם במזג אויר בסדר היום.
"והאיש משתאה לה" משתא"ה ממתין שרבקה תשקה את הגמלים.
"וירץ העבד לקראתה" (כ"ד - י"ז) לפי שראה שעלו המים לקראתה. [רש"י]. שואל רבי יחזקאל מקוזמיר, כל כך הרבה ניסים, ועדיין היה צריך לבחון אותה אם היא גומלת חסדים? ומתרץ, מכאן רואים שמידה טובה אחת, עולה על מאה מופתים וניסים.
"מה' יצא וכו' ולך ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה'" (כ"ד - נ'- נ"א) מדוע היו לבן ובתואל כל כך יראי שמים ששֶׁם שמים נהיה שגור על פיהם. אלא שאמרו זאת כדי שלא יוכל לבקש דמי שדכנות, לא אליעזר הוא השדכן אלא "מה' יצא הדבר".
הגמ' בשבת [ל"א.] אומרת, ששואלים את האדם בבית דין של מעלה "עסקת בפריה ורביה" ולא "קיימת פריה ורביה". אומר המהרש"א בחידושי אגדות שהשאלה היא, האם עסקת בשידוכים.
ויהיה כאשר כילו הגמלים לשתות, למה חיכה לרגע זה ולא הספיקו כל המעשים הטובים, כי אליעזר התפעל מאוד שאחרי כזו פעילות ונתינה אין שום בקשת תמורה, ולכן דוקא ברגע זה הוא הוציא ונתן את המתנות.
השתדלות: "ותשאב לכל גמליו", וקשה מדוע עכשיו לא עלו המים לקראתה כבתחילה, ויש לומר כי בפעם הראשונה שהיה בדעתה לשתות לעצמה, עלו המים שלא תטרח, אבל אח"כ שהיה כוונתה לגמול חסד עם אליעזר ואנשיו וגמליו, חשוב להקב"ה שיעשה האדם בעצמו פעולה מעשית ולא ע"י נס כי הטירחא למצווה חשובה בעיני ה'.(קדושת לוי)
שרה=505=חיה 127 שנה. ועוד: ולקחת=רבקה ליצחק. אשה=רבקה. ועוד: אחותינו א"ת הי"י אשה יראת י' היא תתהלל. ועוד: רבבה=יצחק. ועוד: ויצא יצחק לשׂוּח בשדה לפנות ערב=שתיקן תפִלָה של מנחה. ועוד: ותהי לו לאשה וַיֶאֶהָבֶהָ ר"ת הוי"ה, זכו שכינה ביניהם. ועוד: ב5 מקומות עיקריים היה אברהם אבינו במסעיו, אברה"ם אלוני-ממרא באר-שבע רפאים הר-המוריה מצרים. ועוד: בכל שידוך מעורב שם ה', שד'י - כ"ו=הוי"ה, ש'ד'י' - שם ה', כו=הוי"ה שניהם 26. ש'ד'י'כ'ו' אותיות שידוך.
אומרים אנו בכל שבת בתפילת 'נשמת כל חי': "ואילו פינו מלא שירה כים, ולשוננו רינה כהמון גליו... אין אנחנו מספיקין להודות, להלל ולשבח על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות... ניסים ונפלאות שעשית עמנו". האם באמת מרגישים אנו שמחה ואושר כל רגע בחיינו כמו שמעידים אנו בתפילה, או שאומרים אנו זאת מהשפה ולחוץ? מדוע אנשים מסתובבים ברחוב עם פנים חמוצות?! מה עם כל החסדים שה' עושה איתכם?! אם יתבונן האדם לדוגמא, על האצבעות שלו, ישים לב כי הינם זזות ללא פלטינות וללא רעש. כל האצבעות חלוקות ונפרדות זו מזו על מנת שנוכל להשתמש בהם בנוחות וקלות. לפני זמן קצר אירע דבר נורא: למשפחה אחת נולד ילד כששלושת האצבעות הפנימיות של אחת מידיו מחוברות!. ההורים המבוהלים רצו בכל מחלקות בתי החולים בארץ ושאלו מה קורה פה?! מה עושים במצב שכזה!? הרופאים בארץ לא ידעו לתת פתרון למצב מוזר שכזה, עד שלאחר זמן מה הם שמעו על בית חולים בצרפת היכול לעשות ניתוח מסובך על מנת להפריד את האצבעות של הילד. ההורים ביררו על עלותו של ניתוח שכזה, והתשובה היתה: 500.000$. קרוב ל-2 מילון ₪. ההורים המסכנים עשו הכל למען בנם האהוב. הם מכרו את ביתם ואת כל רכושם, אך זה עדיין לא הספיק להם על מנת לממן את עלות הניתוח. ועתה, אם נתבונן על אצבעותינו ברגע זה, נראה כמה חסדי ה', שכל אצבע נמצאת במקומה ונפרדת מחברתה. ב"ה נולדנו עם ידיים בריאות ללא צורך לרוץ לבתי חולים, ב"ה יכולים אנו לתפוס את העט ולכתוב בקלות – והאם הודינו אי פעם לה' על זה? או שאנו עדיין בטוחים שה' חייב לנו את זה?! אם רק נתבונן ונחשוב אם לא היינו נולדים עם מרפקים היכולים להתקפל, אלא היינו עם יד ישרה, כיצד היינו יכולים לקחת את האכול מהצלחת אל פינו ולאכול?! כמעט בלתי אפשרי. נסו לדמיין זאת, כמה עוגמת נפש היתה נגרמת לנו מכך. בכתב העט של 'יוסטון' שבארה"ב התפרסם כי בשנת 2002 , ערכו ניסיון של נשים שהיו בתקופת ה-9 חודשים... אשר סבלו רבות מנדודי שינה ונתנו להם כדור שינה תמים שהמציאו במיוחד בשבילם. למרבה הפלא אירע לכל אותן נשים שנטלו את אותו כדור שינה מיוחד דבר מוזר ונורא: כל אותן נשים ילדו תינוקות ללא מרפקים!. התינוקות נולדו עם ידיים ורגליים ישרות ללא אפשרות לכופף אותם. הם לא יכלו לשבת, לשכב ולעשות מאומה. ואנחנו ב"ה עם ידיים ורגלים עם מרפקים היכולים לאכול ולישון – נכון, יש לנו קשיים בחיים, אך מה עם הודאה לה' על כל הטוב שיש לנו?! מדוע מתמקדים אנו רק בחסר ובאין, בעוד יש לנו שפע רב של טוב הנמצא בגופנו בכל רגע ורגע?!. חשוֹב, האם מוכן אתה להתחלף עם אותן אלו?!. כל אדם המגיע לביקור בבית החולים ונכנס למעלית, שומע את הכרוז מודיע: "קומה ראשונה – לב ,צינטורים וחדרי ניתוח. קומה ב' – ניתוח כבד וכליות" – פחד וחלחלה רק לשמוע זאת. ואתה ב"ה?! לא צריך זאת. אנשים שמכירים בחסדי ה' עומדים מידי יום ופשוט אומרים לה' תודה: תודה שאני בריא, שהידיים שלי בריאות, שהרגליים שלי מתפקדות. אדם שמתבונן בכך, מרגיש את אהבת ה' ומתקרב אליו. אם נתבונן, נשׂים לב, כי אין שום מכונית הנוסעת ללא שעברה טיפול. כל חודש מחליפים פילטר, אוויר, שמן, סולר וכדומה ,– ואילו לאדם, יש מערכת סגורה ובמשך שנות חייו אין צורך להחליף לא עין ולא כליות או אצבעות. יש לכל אחד מאיתנו מערכת עיכול מבהילה שטוחנת כ-5 ק"ג ביום, 150 ק"ג בחודש, קרוב ל-2 טון בשנה ו-200 טון במשך החיים, ואפילו לא משמיעה רעש! יותר מכל מיקסר המשוכלל בעולם!. רק תתבונן ותכיר תודה למי שמחיה אותך בכל רגע! די לעצבות ולבכיינות! תן תודה לאלוקיך!. שואלים אותך מה שלומך? אל תענה: 'סוחבים', אלא 'ב"ה חיים ונושמים ומודים ללא צורך בבתי חולים וטיפולים'. זכוֹר חיים נושמים ומודים.
אמונת חכמים. היה פעם מעשה בין 2 מנהיגים שדנו איפה התפילה ראויה על קהילתם האם ב"השיבה שופטינו" או ב"על הצדיקים", והגיעו למסקנא שלא כ"כ משנה האם בזו או בזו, רק המפריע הוא שיש באמצע "ולמלשינים"..., וכאן 2 סיפורים למניעת מחלוקת: 1. תלמידים דנו ביניהם מי יותר גדול האם הרב שלהם או רב אחר, ותוך כדי הדיון נכנס הרב וכולם התפזרו, שאלם הרב על מה השיחה ולא ענו, לחץ עליהם וענו, הגיב להם הרב בהערת אגב: "אני ממש שמח בתלמידים כאלו גדולים שכבר הגיעו לדרגת גדולה ומרגישים שיכולים לדרג בין הרבנים מי יותר גדול"..., 2. היו דעות שונות בין שני רבנים בפסק מסוים, והחליט אחד על דעת עצמו לעשות מעשה שיעורר רעש ומחלוקת, ניגש לרב שדעתו שונה מדעת רבו ושאל אותו לדעתו בנושא וקיבל תשובה מפתיעה, "מי שעושה כך יש לו על מי לסמוך ומי שנוהג אחרת יש לו על מי לסמוך, אבל המעשה שלך אין לך כלל על מי לסמוך!".
אומרים בתפילת ערבית: "משנה עִתִּים ומחליף את הזמנים", ובפרשת בראשית: "זרע וקציר וקור וחום קיץ וחורף ויום ולילה", וידוע שכל מי שהאמונה בה' חקוקה וחרוטה בו, אומר על כל דבר ומצב "הכל מאת ה' לטובה", וידוע בחז"ל "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד",
וידוע שהמים חמים ושקופים, והחלב קר ואטום, והקפה [או התה] מר ושחור, והסוכר מתוק ולבן, ויחד הם 8 מצבים שונים ומערבבים אותם יחד ומברכים "שהכל נהיה בדברו", ובוודאי גם במזג אויר הכללי וגם במזג אויר בסדר היום.