[גם] לחודש אלול ולפרשת כי תבוא ו[גם] לראש השנה. כתיבה וחתימה טובה

[בעיקר להודות]

*חיזוק לכל השנה: נמצאים אנו בעיצומו של חודש אלול. החודש שהעיד עליו האר"י הקדוש שמתגלה בו אור גדול הנקרא 'י"ג תיקוני עתיקא קדישא', כאור העליון המתגלה בזמן מנחה של שבת. הקב"ה קרוב אלינו עכשיו יותר מכל השנה!. כל התקרבות והתחזקות הכי קטנה בזמן זה – חשובה בשמיים מאד. "יתכן ודמעה אחת בחודש אלול" אומר הרב לוגאסי שליט"א, "חשובה בשמיים כספל דמעות של כל השנה!. כל 'שיר למעלות' בתהילים בחודש זה אינו כ'שיר למעלות' של כל השנה. כעת, כל תשובה ובכייה מתקבלות בקלות ובמהרה יותר מכל השנה". מהו הדבר ומהי העצה, עליה ממליצים גדולי הדור להשקיע בימים אלו, אשר יכולה להפוך כל דין לרחמים, ולזכות אותנו בכתיבה וחתימה טובה? מה גדולי הדור בעצמם מקבלים עליהם ובמה הם מתחזקים כעת?... את התשובה נלמד ממעשה שאירע עם הצדיק ר' שלמה זלמן אויערבך זצ"ל: "פעם אחת נכנס אל גדול הדור, הגרש"ז אויערבך זצ"ל אדם שחלה בחולי קשה ונמצא במצב קריטי, ושאל את הרב: "מה אוכל לקבל על עצמי ובמה אתחזק כדי לעורר עליי רחמי ה' שאחלץ מצרתי ואזכה בישועה?". ענה לו הרב אויערבך: "איני ראוי להוכיח אחרים ולהטיל עליהם התחזקויות, אך יכול אני לומר לך מה הייתי עושה בעצמי, במצב קשה שכזה. כדי לבטל את הגזירה ולבטל את מידת הדין מעליי הייתי מקבל על עצמי להתחזק באמירת ה'מאה הברכות' - שתהיה המילה '"ברוך" לאט ובכוונה, והמילה "אתה", בריכוז ובכוונה וכן אמירת שם ה' בכוונה – ואם אצליח בזה הרי זה בשבילי המוסר הכי גדול!". אמירת הברכות לאט ובכוונה, מבלי לבלוע את המילים: "בוכתה.. ה' אלוקנו", כה חשובה בשמיים, שכאשר ראה דוד ברוח הקודש שמתים בדורו בכל יום 100 נפשות, עמד ותיקן אמירת 100 ברכות בכוונה הדוחות את כל האסונות. סיפר הרב דוד יצחק גרוסמן שליט"א: "סבי ע"ה, היה אדם צדיק וירא שמיים. היה לו חבר טוב, איתו היה תמיד משוחח ומדבר בענייני תורה ויראת שמיים. באחד הימים, כשהיו לעת זקנה, הם עשו ביניהם עסקה: "הראשון שיפטר מהעולם - יבוא לחבירו ויספר לו מה נעשה בדינו". הם לחצו ידיים והתחייבו זאת ביניהם. הם היו צדיקים ויראי ה' גדולים המדקדקים במצוות. עם הזמן, נפטר חברו של סבי. עברו ימי השבעה, ואז, באחת הלילות, חולם סבי את חבירו כשהוא מגיע אליו מהעולם העליון ואומר לו:"אוי, חברי אינך יודע מה קורה עימי למעלה בשמיים". "ספר לי", ביקש ממנו סבי בחלום. ואז הוא גילה ואמר: "דע לך, שכאשר עשו עימי משפט בבית דין העליון החלו להביא את כל התפילות והברכות שברכתי בכל ימי חיי. ולא תאמין מה אירע באותו רגע... מכל מיליוני התפילות והברכות אשר ברכתי כל ימי חיי, הביאו רק שקיות בודדות של ברכות. "היכן כל הברכות שברכתי?", תמהתי. ואז אמרו לי: "הברכה הראשונה בתפילת י"ח - ברכת 'אבות', חובה לכוון בה בכל מילה יותר מכל ברכה. רק בתפילה שכיוונת בברכה הראשונה, עלתה הברכה לזכותך ומתייצבת היא עמך כעת". "תאמר לכולם שיכוונו בברכות ויאמרו אותם לאט ובכוונה", היה המסר שמסר חברו הצדיק של סבי. לאחר פטירתו של מרן גדול הדור, הרב שך זצ"ל, ראש ישיבת פונובי'ז, התגלו כתבים נדירים ששמר, בהם היה כתוב - קבלה לחודש אלול: להתחזק באמירת 'ברכת המזון' בכוונה מתוך הסידור. וכך באמת היה ממליץ הרב שך זצ"ל לאנשים שבאו לפתחו וביקשו ישועה, שתמיד אמר להם: "ברכת המזון היא עניין מזולזל אצל רבים. אנשים רבים מתעסקים בדברים בשעת הברכה ונותנים לעיניהם לשוטט חופשי, לכן יש להתחזק לברכה מתוך סידור או ברכון". דומה לכך, היא התפילה החשובה והקדושה, תפילת 'עלינו לשבח' הנאמרת בסוף התפילה, שירדה בפתק מהשמיים. אמרו אתם: כיצד נראית אמירת 'עלינו לשבח' אצלכם? האם כברכת הדרך? או כתפילה הנאמרת בדמעות ובכוונה?... תפילה זו היא כה קדושה שירדה מהשמיים והיצר נותן בה את כל כחו שלא יכוונו בה. דוגמא נוספת: אמירת 'קריאת שמע שעל המיטה' – כמה מאיתנו אומרים אותה? ואם אומרים, אז האם בפיהוק וחצי עין? או בכוונה ובדמעות כדברי הזוהר הקדוש שבשעת אמירת ק"ש שעל המיטה בכוונה מבטל האדם מעל עצמו 1125 מקטרגים? הנה, גדולי הדור ממליצים ואף בעצמם מקבלים על עצמם קבלות אלו של התחזקות באמירת הברכות. ומה איתך?... כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן..

כי שם ה' נקרא עליך ויראו מימך, אל רבי חיים מבריסק הגיע בחור שמעט זז מהדרך וביקש ברכה להיפטר מהצבא, בירכו, "שיהיה להם נחת מימך כמו שיש לי נחת מימך...", וכך רימז לו על התנהגותו ועל בירכת הפטור.

*בימים ההם לא כל אחד היה נקרא "גאון", אלא רק מי שנושא תואר דיין וכדו' ויודע את כל הש"ס בע"פ, וזהו ושמת ב"טנא", טנא=60, גאון=60, שכל גאונותו נמצאת ב"טנא" ב60 מסכתות הש"ס.

מֵרֵשִׁית שנה עד אחרי שנה, אחרית שנה זה אלול, וראשית שנה זה תשרי, והרמז הוא, מֵרֵשִׁית[כמו שכתוב בתורה] אותיות מתשרי.

בפרשת כי תבא, ולקחת מראשית, מראשית - מא' תשרי, מהיומיים האלו, א ב תשרי, אפשר לקחת הרבה, אבל ליזכור את המשך הפסוק אשר ה' אלוקיך נותן לך, הכל מאיתו ית"ש.

המילה בראשית, ב-א תשרי, ש-א' תשרי זה ראשית השנה.
אמר דרשן באלול תשפא בהכנה לחגים: "היום כג אלול שבוע לפני החג..., אבל זיכרו טוב שאנחנו חודש לפני כ"ג תשרי, חודש לפני שנגמרים התאריכים המיוחדים.... (שמחת תורה חל ב-כב תשרי)

יש פסוק המתחיל "את" ה' אלוקיך תירא וגו', [דברים פרק י פסוק כ]. את אלול תשרי, שבחודשיים אלו עובדים חזק את השי"ת ונדבקים בו היטב.

מֶשָׁלִים לחודש אלול, מצלמות ברחוב, בחודש אלול אפשר להיזהר. במזגנים יש מכשיר מטבעות ובסיום השירות הוא מצפצף רמז לשופר בחודש אלול לפני סיום השנה.
ראה אנוכי נותן לפניכם היום, מסביר הרב בידרמן בשם צדיקים, לפניכם היום, לפני כם, לפני מ הימים שמ-ל' אב עד י' תשרי, ו-כ' הימים שמ-א' תשרי עד כ' תשרי, ובאמצע יש את ראש השנה שנדרש עליו "היום", ראה אנוכי נותן לפני את חודש אלול לעבודה טובה.


זכרנו לחיים, לחיים=צח, מבקשים ליזכות בחיים למול הצ"ח פסוקים שכתובים בפרשת כי תבוא.

למענך אלוקים חיים, ולמה לא למענינו, הרי הבקשה היא עלינו, אלא למענך דווקא, שׁ-לֶךָ השי"ת יש תענוג ויהיה הלאה תענוג מיכך שלנו הבנים שלך יש חיים וטוב לנו.



ראש השנה - ראש לשינוי, רא"ש רצון אבינו שבשמים, לשינוי לטובה.



"יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה", "טובה" בלבד אינו מספיק, משום שחייב לברך על הרעה כמו על הטובה, ולומר "גם זו לטובה". וכן מבקשים שתהיה גם מתוקה.

דווקא דבש דבורים, טהור מטמא, להורות שאפשר להיות טהור ומתוק בימים אלו דווקא מתוך הדברים הלא כ"כ טובים.

עושים סימנים, וזה חלק מההשתדלות, לסמן שבכל השנה צריכים השתדלות.

רבי בן ציון אבא שאול זי"ע: שיתמו שונאינו, שֶׁיִתַּמוּ אותיות שְׁיָמֻתוּ, שיסתלקו - אלו המלאכים שנבראו מהמעשים הלא טובים, שיכרתו - אלו המנסים לחדש דברים לשינאת עם ישראל.

דבש: מדוע אומרים 'שהחיים שלך יהיו דבש', לומר דֵי(-תסתפקו) במה שיש ר"ת דבש. דבש=אב הרחמים.

למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך=ראש השנה.

אשרי העם יודעי תרועה: 'יודעי'=100. רמז למאה קולות.

האותיות שאחרי שופר הם בגימט' שכרך הרבה מאֹד.

*מבין בפסים בכף היד ובצד היד [לשידוך וכדו'] הודיע שאינו מקבל בימים שבין ר"ה ליו"כ, והסביר שבימים אלו התפילות משנות הכל והפסים יכולים להשתנות בכל יום ובכל שעה לפי המעשים והתפילות.

חזן נפרד מרבו מנדבורנה ואמר שצריך ללמוד את המחזור כי הוא חזן, הגיב רבו "המחזור אותו הדבר - השינוי הוא רק בך"...
על פי החתם סופר זי"ע נשמות הנפטרים "המוגדרות ספרי מתים" מגיעות לתפילה בר"ה ויו"כ יחד עם יוצאי חלציהם שעדיין חיים.


חסיד נפרד מרבו הישמח ישראל מאלכסנדר ונישאל "לאן אתה הולך" והשיב "אני בעל מתחיל", נישאל מה זה" והשיב אני ניגש לפסוקי דזמרה, הגב הרבי "תיזכור טוב עם מי אתה מתחיל"...


*"ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב", מכאן עצה טובה להתגבר על מחשבות לא טובות בתפילה, להתפלל בתוך הסידור, ואז הריכוז יותר טוב. ובוודאי בימים אלו.
תוקעים בשופר כי הרבה קולות לא היו טובים מהפה, אבל קולו של השופר לא נפגם אף פעם, והוא ראוי להמליץ בעדינו.

רמז: אלוקים עשה את האדם ישר, כמו תקיעה, והמה ביקשו חשבונות רבים, כמו תרועה, וביום הזה אפשר לבקש להיות ישר כבתחילה.

לערבב הס'מ, כי הוא מכיר דיבורים, וקולות ורוח זה חדש לו והוא לא מכיר ולכן תוקעים ולא מדברים ואז הס'מ לא מבין ומתבלבל ולא עושה כלום.

זְכוֹר, יש בשופר פתח צר ופתח רחב, ותתפלל להיות תמיד ברחב, ושחלילה לא יתחיל ברחב ויסיים ההיפך... ועוד: תיפתח בהשתדלות בתקיעה פתח של מחט פתח צר, ובס"ד יפתח פיתחו של אולם.

שופר-פורש-פושר, אותם אותיות, השופר מעורר לִפְרוֹשׁ מהלא טוב, וחלילה לא להיות פּוֹשֶׁר בעבודת ה'.

רמז: אותיות המילה שופר, הם אחרי אותיות עקרה, שע"י השופר אפשר לעורר ולפעול רחמים להיפקד בזש"ק. ואולי גם במחשבה בעניית "אמן".

באין מליץ יושר, כשהאדם מרגיש אֵין - כלום, אז ממילא זה עצמו מליץ עליו יושר.

שנה טובה ומתוקה, כי מ-ה' הכל טוב, ולפעמים זה מר בפה או בגוף, ולכן מבקשים שיהיה הטוב ומתוק או טוב אבל מתוק.

יש האוכלים סימנים רק בלילה הראשון ולא בלילה השני, וזה ע"פ קבלה כי הלילה הראשון הוא כנגד לאה אימנו שהשתמשה בסימנים והלילה השני כנגד רחל שלא השתמשה בהם.

ביום ראש השנה מכתירים את המלך, וכל אחד יכול, ותרועה היא גם כמו ניגון שמח. וכתוב "כמה שאדם מתכופף בר"ה ויו"כ יותר טוב ובוודאי להתכופף אל מול ציווי המלך ב"ה וב"ש. וכשמכתירים מכתירים בזקיפה ובשמחה.