בכל תגובה שלנו רצוי מאד לנגן אותה לילד בניגון של הורה אוהב
וזה מאד חשוב
עצבים בבית מגיעים מתוך העולם הכללי שחדר אלינו
לכן ועל כן
התעשרנו בספרי מוסר וכדומה
הוי אומר כי ביסוד הוא שאנחנו נוטים למידת הבהמה הנקראת חמור ולא מביטים בעצמינו על להשתלט על רגשותינו האינטלגנציה הגבוהה שיש בתוכנו ולהשתמש רק ורק ורק בה
מתנצל על הדימוי לעיל
אבל נכתב לצורך העניין
מה שכתבתם כאן - זה האידיאל בתחום הזה.
הרשו לי כמה מילים על אידיאלים והגשמתם:
יש פרדוקס ידוע שמקיף את כל עבודת חיינו.
מצד אחד צריכים לדעת ולהבין בכל דבר ועניין מהו האידיאל הנכון, לשאוף ולהתכוונן אליו.
מצד שני, אנחנו בדרך כלל רחוקים מאוד מהאידיאלים, ולפעמים ככל שאנחנו מודעים ומכירים באידיאל - אנחנו יותר מתוסכלים ומרגישים אשמים בגלל הפער הגדול מאוד בין האידיאל לבין מה שקורה איתנו בשטח.
תסכול ואשמה - גורמים בדרך כלל לנסיגה ולא להתקדמות.
ולעניין זה כווונו חלק מהתגובות באשכול זה.
מה עושים? מה הפיתרון לפרדוקס הנ''ל?
יש רבים, שזונחים את האידיאלים, וזהו. למעשה זה סוג של יאוש.
פיתרון טוב הוא כן להכיר ולשאוף למצב המיטבי, האידיאלי. אך יחד עם זאת לדעת ולהבין, שטבעי מאוד שיש פער גדול בין המקום העכשווי שלנו לבין המקום האידיאלי, וככה השם ברא את העולם ואותנו. לכן יש בהחלט מקום לשמוח ולהעריך כל דבר נכון שעשינו. גם אם זה דבר קטן. גם אם לא עשינו אותו תמיד. גם אם לא בשלמות.
ובנוסף, יש חשיבות עליונה לרכישת כלים
איך עושים את הדברים הנכונים.
לא לצעוק? - השתכנעתי, אבל לא הולך לי...חסרים לי כלים.
להשתמש רק באינטלגציה הגבוהה? - אדרבא, הלוואי. אבל איך עושים את זה?...
אדרבא, אם יש רעיונות לכלים ישימים ויעילים - יהיה מעניין וטוב לקרוא אותם...