הומור! בגדול, ישנם מספר מניעים להומור ומגוון צורות להביע אותו.
[בקטן, מי שעצביו רפויים יכול לדלג על הקטע הבא.
מניעים: 1. בידור. [או לשם צחוק כתרבות פנאי – שלילי, או להקלה על כאב (אף רפואי) - חיובי] 2. זלזול ולעג [סאטירה]. 3. הצפנת מסר חד. [מעטפת].
כמו כן האופנים בהם משתמשים בהומור מגוונים. הבולטים שבהם, 1. הצגת מישהו או משהו באופן מוקצן גם אם בבסיסו הוא מציאות שגרתית [מקובל בקרב סטנדאפיסטים, הצגות קומיות על החיים]. 2. השתמשות בגורם הפתעה או מוגזם עד לא מציאותי. בעיקר חזותית. [סלפסטיק]. 3. הכל בראש. שזה אומר, הומור מתוחכם שבא בהפוכה. כלומר – הרצנה במקום שמצופה ההיפך. טוב, אני חייב להסביר ברור בפרט שזהו סוג ההומור החביב עלי, אשתמש בדוגמא ממה שקרה לי בפורום:
ויהי היום - אין ויהי אלא לשון צער – החלטתי לכתוב פוסט רגשני וכאוב. כמובן וכמובי כמובן, שידידיי היקרים דכאן לא חסכו משבט לשונם בשלל עקיצות ומהתלות. אני, לעומתם, כתבתי תגובה רצינית על כך שאני פגוע וכואב על שמזלזלים ברגשותיי המובעים בפוסט הנ"ל. אמנם, אף ידידיי הנ"ל בהכירם אותי צחקו שבעתיים מאותה תגובה ביודעם שאין כוונתי ברצינות אלא בשחוק. אולם, ניק אחד לקח את דבריי כפשוטם ומחק את תגובתו וכמעט שפירסם בקשת סליחה ומחילה. "כתר נא זעיר", זעקתי מע"ג הודעה פרטית, "משטה אני בכם". רק אז שבה רוחו אליו. בנתם?
ע"כ.]
נשוב לאדמו"ר מקורצוויל. המניע בקטע המדובר היה הצפנת מסר עמוק בין השיטין במעטפת של הומור [מניע 3]. האופן בו השתמשתי בהומור, היא להרצין עד אימה את הדמות הקומית ובכך לגרום להומור המתמלא עד גדותיו ומתפרץ חוצה [אופן 3]. ועל כן, אין מקום לביטויים כמו 'עיניו זעו כמו גלגל ענק' אלא להיפך, 'עיניו הקדושות של הרבי' חחח... חיחיחי... ובעיקר חוחוחו...
הטענה היחידה שאני יכול לשמוע על הומור כזה, היא מה שאמרו לעיל, לפעמים ישנם אי אלו אנשים שלא יזהו שמדובר בהרצנה מעושית ויקחו את הדברים ככתבם וכלשונם, ונמצא חשש זלזול. מכח הטענה הזאת אני מתיר לרב המנהל להסיר את הקטע הנ"ל אם יראה לנכון.
מה המסר אתם שואלים? אני לא מעוניין להסיט את נושא האשכול ובטח לא לפתוח על זה דיון, אבל פטור בלא כלום אי אפשר. ישנו יסוד של אחד מגדולי המשגיחים והוא – שלכל אדם יש כמות אנרגיה רוחנית. מקבילה לזו הפיזית. ובאם יעסוק כל כולו רק במעשים והחמרות, עלול הוא למצות את מלא כוחותיו הרוחניים רק על דקויות ולהגיע לליל הסדר כשליבו עמוס מחד וריקן מכל תוכן. לכן, לא נאמר שעלינו להמעיט בדקדוקי הלכה ח"ו, אלא להשגיח ו"להשאיר מקום" גם למהות המעשים ולא רק בעשייתם הטכנית. וד"ל כי קיצרתי בדבר התלוי באובנתא דליבא.