הנושאים החמים
הנושאים החמים
אחח איזה ריח של בוקר הוא יצא מהבית כשתודה מתרוננת בליבו
השמיים הכהים פינו מקום לטוהר הכחול שהלך והשתלט על כל האופק, הציפורים שרו אתו והריח הלח של בוקר חורפי חדש מילא את כל חושיו
הוא קיבל מי שברך עם 'ויזכו אביו ואמו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו היום', הקהל כולו שנים עשר במספר עטף אותו בברכת מזל טוב חמימה וליבו התמלא עד גדותיו
הוא חזר הביתה מעיר בעדינות את הבית שרק לפני שמונה ימים היה של זוג צעיר עם ריח של התחלה עכשיו זה כבר ריח של משפחה.
בקושי עיכל שנהיה חתן והוא כבר אבא לזערור הזה שממלא את כל ישותו, הוא לא נוגע בתינוקים הוא הבהיר לה את זה מיד כשהאחות עם חיוך והתרגשות הגישה לו את החבילה העטופה תכלת, הנה אבא זה שלך. הוא הסתכל בגרון חנוק עם גולה מלאה והוא רק הביט, היא כנראה הבינה, מכירה את זה. והחזיקה את התינוק עוד רגע, והוא רק הסתכל. היא לא דחפה לו אותו ורק אמרה ליולדת הטריה ששאלה בעיניים, תני לו, הוא יתרגל, קשה להם לגברים, אבל אחר כך אין להם ברירה, מה, רק אנחנו נחליף להם? שאלה. הם חייכו ונתנו לה ללהג, היא השיבה את התינוק לעריסה לחימום, ומאז הוא עוד לא הרים אותו לבד. זה עוד יקרה מן הסתם.
הם התארגנו, אמא שלה הגיעה. הוא רץ לקנות קצת רוגלך לאלו שיגיעו רק לברית ולאחל מזל טוב כמה חברים מהכולל כמה מהישיבה ואולי יגעו גם כמה מבית הכנסת, סך הכל הוא חדש שם לא מכיר הרבה.
הוא הלך כולו עם חיוך הוא לא ידע מאיפה זה בא לו, תמיד הוא הולך רציני, עכשיו הוא בטוח שכולם מחייכים לעברו כולם איתו בדרך לברית, אומר לכל אחד בוקר טוב מלא משמעות, ורץ לאולם להגיע לפני אשתו.
הם לקחו את האולם ברחוב רבי יהודה הנשיא לא זול, אבל היא טענה שחייבים הדודות המיזרוחניקיות וודאי יבואו ממודיעין, יביאו צ'ק, לא נעים היא אמרה. והוא סבר וקיבל. לא היה להם שקל מיותר אבל זאת השקעה הוא חשב שגם יהיו עוד מי שיתן כמה שקלים במעטפה ויכסו את הסעודה, בן ראשון, נכד ראשון משני הצדדים.
הוא נכנס לאולם, השולחנות כבר היו ערוכים המלצרים מניחים לחמניות אחרונות על הצלחות, ומשהו לא מריח לו, הוא רואה בפינה את השכן מהבנין מולו עם שטריימל מחוייך כולו, הוא מכיר אותו על הפנים, שלום שלום לא יותר מזה. עויבד כזה, מניח תפילין ופניו בורקות פאותיו עוד לחות מהמקווה והוא מכווין על התפילין שעוד רגע יניח. השכן רואה אותו, ורץ אליו מאחל מזל טוב בחום, לא נעים לו, לא הייתם צריכים להקדים כל כך, כתבנו עשר התכוונו לעשר וחצי, השווער שלי עוד לא הביא רוגלך, אבל שתיה יש כאן, תשבו תשבו.
הוא מתחיל לגלגל במוח את האפשרויות, מבין שיש כאן טעות, אממ, אממ, אה אנחנו כתבנו בתשע, עוד רגע כולם מגיעים, הם מסתכלים אחד על השני הנייד רוטט כבר פעם רביעית מאשתו, ושלוש שלא נענו מחמותו, למה אתה לא יורד לעזור לנו?
הוא אומר לשכן, טוב, הסתבכנו, הוא בחור מעשי, מה עושים עם זה, השכן פחות מעשי, ואומר לא יודע, אני הזמנתי קודם, זה בעיה של בעל האולם, הוא לא רוצה להיכנס לפינות עכשיו, לא הולך ללמד ראש להיות גדול.
והנה המוהל כבר בפתח, חמותו והתינוק אחריו ואשתו מציצה מהמעלית.
מה עושים?
הוא ניגש לחמותו, מנסה להסביר את המצב, גיסו רץ למנהל האולם שכמובן הלך להתפלל בדיוק, והראש ישיבה כבר כאן, הדודות הכבודות כבר כאן, מעטפות עברו ידיים לא כולם מבינים את הדרמה.
והשכן שהיה רק לפני רבע שעה כולו בשרעפי קודש, נבוך כולו, אפילו מתחיל לכעוס, ולא מבין איפה האורחים שלו. איפה השווער שלא הביא רוגלך?
הוא מחפש ומוצא את הטלפון מתחת לשקית הטלית הגדולה, שבע עשרה שיחות שלא נענו, ממנה וממנו איפה אתה? כולם כאן ורק אבי הבן איננו, הלכת לאולם אמרת חשבנו שאתה רוצה להיות רגוע בנתיים כולם כאן ורק אתה לא, ואתה לא עונה בשום מקום.
אני באולם, הוא אומר, איזה? נו ביהודה הנשיא, איזה מספר? 17 מתחת לבית הכנסת? איפה? אנחנו כאן ואין כאן אף אחד?
ברוך הבא, צועק המוהל, של השכן. הוא עוד עם טלית שמוטה מרגיש לא קשור, לא כך תכנן את הברית לילד הראשון.
רגע, הוא מנסה להבין, ליד הבית של השווער?
אה חשבתי ליד הבית שלנו.
זאת עיר אחרת הוא יקח מונית, מאיפה ישיג, אין לו שקל עליו. מזל שלאבי הבן יש גיס עם רכב, והוא גם בחור מעשי.
השמיים הכהים פינו מקום לטוהר הכחול שהלך והשתלט על כל האופק, הציפורים שרו אתו והריח הלח של בוקר חורפי חדש מילא את כל חושיו
הוא קיבל מי שברך עם 'ויזכו אביו ואמו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו היום', הקהל כולו שנים עשר במספר עטף אותו בברכת מזל טוב חמימה וליבו התמלא עד גדותיו
הוא חזר הביתה מעיר בעדינות את הבית שרק לפני שמונה ימים היה של זוג צעיר עם ריח של התחלה עכשיו זה כבר ריח של משפחה.
בקושי עיכל שנהיה חתן והוא כבר אבא לזערור הזה שממלא את כל ישותו, הוא לא נוגע בתינוקים הוא הבהיר לה את זה מיד כשהאחות עם חיוך והתרגשות הגישה לו את החבילה העטופה תכלת, הנה אבא זה שלך. הוא הסתכל בגרון חנוק עם גולה מלאה והוא רק הביט, היא כנראה הבינה, מכירה את זה. והחזיקה את התינוק עוד רגע, והוא רק הסתכל. היא לא דחפה לו אותו ורק אמרה ליולדת הטריה ששאלה בעיניים, תני לו, הוא יתרגל, קשה להם לגברים, אבל אחר כך אין להם ברירה, מה, רק אנחנו נחליף להם? שאלה. הם חייכו ונתנו לה ללהג, היא השיבה את התינוק לעריסה לחימום, ומאז הוא עוד לא הרים אותו לבד. זה עוד יקרה מן הסתם.
הם התארגנו, אמא שלה הגיעה. הוא רץ לקנות קצת רוגלך לאלו שיגיעו רק לברית ולאחל מזל טוב כמה חברים מהכולל כמה מהישיבה ואולי יגעו גם כמה מבית הכנסת, סך הכל הוא חדש שם לא מכיר הרבה.
הוא הלך כולו עם חיוך הוא לא ידע מאיפה זה בא לו, תמיד הוא הולך רציני, עכשיו הוא בטוח שכולם מחייכים לעברו כולם איתו בדרך לברית, אומר לכל אחד בוקר טוב מלא משמעות, ורץ לאולם להגיע לפני אשתו.
הם לקחו את האולם ברחוב רבי יהודה הנשיא לא זול, אבל היא טענה שחייבים הדודות המיזרוחניקיות וודאי יבואו ממודיעין, יביאו צ'ק, לא נעים היא אמרה. והוא סבר וקיבל. לא היה להם שקל מיותר אבל זאת השקעה הוא חשב שגם יהיו עוד מי שיתן כמה שקלים במעטפה ויכסו את הסעודה, בן ראשון, נכד ראשון משני הצדדים.
הוא נכנס לאולם, השולחנות כבר היו ערוכים המלצרים מניחים לחמניות אחרונות על הצלחות, ומשהו לא מריח לו, הוא רואה בפינה את השכן מהבנין מולו עם שטריימל מחוייך כולו, הוא מכיר אותו על הפנים, שלום שלום לא יותר מזה. עויבד כזה, מניח תפילין ופניו בורקות פאותיו עוד לחות מהמקווה והוא מכווין על התפילין שעוד רגע יניח. השכן רואה אותו, ורץ אליו מאחל מזל טוב בחום, לא נעים לו, לא הייתם צריכים להקדים כל כך, כתבנו עשר התכוונו לעשר וחצי, השווער שלי עוד לא הביא רוגלך, אבל שתיה יש כאן, תשבו תשבו.
הוא מתחיל לגלגל במוח את האפשרויות, מבין שיש כאן טעות, אממ, אממ, אה אנחנו כתבנו בתשע, עוד רגע כולם מגיעים, הם מסתכלים אחד על השני הנייד רוטט כבר פעם רביעית מאשתו, ושלוש שלא נענו מחמותו, למה אתה לא יורד לעזור לנו?
הוא אומר לשכן, טוב, הסתבכנו, הוא בחור מעשי, מה עושים עם זה, השכן פחות מעשי, ואומר לא יודע, אני הזמנתי קודם, זה בעיה של בעל האולם, הוא לא רוצה להיכנס לפינות עכשיו, לא הולך ללמד ראש להיות גדול.
והנה המוהל כבר בפתח, חמותו והתינוק אחריו ואשתו מציצה מהמעלית.
מה עושים?
הוא ניגש לחמותו, מנסה להסביר את המצב, גיסו רץ למנהל האולם שכמובן הלך להתפלל בדיוק, והראש ישיבה כבר כאן, הדודות הכבודות כבר כאן, מעטפות עברו ידיים לא כולם מבינים את הדרמה.
והשכן שהיה רק לפני רבע שעה כולו בשרעפי קודש, נבוך כולו, אפילו מתחיל לכעוס, ולא מבין איפה האורחים שלו. איפה השווער שלא הביא רוגלך?
הוא מחפש ומוצא את הטלפון מתחת לשקית הטלית הגדולה, שבע עשרה שיחות שלא נענו, ממנה וממנו איפה אתה? כולם כאן ורק אבי הבן איננו, הלכת לאולם אמרת חשבנו שאתה רוצה להיות רגוע בנתיים כולם כאן ורק אתה לא, ואתה לא עונה בשום מקום.
אני באולם, הוא אומר, איזה? נו ביהודה הנשיא, איזה מספר? 17 מתחת לבית הכנסת? איפה? אנחנו כאן ואין כאן אף אחד?
ברוך הבא, צועק המוהל, של השכן. הוא עוד עם טלית שמוטה מרגיש לא קשור, לא כך תכנן את הברית לילד הראשון.
רגע, הוא מנסה להבין, ליד הבית של השווער?
אה חשבתי ליד הבית שלנו.
זאת עיר אחרת הוא יקח מונית, מאיפה ישיג, אין לו שקל עליו. מזל שלאבי הבן יש גיס עם רכב, והוא גם בחור מעשי.
