הנושאים החמים
הנושאים החמים
יואל ארלנגר - קקטוס
אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
היה חושך, ואבימלך ישב מול המחשב באישונים מכווצים וכתב בזעם.
"אין לי כח להיות המסכן הזה שכולם מרחמים עליו", הקליד בעודו נושף בעצבנות כדי לחמם את האצבעות הקפואות, "לפחות אם היה דבר אחד נורמלי הייתי מתחרט על הצעד שאני עושה.." הוא קרא בפיו את המילים, והצליל השורק של הדיבור שלו התערבב עם הקשות המקלדת הקצביות.
"קאט!" צעק אמנון הבמאי, "אתה נראה מדי אגרסיבי, משדר עצבים ואין לך את ההשלמה הזאת של מי שהולך לקפוץ מהגג, תנסה להיות נינוח יותר, מיואש יותר מהחיים".
"זה כי החיים שלי באמת דפוקים.." מלמל אבימלך והתרומם מהכיסא, מנתק בדרכו אל המרפסת את אחד מגופי התאורה, וזוכה לגערות מהתאורן.
"אתה לא יכול ככה לעזוב באמצע הצילומים", התעצבן אמנון, "כל הסט מוכן ורק אתה כמו דולפין קופץ למרפסת".
"יש לך דימוי יותר מוחשי למה שאני עומד לעשות עכשיו?" אבימלך שזר ציניות בוטה בדברים שלו, וגרם לאריה מהסאונד לתפוס אותו ביד בחוזקה.
"שחרר את היד", ביקש אבימלך מאריה, "אני לא הולך לקפוץ מהמרפסת, אז שחרר".
"אבל יש פה סט והכל..." ניסה אמנון הבמאי, "זה עשרה אנשי צוות מחכים רק לך בשביל לסיים את יום הצילומים הזה וללכת הביתה!"
"אתה רוצה שהסצנה תהיה אמינה?" שאל אבימלך.
"ברור", השיב אמנון.
"אז תרד ממני לכמה דקות, אני אנסה לחזור לעצמי ולנסות לצלם את זה שוב" אמר אבימלך והפנה את הגב שלו לאמנון ולצוות, שלף סיגריה ועישן אותה בשאיפות קצרות ועמוקות.
פתאום הרגיש יד על הכתף.
"היי", שמע קול קטן מאחוריו, "זה מתושלח, אני יכול שניה לדבר איתך?"
"מתושלח??" הוא הסתובב בעינים פעורות לרווחה, מביט בזקן המטונף, בראסטות הדביקות, בסוודר הסגול המרושל ובציפורנים אכולות הפטריות שגירדו ברעבתנות בזקן, פורעות אותו מלטפות אותו.
"לא טעית", התלהב מתושלח, "זה אני, חי חי", גיחך בשינים צהובות, "אני צריך את העזרה שלך".
"איך הגעת לכאן?" ניסה אבימלך להבין.
"זה לא מעניין", מחה מתושלח, "עזוב את זה, פעם אני עוד אספר לך".
"אוקי"
"אז ככה", אמר מתושלח, "יש לי איזה חבורה של ילדי רחוב שאין להם כלום בחיים, ואני ככה מכניס אותם מדי פעם למאורה שלי ומביא להם אוכל, דברים טובים, בגדים שאנשים זורקים לי, ועוד כל מיני דברים כאלה".
"אוקי", אמר אבימלך מציץ לעבר אמנון שניסה לרמוז לו שיחזור אל סט הצילומים.
"אז התווכחתי עם מינצברג מהשעונים, אתה בטח מכיר, איש דתי וחכם כמוך, והוא שיכנע אותי שמה שצריך לעשות זה להוציא אותם מהרחוב, לתת להם בית חם שלא יגדלו ככה פרא".
"אז איך אני קשור לעניין?" שאל אבימלך, "רוצים שאתרום כסף?"
"לא כסף", אמר מתושלח, "אנחנו מחפשים משפחה מאמצת לכל נער", סיפר, "לך למשל מתאים לאמץ את בני, ילד סך הכל לא בעייתי, ויש לו כלב גדול מעורב שיכול להתאים בול לחצר שבמשק שלך, ואישור רבני מסילביה המתקנת.."
"אחי"! עצר אותו אבימלך, "אתה לא יכול להפיל עלי ככה ילדים בלי שאני אתייעץ עם ציפורה ואחליט אם להכניס אותו או לא, אם בכלל".
"על מי אתה מחרטט?" שאל מתושלח, "לפני יומיים קבעת לה דיון סופי ברבנות ואתה הולך לתת לה גט, אז למה אתה מתחיל לספר לי שקרים?" הוא כעס, "לא מתאים לך אל תיקח וזהו! אבל אל תערבב אותי עם שקרים על ציפורה".
"מאיפה אתה יודע על הגט?" שאל בלחישה, אבל זה לא עזר, הנזק נעשה, אמנון ואריה וכל הצוות שחיכה לו בסבלנות זקפו את האוזניים, מנסים לקלוט בדל של אינפורמציה.
"אני יודע עליך כמעט הכל", אמר מתושלח, "אני נראה לך הומלס אומלל? אני? אם שכחת אני סיימתי מדעי המחשב בכיתה י"ב, אני תוך חמש דקות הופך את המחשב שלך לארנבת".
"אתה נוכל ופושע", אבימלך התחיל לזעום.
"אתה צודק אבימלך", אמר מתושלח, "לכן אני ברחוב, כדי שלא יתנו לי כסף של אנשים, אבל איך זה פוטר אותך מלפתוח את הדלת ולהכניס את בני ואת הכלב שלו?"
"לא פוטר", אמר אבימלך, "אבל למה להכניס ילד כזה לבית מפורק עם איש מפורק?"
"בגדול זה בשבילך", אמר מתושלח, "כדי שתלמד לתת מעצמך, ציפורה לא עזבה אותך סתם, אתה פשוט הזנחת אותה, נתת לה להיות לבד כל היום, וטיפחת את הקריירה שלך על חשבון המשפחה, תראה מה יצא ממך? סלב מנופח וגחמתי".
"אבימלך!" אמנון היה כבר עצבני, "סיים כבר, צריך להתחיל".
"טוב, ניפגש כבר", אמר מתושלח ונתן לו חיבוק ונשיקה, משאיר עליו פירורים של בורקס.
"אני אחשוב על זה", אמר אבימלך ונכנס לסט הצילומים.
והפעם זה היה מושלם, אמנון שמר על דממה לאורך כל הסצנה, וכולם התהלכו על בהונות סביב אבימלך, ובסיום הסצנה כולם מחאו כפים בהתלהבות, ואבימלך קם ממקומו, הודה לצוות והתחיל ללכת לכיוון המעלית.
אמנון הקדים אותו, "מינוס אחד" הוא לחץ על הכפתור.
"היית מצויין" אמר אמנון.
"אני יודע", אמר אבימלך, זה כי מתושלח הביא לי בדיוק את היאוש האינסופי עם הרעיונות ההזויים שלו.
"זה כי אני שלחתי אותו, הכנתי אותו לתפקיד, ואמרתי לו מה לומר לך בדיוק", אמר אמנון וחייך.
"אתה?!" צעק אבימלך והתנפל על אמנון, חובט בו באמצעות הקלסר של הטקסטים עד שכל הדפים התעופפו בתוך המעלית, "אני שונא אותך ואת כולכם!" הוא צרח, אבל גם צחק בהיסטריה, עד שהדלת נפתחה וצלם פאראצ'י הצליח לתפוס אותו ואת אמנון עומדים בתוך בריכת ניירות, וצוחקים בלי הפסקה.
"אין לי כח להיות המסכן הזה שכולם מרחמים עליו", הקליד בעודו נושף בעצבנות כדי לחמם את האצבעות הקפואות, "לפחות אם היה דבר אחד נורמלי הייתי מתחרט על הצעד שאני עושה.." הוא קרא בפיו את המילים, והצליל השורק של הדיבור שלו התערבב עם הקשות המקלדת הקצביות.
"קאט!" צעק אמנון הבמאי, "אתה נראה מדי אגרסיבי, משדר עצבים ואין לך את ההשלמה הזאת של מי שהולך לקפוץ מהגג, תנסה להיות נינוח יותר, מיואש יותר מהחיים".
"זה כי החיים שלי באמת דפוקים.." מלמל אבימלך והתרומם מהכיסא, מנתק בדרכו אל המרפסת את אחד מגופי התאורה, וזוכה לגערות מהתאורן.
"אתה לא יכול ככה לעזוב באמצע הצילומים", התעצבן אמנון, "כל הסט מוכן ורק אתה כמו דולפין קופץ למרפסת".
"יש לך דימוי יותר מוחשי למה שאני עומד לעשות עכשיו?" אבימלך שזר ציניות בוטה בדברים שלו, וגרם לאריה מהסאונד לתפוס אותו ביד בחוזקה.
"שחרר את היד", ביקש אבימלך מאריה, "אני לא הולך לקפוץ מהמרפסת, אז שחרר".
"אבל יש פה סט והכל..." ניסה אמנון הבמאי, "זה עשרה אנשי צוות מחכים רק לך בשביל לסיים את יום הצילומים הזה וללכת הביתה!"
"אתה רוצה שהסצנה תהיה אמינה?" שאל אבימלך.
"ברור", השיב אמנון.
"אז תרד ממני לכמה דקות, אני אנסה לחזור לעצמי ולנסות לצלם את זה שוב" אמר אבימלך והפנה את הגב שלו לאמנון ולצוות, שלף סיגריה ועישן אותה בשאיפות קצרות ועמוקות.
פתאום הרגיש יד על הכתף.
"היי", שמע קול קטן מאחוריו, "זה מתושלח, אני יכול שניה לדבר איתך?"
"מתושלח??" הוא הסתובב בעינים פעורות לרווחה, מביט בזקן המטונף, בראסטות הדביקות, בסוודר הסגול המרושל ובציפורנים אכולות הפטריות שגירדו ברעבתנות בזקן, פורעות אותו מלטפות אותו.
"לא טעית", התלהב מתושלח, "זה אני, חי חי", גיחך בשינים צהובות, "אני צריך את העזרה שלך".
"איך הגעת לכאן?" ניסה אבימלך להבין.
"זה לא מעניין", מחה מתושלח, "עזוב את זה, פעם אני עוד אספר לך".
"אוקי"
"אז ככה", אמר מתושלח, "יש לי איזה חבורה של ילדי רחוב שאין להם כלום בחיים, ואני ככה מכניס אותם מדי פעם למאורה שלי ומביא להם אוכל, דברים טובים, בגדים שאנשים זורקים לי, ועוד כל מיני דברים כאלה".
"אוקי", אמר אבימלך מציץ לעבר אמנון שניסה לרמוז לו שיחזור אל סט הצילומים.
"אז התווכחתי עם מינצברג מהשעונים, אתה בטח מכיר, איש דתי וחכם כמוך, והוא שיכנע אותי שמה שצריך לעשות זה להוציא אותם מהרחוב, לתת להם בית חם שלא יגדלו ככה פרא".
"אז איך אני קשור לעניין?" שאל אבימלך, "רוצים שאתרום כסף?"
"לא כסף", אמר מתושלח, "אנחנו מחפשים משפחה מאמצת לכל נער", סיפר, "לך למשל מתאים לאמץ את בני, ילד סך הכל לא בעייתי, ויש לו כלב גדול מעורב שיכול להתאים בול לחצר שבמשק שלך, ואישור רבני מסילביה המתקנת.."
"אחי"! עצר אותו אבימלך, "אתה לא יכול להפיל עלי ככה ילדים בלי שאני אתייעץ עם ציפורה ואחליט אם להכניס אותו או לא, אם בכלל".
"על מי אתה מחרטט?" שאל מתושלח, "לפני יומיים קבעת לה דיון סופי ברבנות ואתה הולך לתת לה גט, אז למה אתה מתחיל לספר לי שקרים?" הוא כעס, "לא מתאים לך אל תיקח וזהו! אבל אל תערבב אותי עם שקרים על ציפורה".
"מאיפה אתה יודע על הגט?" שאל בלחישה, אבל זה לא עזר, הנזק נעשה, אמנון ואריה וכל הצוות שחיכה לו בסבלנות זקפו את האוזניים, מנסים לקלוט בדל של אינפורמציה.
"אני יודע עליך כמעט הכל", אמר מתושלח, "אני נראה לך הומלס אומלל? אני? אם שכחת אני סיימתי מדעי המחשב בכיתה י"ב, אני תוך חמש דקות הופך את המחשב שלך לארנבת".
"אתה נוכל ופושע", אבימלך התחיל לזעום.
"אתה צודק אבימלך", אמר מתושלח, "לכן אני ברחוב, כדי שלא יתנו לי כסף של אנשים, אבל איך זה פוטר אותך מלפתוח את הדלת ולהכניס את בני ואת הכלב שלו?"
"לא פוטר", אמר אבימלך, "אבל למה להכניס ילד כזה לבית מפורק עם איש מפורק?"
"בגדול זה בשבילך", אמר מתושלח, "כדי שתלמד לתת מעצמך, ציפורה לא עזבה אותך סתם, אתה פשוט הזנחת אותה, נתת לה להיות לבד כל היום, וטיפחת את הקריירה שלך על חשבון המשפחה, תראה מה יצא ממך? סלב מנופח וגחמתי".
"אבימלך!" אמנון היה כבר עצבני, "סיים כבר, צריך להתחיל".
"טוב, ניפגש כבר", אמר מתושלח ונתן לו חיבוק ונשיקה, משאיר עליו פירורים של בורקס.
"אני אחשוב על זה", אמר אבימלך ונכנס לסט הצילומים.
והפעם זה היה מושלם, אמנון שמר על דממה לאורך כל הסצנה, וכולם התהלכו על בהונות סביב אבימלך, ובסיום הסצנה כולם מחאו כפים בהתלהבות, ואבימלך קם ממקומו, הודה לצוות והתחיל ללכת לכיוון המעלית.
אמנון הקדים אותו, "מינוס אחד" הוא לחץ על הכפתור.
"היית מצויין" אמר אמנון.
"אני יודע", אמר אבימלך, זה כי מתושלח הביא לי בדיוק את היאוש האינסופי עם הרעיונות ההזויים שלו.
"זה כי אני שלחתי אותו, הכנתי אותו לתפקיד, ואמרתי לו מה לומר לך בדיוק", אמר אמנון וחייך.
"אתה?!" צעק אבימלך והתנפל על אמנון, חובט בו באמצעות הקלסר של הטקסטים עד שכל הדפים התעופפו בתוך המעלית, "אני שונא אותך ואת כולכם!" הוא צרח, אבל גם צחק בהיסטריה, עד שהדלת נפתחה וצלם פאראצ'י הצליח לתפוס אותו ואת אמנון עומדים בתוך בריכת ניירות, וצוחקים בלי הפסקה.
