הנושאים החמים
הנושאים החמים
נכנסתי למעלית ולחצתי על מספר 2 כשבבואתן של שלוש נשים הדורות החנוטות במיטב המחצלות השתקפו אלי במבט סוקר.
למען ד' כמה זמן לוקח להגיע לקומה שניה ???
התעלמתי והתחלתי להתעסק באובססיה מוגזמת בכפתורים המהבהבים על הלוח.
"נו..נו," צקצקה השמאלית בלשונה, "הרווקות של היום, יש להן דרישות.." ירתה לחישה קולנית שחדרה עמוק לעור התוף המתבגר שלי. "אאהה" הנידו לה מרעותיה. המעלית נעצרה.
עוד שערה מוחלקת הלבינה מעל ראשי, כואבת.
"עוד ישמע בהרי יהודה..." פיזזו בחורות מאושרות למולי.
פניתי כה וכה בכדי לתור אחר אימי אך צפיתי בה, לחרדתי, מוקפת בנשים אשר החליטו בעבורי לבצע הסבת מקצוע לשדכנות.
נסוגותי.
"סליחה ? "ביישני כזה, "את יכולה לצלם אותנו ?"
"בשמחה".
פלאאשש
"תודה רבה, בקרוב אצלך!" התנדפו השתיים.
התנשפתי ועטיתי על עצמי חיוך מאולץ שנמחק באחת כשהבחנתי בשרשרת הפנינים הנוצצת שענודה על דודה פנינה מתקרבת למולי.
ד' למה ?
"שלום בחורונת, נו את כבר לא חושבת שהגיע שתפתיעי אותנו ?? מה את אומרת, אה? ביננו.." ניסתה לגבור על התזמורת ועל מבטי הצורם, "תעשי בכך טוב, לך, להורים ולכולם.. אז מהיום את רצינית, כן?"
קפצתי את פי בחוזקה, נמנעת בקושי רב מלהטיח את כל השקפת עולמי על אנשים שרמת הטקט שלהם נעה הלוך ושוב על ציר האפס, בעקביות.
אבל דודה פנינה זה דודה פנינה ו..
שתקתי.
אה, וגם הוספתי חיוך מאולץ.
"הוווו, את מי אנחנו רואים פה !!!!!" הסתובבתי אחורה כדי לגלות את רותי , זו שהתנדבתי לשמור עליה בייביסיטר בחינם, מוקפת בשלושה זאטוטים.
אולי באה להחזיר לי התנדבות, אני יודעת..
"שלום, מזל טוב" דווקא הייתי נחמדה.
"בטח מזל טוב, בקרוב אצלך, אני לא סתם אומרת, את יודעת.."
שלחתי אליה מבט תמה.
"אהה," סומק טבעי התפשט בלי שליטה על פניה, "אמרו לא לספ.. כלומר.. רק נזכרתי שעוד לא אמרתי את התהילים שקיבלתי על עצמי בשביל אהה.."
מוזר, לא זכור לי שרותי סובלת מגמגום.
"עזבי הכל, מה אנשים אומרים וכל זה, את עוד תקבלי בחור שפיץ. מילה שלי" חזרה ושנתה תוך נענוע בלתי פוסק של כף ידי, "ההשפיץ !!"
הנהנתי באדיבות נוקשה "תודה רבה, באמת.."
"אבל תזכרי מה אמרתי, עוד.."
"אייי !!" חשתי בכאב איום המפלח את כף רגלי בעוד עקב ממיטב האופנה ביצע עלי נחיתת חירום מרשימה.
ההיא המשיכה לרקוד/לדדות במרץ על עקביה המחודדים ואני לפתתי את אצבעותיי בחוזקה.
מה שנכון, נכון. חשבתי,
ועוד איזה שפיץ.
למען ד' כמה זמן לוקח להגיע לקומה שניה ???
התעלמתי והתחלתי להתעסק באובססיה מוגזמת בכפתורים המהבהבים על הלוח.
"נו..נו," צקצקה השמאלית בלשונה, "הרווקות של היום, יש להן דרישות.." ירתה לחישה קולנית שחדרה עמוק לעור התוף המתבגר שלי. "אאהה" הנידו לה מרעותיה. המעלית נעצרה.
עוד שערה מוחלקת הלבינה מעל ראשי, כואבת.
"עוד ישמע בהרי יהודה..." פיזזו בחורות מאושרות למולי.
פניתי כה וכה בכדי לתור אחר אימי אך צפיתי בה, לחרדתי, מוקפת בנשים אשר החליטו בעבורי לבצע הסבת מקצוע לשדכנות.
נסוגותי.
"סליחה ? "ביישני כזה, "את יכולה לצלם אותנו ?"
"בשמחה".
פלאאשש
"תודה רבה, בקרוב אצלך!" התנדפו השתיים.
התנשפתי ועטיתי על עצמי חיוך מאולץ שנמחק באחת כשהבחנתי בשרשרת הפנינים הנוצצת שענודה על דודה פנינה מתקרבת למולי.
ד' למה ?
"שלום בחורונת, נו את כבר לא חושבת שהגיע שתפתיעי אותנו ?? מה את אומרת, אה? ביננו.." ניסתה לגבור על התזמורת ועל מבטי הצורם, "תעשי בכך טוב, לך, להורים ולכולם.. אז מהיום את רצינית, כן?"
קפצתי את פי בחוזקה, נמנעת בקושי רב מלהטיח את כל השקפת עולמי על אנשים שרמת הטקט שלהם נעה הלוך ושוב על ציר האפס, בעקביות.
אבל דודה פנינה זה דודה פנינה ו..
שתקתי.
אה, וגם הוספתי חיוך מאולץ.
"הוווו, את מי אנחנו רואים פה !!!!!" הסתובבתי אחורה כדי לגלות את רותי , זו שהתנדבתי לשמור עליה בייביסיטר בחינם, מוקפת בשלושה זאטוטים.
אולי באה להחזיר לי התנדבות, אני יודעת..
"שלום, מזל טוב" דווקא הייתי נחמדה.
"בטח מזל טוב, בקרוב אצלך, אני לא סתם אומרת, את יודעת.."
שלחתי אליה מבט תמה.
"אהה," סומק טבעי התפשט בלי שליטה על פניה, "אמרו לא לספ.. כלומר.. רק נזכרתי שעוד לא אמרתי את התהילים שקיבלתי על עצמי בשביל אהה.."
מוזר, לא זכור לי שרותי סובלת מגמגום.
"עזבי הכל, מה אנשים אומרים וכל זה, את עוד תקבלי בחור שפיץ. מילה שלי" חזרה ושנתה תוך נענוע בלתי פוסק של כף ידי, "ההשפיץ !!"
הנהנתי באדיבות נוקשה "תודה רבה, באמת.."
"אבל תזכרי מה אמרתי, עוד.."
"אייי !!" חשתי בכאב איום המפלח את כף רגלי בעוד עקב ממיטב האופנה ביצע עלי נחיתת חירום מרשימה.
ההיא המשיכה לרקוד/לדדות במרץ על עקביה המחודדים ואני לפתתי את אצבעותיי בחוזקה.
מה שנכון, נכון. חשבתי,
ועוד איזה שפיץ.
