'בעתה חשאית' (או הפחד של כל אחד). שיר בשני פרקים.

[בונבוניירה פיקנטית]

לפעמים מתגנב
חשש אחורי
שמא
אשכח
ואולי

מילה תחרב
אשאר בגפי
בלי חרוז
ושורה
אללי--

ואקום בבוקרי
ריקנית מעומקם
של תיבות
או שרבוט
יצירה

אז יאמרו
האומרים
שהיו
ישרים
ואף פעם
לא ידעתי
שירה

 

[RACHELIZ]

יפה!
איפה הפרק השני, המעודד יותר?

 

[Angular]

מעולה! יופי של קצב.
בבית האחרון - "ואף פעם" קצת ארוך מידי.
יש המשך?

 

[טלח]

ארס פואטיקה.
יפיפה.

 

[בונבוניירה פיקנטית]

יפה!
איפה הפרק השני, המעודד יותר?

מי אמר שצריך להתעודד?
החיים לפעמים מעודדים, ולפעמים לא.
מה שיפה בשירים - שהם מציינים כביכול עובדה אבל בכל אופן מלאי רגש וסוביקטיביות...
אדרבא, למרות שיש לי כיוון - תאמרי מה שיש לך לומר ותכווני.

 

[טלח]

יבוא הצורך,
ועימו המצאה,
יבוא הבוקר,
ועימו הרינה,
ויאמרו האומרים,
מי יתנני בוקר,
ובערב,
מי יתנני פרקר

 

[RACHELIZ]

מי אמר שצריך להתעודד?
החיים לפעמים מעודדים, ולפעמים לא.
מה שיפה בשירים - שהם מציינים כביכול עובדה אבל בכל אופן מלאי רגש וסוביקטיביות...
אדרבא, למרות שיש לי כיוון - תאמרי מה שיש לך לומר ותכווני.

פשוט סיימת את הקטע הראשון בצורה עצובה. ויכולת להישאר עם זה ככה. אני מסכימה שהחיים לא תמיד מעודדים. אבל בגלל שכתבת שיש שני חלקים, שיערתי לעצמי שההמשך מנחם יותר.

 

[בונבוניירה פיקנטית]

אז רציתי לגנוז
את עטי מעתיד
עמום
שאיים
על קיום

ושקטתי
על שמר
שגרה
ואין עוד
שירה

אך ברחו לי
תיבות
ופרחו לי
מילים
נכתבו
השורות
ושרשרו
חרוזים

עד שבא כנף מחשבה
כבאות
זכרי מי
נותן
מחשבה-
ומילות.



ושקטו סערות.

 

[RACHELIZ]

והנה העידוד...

עד שבא כנף מחשבה

עד שבאה.

כבאות

לא הבנתי את משמעות המילה.

 

[בונבוניירה פיקנטית]

והנה העידוד...


עד שבאה.

לא הבנתי את משמעות המילה.

עד שבא - הכנף.
כמו באות.

 

[RACHELIZ]

עד שבא - הכנף.
כמו באות.

כנף זו לא נקבה? או שזה גם וגם?
לדעתי, כדאי לשנות את המילה כבאות כי היא לא מספיק ברורה...

 

[דיונון]

בבית האחרון - "ואף פעם" קצת ארוך מידי.

אולי 'מעולם'?
חוצמזה שזה פשוט נפלא. תענוג.
על אף שהמבנה לא אחיד, זה חלק מהקסם.