כשראיתי את האתגרים של סיפורים בהמשכים, שכל אחד ממשיך אותו כאוות נפשו, לא ממש הבנתי את הקונספט.
לדעתי, כל הטעם בסיפור בהמשכים הוא, שבכל פרק ופרק ניתנים רמזים נוספים לפרשייה, או התפתחויות חדשות שהיו מתוכננות מלכתחילה, או העמקה של הדמות הידועה מראש, כשהכל מכוון לשזירת כל הקצוות לבסוף.
אך מה הטעם בסיפור שנכתב על ידי סופרים שונים, בלי כיוון מסוים, בלי סוף ידוע, כשכל אחד נוטל את החירות לעצמו להחליט אם בפרק הבא הוא מותח אותנו עוד קצת, משנה את כיוון העלילה, או מתחיל סאגה נוספת?
הדבר דומה עלי לאוטובוס של נוסעים שמעוניינים לצאת לטיול, שלוקחים נהג ומבקשים ממנו להסיע אותם למקום מעניין, מבלי להצביע על יעד מסוים. הנהג מתחיל את הנסיעה לכיוון שהוא מחליט עליו בליבו, ולאחר כמה קילומטרים הוא יורד מתא הנהג, מעביר את ההגה לנהג אקראי שהזדמן לשם, ומודיע לו שעליו 'להמשיך את הטיול', וכך כל כמה זמן משתנה הנהג. מלבד הנוף שהם יראו בדרך, אפשר להיות סמוך ובטוח, שהם לא יגיעו לשום מקום בצורה כזו.
מה דעתכם?
לדעתי, כל הטעם בסיפור בהמשכים הוא, שבכל פרק ופרק ניתנים רמזים נוספים לפרשייה, או התפתחויות חדשות שהיו מתוכננות מלכתחילה, או העמקה של הדמות הידועה מראש, כשהכל מכוון לשזירת כל הקצוות לבסוף.
אך מה הטעם בסיפור שנכתב על ידי סופרים שונים, בלי כיוון מסוים, בלי סוף ידוע, כשכל אחד נוטל את החירות לעצמו להחליט אם בפרק הבא הוא מותח אותנו עוד קצת, משנה את כיוון העלילה, או מתחיל סאגה נוספת?
הדבר דומה עלי לאוטובוס של נוסעים שמעוניינים לצאת לטיול, שלוקחים נהג ומבקשים ממנו להסיע אותם למקום מעניין, מבלי להצביע על יעד מסוים. הנהג מתחיל את הנסיעה לכיוון שהוא מחליט עליו בליבו, ולאחר כמה קילומטרים הוא יורד מתא הנהג, מעביר את ההגה לנהג אקראי שהזדמן לשם, ומודיע לו שעליו 'להמשיך את הטיול', וכך כל כמה זמן משתנה הנהג. מלבד הנוף שהם יראו בדרך, אפשר להיות סמוך ובטוח, שהם לא יגיעו לשום מקום בצורה כזו.
מה דעתכם?