הוא עצמו הוציא מאמר ארוך ב"ידיעון" של מודיעין עילית והסביר את המאבק נגדועכשיו ממש סיקרנתם....
ובקצרה:
הספר הולך בגישה שאדם צריך להכיר את עצמו ולעבוד את עבודת השם שלו עם פנימיותו ולא בגלל הסביבה
הוא קיבל הסכמות מהגר"ד יפה זצ"ל, ראשי ישיבת גרודנא בא"י, הגר"י אייכנשטיין והרב מאיר קסלר ומרן הגרי"ג אדלשטיין.
מי שהתנגד לספר מהטענה שגישה זו יכולה לפגוע בשאיפות היה הגר"ש אויערבך זצ"ל
בשל כך הגר"ד יפה החליט לא להתערב , אבל עודד את המחבר בע"פ ושלח אחרים לקרוא את ספריו.
ושאר הרבנים המשיכו לתמוך בכל הכח.
וכך כתב המחבר על הפולמוס בענין:
בנוגע לדיון על ההסכמות - הגרי"ג תמך בחום כמה וכמה פעמים. הדגיש שזה זיכוי הרבים עצום. הגר"ד יפה תמך בחום במילים יוצאות מגדר הרגיל. כשהספר יצא לאור הגר"ש התנגד נחרצות, הגר"ד התקשר אלי וסיפר שהגר"ש מתנגד, שאלתי על מה ההתנגדות, ואמר לי שאמרו לו בשמו שאמר שהספר עלול לקרר כל מה שעשו כאן החזו"א והגרי"ז. לאחמ"כ שאל אותי לדעתי. אמרתי לו שלדעתי זה לא מקרר אלא רק מחזק. הוספתי ואמרתי שאני לא הולך לעשות דברים נגד גדולי ישראל, ואני מבקש ממנו שיורה לי אם להדפיס מהדורה שניה או לא. אמר לי הגר"ד "איך אני יכול להגיד לא להדפיס ספר שהביא תועלת לכ"כ הרבה אנשים". הדפסתי. אחרי שבוע התפרסם מכתב מהגר"ד שהוא מבקש לא לסמוך על הסכמתו. נסעתי אליו ושאלתי אותו מאי האי. אמר לי שלא חזר בו מהסכמתו אלא רק אין רצונו לצאת נגד החלטת הגר"ש. לבקשתי הוא כתב לי זאת. כעבור יומיים התקשר אלי הגר"ד ואמר שמסר שיחה במיר ואמר לפני כמאה אברכים שזה ספר מצוין, וחברך חברא אית ליה ויש לקוות שיתפרסם שהוא לא חזר בו.
זה בנוגע להסכמות. אה, והגר"צ גרינהויז חזר בו מההסכמה, למרות שבתחילה התלהב מאוד מאוד, ולא הבנתי מה קרה, ולמעשה לבקשתו הסרתי את הסכמתו מהמהדורות הבאות.
בנוגע ללימוד העיון, כתבתי בסך הכל נגד העיון המלאכותי שבו יושב בחור ומחפש איך למלא את הסדר, ומנסה לברר מה הרייד כאן, כל מי שלמד בישיבה מכיר את זה, זה לא עיון אלא לחץ חברתי. לא כתבתי כלום נגד עיון שבו יושבים ועמלים לברר סוגיא, וצ"ע מה דיברו ע"ז. הגר"ש בקרית ספר נגד מישהו שיושב ודורש ברבים לא ללמוד עיון, לא הזכיר במילה את הספר, ונחלקו הדעות אם היתה כוונתו אלי או לאחרים.
חלק א' בעצתך תנחני
חלק ב בעצתך תנחני
חלק א' חישבתי דרכי
חלק ב' חישבתי דרכי
כאן הוא מסביר את תוכן כל הספרים
נערך לאחרונה ב: