ביקורת עיתוני החג, כל עיתון, מכל מגזר, עדה או מוצא.

[Natan Galant]

בשנים האחרונות עיתוני החג נהפכו לחלק מסויים מהחג, ובשלב מסויים הם עברו תהליך כימי ועברו מעיתון חגיגי ועשיר לערימת ענק של ניירות צבעוניים בעיניי לא מעט קוראים.
מה שכמובן מזמין..
ביקורת.
וזאת הבמה שלכם, לבקר ולכתוב ממה נהניתם, וממה לא.

 

[נריה מגן]

לא נהנתי. נקודה.

 

[אשר שרבר]

לא נהנתי. נקודה.

האמת שכנ"ל אין סוף מלל, כלום לא חדש, עוד ערימת כתבות יח"צ למתקני חצר בערים החדשות, ליקוק לראשי ערים, מריחת עמודים על אינפוף של גדוילים, (בלא לזלזל בהם, הכתבות מזלזלות נורא, ומחניפות) בלי שום תוכן, וחן. עמודי פוליטיקה טחונה משמימים, ויכוח בין דעתו של הפרשן הבכיר משלנו מול שכנגדו משם, כמובן כתבות נוסטלגיות עד בלי די על חלקו של המטאור מימי בר כוכבא הסבא בשמי המלחינים, ועוד כמה ניצולי שואה דור ג' שמצאו פמוט אבוד בבוידעם של סבת בכפר נידח, גורנישט.
אחד הדברים היפים הם הכתבות הכפולות בעיתונים, פתאום כולם היו ב.. אשר במדינת... וכל אחד ראה את הזווית התורנית המפתיעה
מוספי הסיפורים לא הצליחו לרענן, אפעס הנסיון של בקהילה לרענן את זריצקי, בחלק מן המקרים נתן איזו נקודת קריאה
אפילו במגזיני הנשים, שבם אני תולה מפעם לפעם את יהבי לא מצאתי מזור, איזו תובנה חדשה, מאמר מפתיע, פורץ דרך לא, לא זכינו, לא מצאתי את עצמי צוחק, לא דומע, גורנישט.
אבל אולי כך דרכו של עולם, אנחנו מזדקנים וקראנו כבר... אולי. אולי הצעירים נהנו, אממ לא יודע.

 

[| פנס בערפל |]

ביקורת עיתונים.
ערב חג, לפני כמה שנים. עמדתי בחנות צפופה ומזיעה, סביבי עשרות לקוחות, כולם קצרי רוח.
דחפתי ועקפתי, כמנהגי הטוב.
הגעתי אל ראש התור, נופפתי למוכר ביד מזיעה:
חמש וחצי קילו עיתוני חג, בבקשה.
שילמתי לו כמה עשרות שקלים, ויצאתי מהחנות.
עודי יוצא ופוסע ברחוב (ונזהר כמובן ממטחי מים בלתי צפויים המוטחים על ראש העוברים ושבים ממרזבי המרפסות), הרהרתי:
האם ההוצאה מוצדקת בכלל?
האם יש טעם לקנות עיתונים ערב החג?
האם התוכן בהם שווה משהו?

רפרפתי בעיתונים, קראתי קצת, חשתי מחנק מכמויות היח"ץ והברברת.
מאז אותו ערב חג זכור לטוב - לא רכשתי עיתונים.
השנה, הגיע אורח חשוב, והביא מתנת חג נכבדה:
צרור עיתונים, מוספים, תוספות, כתבות, מוספי סיפורים.
אודה ולא אבוש - לא היה בי הכוח והחשק לדפדף בהם, העדפתי לישון.

בסוף, רפרפתי קצת מלמעלה, וזה מה יצא:
עולם כמנהגו נוהג, ומוספי החגים כמנהגם.
כמויות עצומות של כתבות יח"ץ, פרסום, פרסום סמוי, קידום אישי, כתבות קנויות, כתבות מכורות מראש, ועוד קצת ראיונות עם ח"כינו המשעממים.
תוך כדי רפרופון קצר ומהיר, עלו בי כמה תובנות, והרי הן לפניכם.

1- יעקב ריבלין, איש בקהילה. המוסף שלו היה היחיד שבאמת הצדיק קריאה מקצה לקצה, למרות הדמויות שבהם עוסק המוסף.
שוב פעם ביבי, דרעי, גפני, ליצמן, די, די, די, כמה אפשר עוד? כל שבוע, כל ערב חג, כל תכנית רדיו.
קדחתם, חברים.

שלחנו אותכם לכנסת כדי לעבוד, לא כדי להתראיין בלעדית כל שני וחמישי בכל מיקרופון פנוי ולריב על קרדיטים, אבל זה רק אני.

מצד שני, הבחור יודע לכתוב, כמו שצריך, אז קראתי הכל.

רק חבל שבסוף המגזין נכנסו עמודים בודדים שלא נכתבו על ידו, מה שקצת קלקל את הטעם.
אי אפשר לכתוב מוסף שלם, כל כולו בסגנון אחד, ולהשחיל בסופו כפולת עמודים שנכתבו על ידי מישהו אחר, ויהיה מוכשר ככל שיהיה.

2- מוסף נושא, המבשר.
שם המוסף פרח מזכרוני, אבל התוכן - לא.
סדרה של מאבקים מול המדינה, מוגשים היטב, כתובים היטב, עבודה גדולה ומקיפה.
לא קראתי הכל, אבל מה שכן הספקתי - נהניתי. עבודה יפה.
סדרה של מאבקים, ללא ריח של יח"ץ לגוף כזה או אחר, כולם ממזמן נעלמו.

תהיתי לעצמי:
יום יבוא ומדינתנו תתנצל על החילון המתוכנן שהיא ביצעה במחנות העולים ובמעברות? אה, כנראה שאף פעם לא.

3- מגזין משפחה המרכזי.
נו, רק העובי הצדיק מנוסת בהלה, אבל התגברתי ורפרפתי בכל זאת.
דילגתי על 700 עמודי פרסומת ופתחתי ישר באמצע.
סדרת טורים, כתבי משפחה מראיינים את עצמם.
קצת משעשע, אבל קריא ומעניין בהחלט.

הטור המיוחד בהם, בעיניי:
טורו של דמן דמן הבלגי. בגובה העיניים. התחשות והמחשבות שלו לגבי חוסר הזהירות של אברכים צעירים בענייני כספים.
ממליץ בחום לכל מי שלא קרא לנסות להשיג את הטור, ולקרוא, במיוחד למי שמתכנן לרוץ ולהשקיע סכומי עתק בהשקעות כאלו ואחרות שחלקן גם מפורסמות באותו עיתון עצמו.

סגרתי את העיתון, ואז לקחתי לידיים מוסף כלשהו של עיתון מסויים, שבשמו - לא אנקוב.
וזה למה?
כי יש לי רק דברים רעים לומר עליו.
פוי, איזה ריח.
עיתון שלם, כל כולו יח"ץ מחליא.
טוב, לא כל כולו, היו שם כמה כתבות לא ממומנות, בודדות לחלוטין, כמו השגריר הישראלי בהצבעה עויינת שגרתית באו"ם.
חבר'ה, הגזמתם לגמרי.
זאת בושה, שהגיע הזמן להפסיק, לטעמי.

אנשים משלמים על עיתון, כדי לקרוא בו על דברים מעניינים, לא כדי לקבל מוסף שלם מלא בשמאלץ נמלץ של כתבות ממומנות, על כל מיני אישים וגופים שלא ממש מעניינים אף אחד.
די, פשוט די, עברתם כל גבול.

עיתון כזה צריך להיות מחולק חינם בתיבות הדואר, הרוצה יקרא - הלא רוצה לא יקרא.
איך אפשר למכור לאנשים מוצר שכל כולו פרסומת אחת גדולה?
נשגב, נשגב מבינתי, באמת.
ובנקודה זו, פרשתי, חמוץ פנים.

זנחתי בצד את שלל המוספים האחרים, אפילו בלי לעיין בהם.
שבעתי, שבעתי.
העדפתי לקרוא ספר, תמורה משתלמת בהרבה לכסף.

 

[הגשש]

בכונן פנימי בראש שמורה עימי תגובה ארוכה ומסכמת, אך זמני אינו בידי ורק דבר אחד אגיב בנושא הכואב לי מאוד.
זכורני בימי עלומיי, כשהמחשבים הראשונים חדרו לבתינו, היה בדיסקט גדול משחק בשם 'טריוויה', היו שם שאלות בידע עולם וארצנו הקטנה.
במהלך המשחק בין שאלה לשאלה היה המחשב מעלה שאלה לזיהוי אישי, "שחקן יקר, הסנסורים שלי קצת מטושטשים ואני לא מצליח ממש לראות אותך". וכאן הייתה באה איזה שאלת זיהוי בנאלית.
עיתון 'המודיע' עם כל הכבוד שיש אליו על עצם היותו העיתון-הקדוש-שבמצוקי-ארץ-יסודו-ומסונן-הוא בשבעה-עשרה-נפות-80 מש וכו' וכו', מדהים אותי לראות איך כמעט בכל חג, העיתון נראה כאילו הסנסורים שלו קצת מטושטשים ולא רואים את הסביבה, את הקוראים, את התחרות העזה שיש בחוץ, את הצבעוניות הקורצת, את ים המידע הממתין מעבר לפינה.
לעניות דעתי, יתכן שהעיתון חוטא לעצם קיומו כעיתון האמור לעמוד מול החילוניות שיש מעבר למתרס, הרי העיתון נוסד על מנת לאפשר לחרדי לדבר ה' לדעת חדשות מבלי להזדקק חלילה לעיתונים שמעבר לכביש.
היום המצב קשה פי כמה, כי בשביל עיתונים מעניינים כבר לא צריך לגשת אל מחוץ למחנה ולחזור הביתה עם שקית שחורה ואטומה, לא! ממש לא!
היום מספיק לרדת למכולת או לקיוסק עם 17.9 ש"ח או 30-35 ש"ח בתקופת החגים, ונהרות ארוכות וצבעוניות של ידע מעניין ומרתק זורם אלינו, עטוף בפרסומות חילוניות בלבוש חרדי (ילדים וילדות מדגמנים את קולקציית הקיץ המזעזעת בתנוחות מזעזעות).
אז למה לא לנקות קצת את הסנסורים או את משקפי תחתית בקבוק הבירה ולהגיש תוכן מעניין יותר? למה?
במקום להשקיע בלנקות את כרית האוויר בפרסומת או לשנות פרסומות על ימין ועל שמאל להשקיע בתוכן איכותי ומעניין ולא בסיפורי טיולים של כתבים מוכשרים ככל שיהיו.

ולסיום, אדגיש ואומר, אין אני מזלזל ח"ו בעיתון הקדוש והנורא, אני רק מעלה את כאבי על העדר תכנים ותמונות העומדות בתחרות הוגנת.

 

[אשר שרבר]

מעניין, כשלעצמי, קאלטע ליטוואק שכמוני, מימים קדמונים מנוי אנוכי על המודיע, עוד טרום ימי המחלוקת העזה על יתד נאמן, קשה היה לי לקרוא בכל בוקר את הלבן שבין השורות, מה התכוון המשורר הזה, ומה טעם מצא המבקר להשמיט מההוא את התואר הנכסף לגאון הגדול רבי או הרב, מנגד ברירת המחדל בשיבילי, היתה רק המודיע, המבשר עוד לא קם (והוא גם קצת צהוב).
שוין אמרתי לעצמי, את בין השורות של המודיע אני לא מבין, משום מאי שמו את באבוב 45 בעמוד האחורי, או את האדמור מקורצוויל רעננה בבדיקת חמץ של השנה שעברה, לא מבין בזה ולא מעניין אותי.
ואכן הנקיון של העיתון, קנה אותי.
וגם הניחוח, הגודל, להתרווח עימו בחדר הנוחיות כשעמוד יג נשמט לארץ, משך אותי, משום מה, הרגשתי כאחד שקורא עיתון לאנשים חושבים.
אכן קצובר, כוחו ועוצם ידו לא היו לרוחי, ומוספי לא הרף על אדמורי בית גור לא במיוחד עניינו, אבל ניחא.
הסיבה המרכזית שהצטרפתי היתה רצונה של רעייתי בעיתון המשובח לנוות הבית, והמודיע הצעיר, אך חלפו ימים, הכל נותר כשהיה.
ובמבחן התוצאה, בנותי בגרו, וזהו, לא מעניין אותם לא המדיע הצעיר, לא הבית שלנו, לא היומי ולא השבועי, פרשתי.

היום בביתי לצערי, (או שלא) בכל שבוע מגאזין אחר, אפעס, לא משהו.

אני עוד חלמתי היום מן הימים לדפוק את הגעררעס' ולבטל את המנוי בעקבות איזו פרשייה.. אך לא זכיתי לכך

ומעניין לענין באותו עניין באמת דוחה קצת בשאר העיתונים פירסומות ילדים בני 9 עם מכנסונים קצרים כאילו אנו באיזו תצוגת אופנה לא לרוחנו. כמעט בכל עיתוני המינסטרים.

 

[Natan Galant]

ומעניין לענין באותו עניין באמת דוחה קצת בשאר העיתונים פירסומות ילדים בני 9 עם מכנסונים קצרים כאילו אנו באיזו תצוגת אופנה לא לרוחנו. כמעט בכל עיתוני המינסטרים.

הם לא בני 9, הם בני שנתיים ועשרה חודשים ועשרה ימים, תסתכל בהבהרות באותיות הקטנות...


דווקא לגבי המודיע אני חולק על הביקורת, לגישתם עיתון צריך להיות עיתון, לא בידור. משכך, הקו של העיתון תואם בהחלט את המטרה.

אם כי, הסתייגות.
חבל שהקו המודגש שם נוטה באופן מובהק כלפי חצר גור, מה שקצת לוקח במה לחצרות אחרות.
ולמרות הכל, העיתון איכותי, ובכל הקשור לדיווחי חדשות ופרשנויות - הוא 17 רמות מעל מתחריו, חד וחלק.

 

[אשר שרבר]

הם לא בני 9, הם בני שנתיים ועשרה חודשים ועשרה ימים, תסתכל בהבהרות באותיות הקטנות...


דווקא לגבי המודיע אני חולק על הביקורת, לגישתם עיתון צריך להיות עיתון, לא בידור. משכך, הקו של העיתון תואם בהחלט את המטרה.

אם כי, הסתייגות.
חבל שהקו המודגש שם נוטה באופן מובהק כלפי חצר גור, מה שקצת לוקח במה לחצרות אחרות.
ולמרות הכל, העיתון איכותי, ובכל הקשור לדיווחי חדשות ופרשנויות - הוא 17 רמות מעל מתחריו, חד וחלק.

בגדול אני מסכים איתך, אך הוא לא תופס את הצעירים לצערי,

אבל גם בחדשות, צריך חדשנות, גשייד שמצטט את כל המי ומי וצפוי מראש?
הדסק הכלכלי שלהם לא רע, וחוץ מזה, בסדר.

וברמת האידיאל, אני לא בטוח שאתה צודק, הוא אמור למשוך את הקוראים לבל ירעו בשדות זרים, כמדומני, שעל כך דיבר האמרי אמת כשביקש מחתנו, (אוף פרח לי שמו) לפתוח את העיתון

 

[תכל'ס]

בפעם הראשונה מזה שנים העדפתי שלא לקנות שום עיתון, (מלבד העיתון עליו אני מנוי,יתד.)
וזה היה פשוט עונג יום טוב אמיתי !

בלי כתבות יח''צ חנפניות..
בלי פרופילים מרוחים..
בלי הררי דפים משמימים..

בקיצער,
מומלץ בחום !

 

[מרציפן]

סגרתי את העיתון, ואז לקחתי לידיים מוסף כלשהו של עיתון מסויים, שבשמו - לא אנקוב.
וזה למה?
כי יש לי רק דברים רעים לומר עליו.
פוי, איזה ריח.
עיתון שלם, כל כולו יח"ץ מחליא.
טוב, לא כל כולו, היו שם כמה כתבות לא ממומנות, בודדות לחלוטין, כמו השגריר הישראלי בהצבעה עויינת שגרתית באו"ם.
חבר'ה, הגזמתם לגמרי.
זאת בושה, שהגיע הזמן להפסיק, לטעמי.

כל מילה!!!!

 

[סופריא - הוצאה לאור]

2- מוסף נושא, המבשר.
שם המוסף פרח מזכרוני, אבל התוכן - לא.
סדרה של מאבקים מול המדינה, מוגשים היטב, כתובים היטב, עבודה גדולה ומקיפה.
לא קראתי הכל, אבל מה שכן הספקתי - נהניתי. עבודה יפה.
סדרה של מאבקים, ללא ריח של יח"ץ לגוף כזה או אחר, כולם ממזמן נעלמו.

על מה כבודו מדבר למען ה'? המוסף הזה היה ירוד בכל היבט אפשרי:

א. מסתבר שאחד הכותבים - שכתב יותר ממאמר אחד בגיליון - דובר אידיש כשפת האם. כתבותיו לא נמלטות מחילופי זכר ונקבה לפחות פעם בעמוד.

ב. רוב הכתבות לקו קשות בחסרון פרטים ענק. רוצה דוגמא? בבקשה. היה שם מאמר על הקבוצה העלומה רבת המסתורין 'ק.ש.ת.'. מה יותר מתבקש מלהביא כמה תיאורים עסיסיים ומטפטפים על הפעולות האמיצות של הקבוצה? מה גם שאין צורך לנבור בארכיונים מעלי אבק, ואף בראיונות עם זקנים משמימים שאין לדעת אם זכרונם עדיין עמם, גם בכך אין כל צורך. פשוט, לנבור מעט בגליונות 'משפחה' מהעשור-עשוריים האחרונים, ולדלות מהכתבה העשירה שהייתה שם על הקבוצה, חומר רטוב וטוב.

ג. ועוד לא נגענו ברמה הירודה של כותרות המשנה בכל תחילת כתבה. הניסיון לחלק את הכותרות הללו תחת ארבע קטגוריות אחידות בכל הכתבות, עלה בתוהו של ממש ובוהו טרגדי.

ד. ואיך שכחנו את כובעו של העיתון כמחנך הדור. עד כדי השתמטות מכל הפעולות שאינן 'פוליטקלי-קורקט', והסברה מטומטמת של המובן מאליו: אין זו דרכנו, ואין עושים פעולות כאלו או אחרות בלא להיוועץ ברבותינו וכו' וכו' וכו' בלה בלה בלה.

בקיצור, מוסף רדוד לחלוטין.

מוספי הסיפורים לא הצליחו לרענן.

תרשה לי לחלוק עליך קצת? בגדול - אתה צודק לחלוטין. אלא שא"א לבטל את מוסף הסיפורים של 'המודיע', שכן הצליח בחלק מהסיפורים לרענן. לטעמי, הסיפור של אהרן מרגלית בתחילת המוסף, שווה למרות הטרחנות הניכרת של הסופר.

מה-שכן, הסיפור של 'מוישה גוטמן' הנודע, אשר בגינו רבים וטובים משקיעים שעות בקריאת שאר חלקי העיתון... היה קטוע באמצעו. בצעד תמוה הגובל באבק גזל, הודיעה המערכת על התקלה, ובישרה למנוייה שהסיפור יצורף לאחד מעיתוני חול המועד. משום מה, טרחה המערכת לשלוח את הסיפור לאלו שמשלמים סכום חודשי קבוע וזוכים 'מן ההפקר' בחבילה הענקית של החג, אך את אלו ששילמו 35 ש"ח טבין ותקילין היא שכחה לחלוטין.

 

[סופריא - הוצאה לאור]

אה, ולגבי כל השאר?

'המודיע' ו'המבשר' הם היחידים שהגיעו לביתי. שעמום אחד ארוך. מצטער. מילה טובה לעורכת 'לבית' על ערימת המתכונים המוצלחים בשלהי הגיליון, שהטעימה את החג בביתי...

 

[אפשוטער איד]

טוב,
אז גם אני כמו כולם, חס על ה30 שקלים שעלה לי המודיע,
נחמה פורתא היתה לי שעל "המבשר" יכולתי לקלל בחופשיות ללא כאב לב על הכסף כי קיבלתיהו בחינם..
בכל אופן, אם היה נקודות אור מסוימות זה מוסף הסיפורים של "המודיע" והמתכונים של "לבית"...
בשלב תסכול מסוים באחד מהימים הארוכים והמשמימים של חוה"מ, לאחר שגמרתי לדפדף בפעם המאה ואחת על המוספים ולנסות ולראות כולי האי ואולי פספסתי אי אילו בדילי כתבות ומשפטים הראוים לקריאה, טרקתי את הדפים ה'צהובים' וכשחיוך של "מנצח" על פני צללתי עמוקות בדרמת "אדמה פראית" (נו.. מה עם ביקורת ספרים על זה..)
אה.. וגם "סלמנדרה"

 

[Natan Galant]

רק אני חושב שעדיף עיתון רגיל וטיפונת מושקע יותר לכבוד החג, מאשר ערימות ניירת שלא נגמרת, גדושה ביח"ץ וברברת?

אולי עיתון רגיל לחלוטין + מוסף סיפורים מושקע כפי שהיה לפני 10- 15 שנה?

 

[תכל'ס]

רק אני חושב שעדיף עיתון רגיל וטיפונת מושקע יותר לכבוד החג, מאשר ערימות ניירת שלא נגמרת, גדושה ביח"ץ וברברת?

אולי עיתון רגיל לחלוטין + מוסף סיפורים מושקע כפי שהיה לפני 10- 15 שנה?

זו בכלל שאלה ?

אגב,טור שאני באופן אישי מאד התרגשתי לקרוא,
הוא טורו של חיים ולדר בעיתון יתד נאמן לחג הפסח.
מרגש,מרתק,ובעיקר מחזק.

 

[אשר שרבר]

אלא שא"א לבטל את מוסף הסיפורים של 'המודיע', שכן הצליח בחלק מהסיפורים לרענן. לטעמי, הסיפור של אהרן מרגלית בתחילת המוסף, שווה למרות הטרחנות הניכרת של הסופר.

מחילה, יתכן שהכללתי, לא קראתי השנה את המודיע.

'מוישה גוטמן'

להמודיע יש הסטוריה של תקלות כאלו, לא מבין איך זה קורה להם שוב ושוב, ותמיד בחלקים המעניינים, כמו מאמריו של חינקיס בסוף כל תוספת שבועית, תמיד המספור לא נכון, ו/או חסר קטע, ו/או התמונות המצורפות לא מצורפות, לא מבין את זה.

רק אני חושב שעדיף עיתון רגיל וטיפונת מושקע יותר לכבוד החג, מאשר ערימות ניירת שלא נגמרת, גדושה ביח"ץ וברברת?

אולי עיתון רגיל לחלוטין + מוסף סיפורים מושקע כפי שהיה לפני 10- 15 שנה?

יש בעיה, הציבור מגוון ולחקו מסתבר משועמם.. ורוצה/צריך וממילא גם דורש הרבה מלל/תעסוקה

 

[אשר שרבר]

אגב, יש את זה, למתעניינים.
https://prog.co.il/threads/חגיגי-ביקורת-עיתוני-חג-הפסח-תשע-ח.354258/

 

[כתב ומכתב]

תודה לסקירת פאשקעוויל ההגונה, ול @אשר שרבר על הלינקוק. הייתי מסתפק בסקירה במקום חבילות הטישו המודפס של רוב עיתוני החג.

חבל שה'מבקר-613' לא השחיז חרבו גם כנגד 'המודיע', מאכזביי משכבר הימים. למה 8 מוספים? כנגד פרי החג?! תשקיעו במוסף אחד הגון, ודי.

לשמחתי, בחג הזה הסתפקתי בשערי המוספים, וכך חסכתי לעצמי את הכתבות על טיולי כתבי המודיע במהלך החורף. אם בכל זאת מישהו מתעקש לקרוא על נסיעות לחו"ל בכתבות הלוקות בבעיית עריכה ועיצוב, הרי שהוא מוזמן לרכוש את 'טיסה נעימה' של ק. בלוּגר, באור הוצאת 'המודיע'. רק תזכרו לחגור.

מוסף אחד התפתיתי ליטול לידי כ'חומר הרדמה' לפני השינה, ומצאתי מיכל של גז עצבים. וזו ביקורתי על 'יום בשנה', ובמחילה על ההתמקדות רק בכתבות המוזכרות בתמונת השער:

הסיכום: פוטנציאל אדיר שנהרס באבחת היוהרה של העיתון הותיק וכו'.

הפירוט: הסיפור הפותח, 'החסיד' מהווה הישג מסוים בְּשֶׁל נדירות המְסַפֵּר אם כי ה'מַיירֶע' לא סגורה. הכתבה על 'האח' גם היא חרך אור במערה. על יומנו של 'הגיבור' ויתרתי, מיציתי את הכתבה המגזרית של מו"לי 'המודיע'.

'הלוחם', 'הפוסק', ושאר הכתבות של גופי הכשרות השונים. איני זוכר את כל שאר הכתבות שהרגיזוני, גם תוכן העניינים שלהם לא היה מסודר, לא מבחינה עיצובית, לא מבחינה כרונולוגית, לא בשנים ולא בימים, ואפילו לא סדר העמודים. ליל הסדר? יותר 'ליל הבדולח'.

צרור כתבות רדודות ומשעממות על 'ימי ההצלה' השונים למשפחותם בגוייהם, בחצרותיהם ובארצותיהם ולטירותיהם.

את השאריות המחפירות כרכו ב'היום שלהם' של 7 אנשים שאין בהם כל משותף מלבד זאת שהם אולי ידידי המודיע ומַכָּרֵי כַּתָּבָיו: נכדי ה'באר יעקב' (מה הבושה להזדהות?) - ליל הסדר (כמה מפליא); ירמיה דמן - הולדת הנסיך הבעלזאי (באמת?!); סקולסקי מגנזך קידוש ה', מרואיין "נדיר" בהמודיע - על התפילין ה"נדירות"; מרדכי בארי - על יומו של אברך כולל) וישראל אייכלר - גם כן מרואיין נדיר בשדה 'המודיע'...

מדור 'תמונת היום', שלא הושקע בו שקל או דקת מאמץ (צאו וראו מיהו בעל הארכיון המנדבו בשמחה), ללא טיפת עריכה אינטלקטואלית.

הצעה לשנה הבאה: אותו מגזין, רק כותרת פסחית אחרת: 'יום אשר הוא לא יום'.

לסיום, אין לי אלא לקרוא עליהם, ועל כל אחיהם בית ישראל (אלו שהחברות מאחלות להם 'פסח כשר ושמח'), את דברי נעים זמירות ישראל: "הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה טוֹב... הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד".

 

[מרציפן]

למרות הררי הביקורות - העיתונים ממשיכים לצאת מידי ערב חג - שבמשוואה פשוטה זה אומר שאנשים ממשיכים לקנות בהמוניהם.

איך מסבירים זאת, לאור הביקורות הצודקות - לכאורה - הנ"ל?

שהציבור טיפש??
לא קביל.

שהציבור רדוד??
לא בבית ספרנו.

ולו מפני שאתה, המבקר החכם, קנית את העיתון למרות שלרגע לא חשבת שהשתנה בו משהו ממה שהיה בחגים עברו.

התשובה האמיתית היא שהציפיות מעיתון הינן אחרות לגמרי, מעיתון לא מצפים שיהיה ברמה של עבודה אקדמית, ולא אמינות מעבר ל50 אחוז [במקרה הטוב] וכדו'. עיתון נועד לשעות של תרפיה, משהו קליל, שלא דורש מחשבה והתעמקות - וזה כנראה עיתוני החג מספקים למכביר למרות הרמה הרדודה.

את זה יודעים ומבינים המולי"ם והעורכים והכתבים, מה שלא מבינים המבקרים למיניהם - ככל שהביקורת חריפה יותר.

אלא שכעת, השאלה בה פתחנו בעינה עומדת כלפי המבקר באשר הוא.
אתה שכנראה אינך מבין די את הציפיות מעיתון - איך קנית את העיתון מלכתחילה, האמנם חשבת שהשתנה בו משהו?

שמא לכן יש מהם שהתנצלו שקיבלו את העיתון או מצאו אותו ברחוב או מהשכן וכדו'.

 

[כתב ומכתב]

העיתונים (הגדולים. אלו שמזלזלים בקוראים) אינם מתבססים רק על הקונים, אלא על המפרסמים ועל הפילוח הקבוע שדואגים להם במשרד הפרסום.
אין לציבור מושג על מאות המיליונים שמתגלגלים בתחום, וכל החברות מזרימות כסף כדי לקבל יח"צ ולמנוע מלחמות וחורמות ושיסויים, ועוד לא דיברנו על השוחד הפוליטי לעיתוני הבית של המפלגות (די אם נזכיר את כמות העמודים האדירה שנתנה חברת נובל אנרג'י בתקופת ועדת ששינסקי, ש'המודיע' ו'יתד' קיבלו כל אחד יותר מכל עיתוני המגזר הכללי).

שים לב, שהעיתונים המושקעים הם אלו שאינם מקבלים את הנתחים הגדולים במשרדי הפרסום (ואני מדבר על מחיר פר אינץ').