ביקורת ספרות ביקורת עיתונים - חג הפסח תשע"ט...

[יענקי R]

הוי, פתי שכמוני. באמת ובתמים האמנתי ש'משפחה' התעלו על עצמם ודילגו החג הזה על מוסף יחצנ"י.
זה לא קרה, וכנראה לעולם לא יקרה.
איך? איך לא נמאס? עוד הפעם יעקב ביבלה, עוד הפעם ש"ש ממישוש סחויות... מגעיל.
אבל אתם יודעים מה כן קרה שם?
היתה שם כתבה אחת על העיר העתידית המדוברת כאן (הבנתי שאנשים ירדו באישון לילה לתוך בורות נסתרות, כדי לשוחח על זה), ומיד אחריה, כתבה - מעניינית יש לומר - על הסיכונים הרבים ברכישת קרקעות להשקיה (...) בציבור החרדי. והודגש שם על התמימות של הציבור שלנו שמאמין לכל פרסומת או כתבה בעיתון... לא יודע אם זה מכוון, אבל אולי משהו טוב יצא פה.
לפחות יש להתנחם שהגודל הפיזי של ה'מוסף לע"ם' (ללא ערך מוסף) קיבל פרופורציה כלשהי, כך פחות מילים מקושקשות נכנסות בו.

 

[תכל'ס]

בטרם יקראו ואני אענה..

לא הספקתי עוד להתעמק כראוי על העיתונים שעברו תחת ידי יען כי רבים ועצומים הם.

רק אציין לטובה את מוסף הנושא של עיתון 'המודיע' ,איני זוכר כעת את שמו .אבל הנושא הוא תצלומים.
הרעיון נדוש להחריד.
אבל מצאתי את עצמי קורא בשקיקה כל דף ודף.
שאפו!

 

[Natan Galant]

בטרם יקראו ואני אענה..

לא הספקתי עוד להתעמק כראוי על העיתונים שעברו תחת ידי יען כי רבים ועצומים הם.

רק אציין לטובה את מוסף הנושא של עיתון 'המודיע' ,איני זוכר כעת את שמו .אבל הנושא הוא תצלומים.
הרעיון נדוש להחריד.
אבל מצאתי את עצמי קורא בשקיקה כל דף ודף.
שאפו!

המודיע העלו כתבת יח״ץ מבישה על העיר המדוברת. הסמקתי בשבילם. כתבה מקצועית, מוסווית ככתבה עניינית לחלוטין הסוקרת את פתרונות הדיור.
לא ייאמן.

 

[יאן]

המסקנה שלי מאשכולנו זה, שבעזרת השם בסוכות תש"פ הבעל"ט מי שיהיה מעוניין ב 3 ק"ג דפי כרומו משובחים יפנה אלי ויקבל. ניתן לגזור בצורות מעניינות ולקשט את הסוכה.

 

[מרגניתא]

כמעט כל הודעה פה שופכת דם אש ותמרות עשן נגד הררי העיתונים המשעממים...
רק חשבתי: יש פה אנשים מוכשרים אש, אם נאסוף את כל החומר שנכתב כאן בקהילה מחג לחג, נעמד לכדי מגזין ללא פרסומות לכבוד החג, אולי זה הפתרון?
@נתן גלנט יש לנו אתגר קיץ לקראת סוכות?

 

[תכל'ס]

זכורני בימי נערותי, עת הגיע היום המיוחל בו הונחו עיתוני החג על מפתן הדלת.
קמנו בהתרגשות גדולה,אספנו את הניירות בזהירות רבה. רפרפנו בין הדפים בנשימה עצורה.
והיום...
אני גדלתי ? או שהעיתונים גדלו בכמות, וקטנו באיכות ?

 

[Natan Galant]

כמעט כל הודעה פה שופכת דם אש ותמרות עשן נגד הררי העיתונים המשעממים...
רק חשבתי: יש פה אנשים מוכשרים אש, אם נאסוף את כל החומר שנכתב כאן בקהילה מחג לחג, נעמד לכדי מגזין ללא פרסומות לכבוד החג, אולי זה הפתרון?
@נתן גלנט יש לנו אתגר קיץ לקראת סוכות?

הפעקל'ע מוכיח שללא קשר לחומר עצמו ולהיעדר הפרסומות, יש גבול ליכולת הקריאה של חומר מול מסך.
עשיתי לא מעט סקרים, רוב הקוראים שלי לא קוראים הכל ולא כל שבוע. התחלתי לקצר את אורך הפעקל'ע כי אין טעם.

בסופו של דבר כדי לקרוא באמת בנחת צריך שיהיה מודפס, על דף. אין תחליף.
ולהדפיס ולהפיץ עולה באמת הרבה (ולא שיש לי מושג איך וכמה).

 

[יאן]

אם זה יהיה מודפס זה יהיה "עוד עלון" ואז פחות יקראו.

 

[מוישה]

הפעקל'ע מוכיח שללא קשר לחומר עצמו ולהיעדר הפרסומות, יש גבול ליכולת הקריאה של חומר מול מסך.
עשיתי לא מעט סקרים, רוב הקוראים שלי לא קוראים הכל ולא כל שבוע. התחלתי לקצר את אורך הפעקל'ע כי אין טעם.

בסופו של דבר כדי לקרוא באמת בנחת צריך שיהיה מודפס, על דף. אין תחליף.
ולהדפיס ולהפיץ עולה באמת הרבה (ולא שיש לי מושג איך וכמה).

אני מבין שהשבוע קיצרת אותו למקסימום קיצור האפשרי עלי אדמות.

 

[מ"ם]

@עבדקן , השקעת בחן רב. תודה!

באמת מקנא בכולכם שהספקתם לקרוא כל כך הרבה. אצלי בבית יש רק את 17 הקילוגרמים של עיתון משפחה מכוח מסורת אבות מבית רעייתי תחי', וגם בו לא הספקתי לקרוא כמעט כלום בין קרונות הרכבת הצפופים של תפילות החג, ילדים, שיעורים, סעודות, טיולים, ביקורים, ליטוף עיזים ושרקנים.

לפני כמה חודשים כתבתי באשכול סמוך שצריך למכור בחנויות גם זמן לקריאת כל החומרים הללו, אבל הקוראים הבינו משום מה שהכוונה למגזין "זמן", שגם הוא הכפיל את עצמו מאז.

 

[אשר שרבר]

התוכן של הספורים ביתד באמת היה ברמה הכי גבוהה.
ואם כל הכבוד לשאר מוספי הסיפורים, ויש כבוד.
ובעיקר עם כל הכבוד לשאר הסופרים שבסיפורי החג של יתד נאמן ויש הרבה כבוד.
הגברת אורית הראל היא המועדפת עלי מימי חורפי העליזים, כמדומני שלושים שנה לאחור. עת דמיינתי הילדון זהוב התלתלים במרחבי שדות תבואה אין סופיים. ועד לגיגית שליד האקליפטוס שבהרי הגלבוע.
ושוב מבלי להמעיט מסיפוריהם המצויינים של שאר כותבי הסיפורים. החל ממ. קינן, ומוישה גוטמן, עבור דרך וינשטוק ולדר ואחרים.

במוסף הסיפורים של משפחה בתיה קוליץ ו@דבורי רנד אכן שעשוני. והשבע לדעתי היה הסיפור הכי חדשני ויוצא מהקופסא הקלאסית.

 

[יאן]

ועד לגיגית שליד האקליפטוס שבהרי הגלבוע

אצלנו היה מושג "עץ האזדרכת" לתאר את הסגנון הנ"ל

 

[כתב ומכתב]

בטרם יקראו ואני אענה..

לא הספקתי עוד להתעמק כראוי על העיתונים שעברו תחת ידי יען כי רבים ועצומים הם.

רק אציין לטובה את מוסף הנושא של עיתון 'המודיע' ,איני זוכר כעת את שמו .אבל הנושא הוא תצלומים.
הרעיון נדוש להחריד.
אבל מצאתי את עצמי קורא בשקיקה כל דף ודף.
שאפו!

אם כבר טרחת להעלות את מגזין "תמונה שווה" על המוקד, אתכבד להקדיש לו קצת פחות מאלף מילים.

אכן, היו שם כתבות נפלאות (קודאק. מושלם).
אכן, הצליחו לגוון בין כתבות תמונות חרדיות (שחזור, רבנים, שואה, ושוחזר חלילה...), לבין כתבות צבע מעניינות על התמונה הגדולה בעולם, ועל צלמי אקסטרים (כמובן, תוך הדגשה של "כי ממנו ניקח לעבוד את ה' אלוקינו...").

עד כאן הציון צריך להיות 10.
וזה היה נשאר כך אם המגזין היה נשאר מצומצם ב-40 עמודי איכות.

ואז באה כתבת "תמונת כשרות", וירדנו ל-9
ואז השתעממנו מעוד אוסף של תמונות הפגנות, וירדנו ל-8
ואז השתעממנו שוב מ"ספר הקהילות" שנולד עוד לפי פקיעת תאריך התפוגה של "מועצת הקהילות" המתחדשת. גם שם חסרה יד עורך שתחליט האם החידוש הוא התמונה הנדירה (לא. לא נדירה, ולא חידוש) או הכיתובים המפורטים (כן. ותודה לעורך שיישם את הערתי הבונה על כתבת הטיזר "תמונת היום" בשנה שעברה). וירדנו ל-7.
ואז נשמטה מעינו הבוחנת של מבקר העיתון הצללית הרביעית המרוחה במרכז תמונת השער..., וירדנו ל-6.
וכמו לסתום את הגולל, "וכדי לא להשאיר הנייר חלק", שוב בחרו עורכי המודיע את "התמונה שלהם". וירדנו ל-5, 4, 3, 2, 1, אפס...

ואז,
אז עברנו לכתבה הטובה ביותר, החרדית ביותר, והמעניינת ביותר, על צילומיו האמנותיים של ר' עזרא לנדאו.
התמונות מאלפות, כמובן.
הכתיבה, סבירה עד טובה.
עָלִינוּ? עָלִינוּ.

אלא שחלק גדול מהתמונות המוזכרות בכתבה לא הופיעו, כך שמצד אחד 'המודיע' סמך על אינטליגנציית הקוראים שבוודאי חזו ב"ארוחת צהריים על גורד שחקים", אבל שיבוש התרגום של "אני מחבב את הקיץ" (באמת?...) ממחיש את הנאמנות לקו עורכי המודיע המתנהלים כאילו אין עוד מקורות מידע בעולם.

ועל הזלזול הזה, שאינו היחיד במגזין הנושא, ובטח לא בכל חבילת החג, ובטח ובטח לא בכל דוכן העיתונים המזלזלים - הייתי אומר ירדנו ל-5, או ל-4.

אבל אסתפק בלומר:
ירדנו.

 

[אשר שרבר]

אז עברנו לכתבה הטובה ביותר, החרדית ביותר, והמעניינת ביותר, על צילומיו האמנותיים של ר' עזרא לנדאו.

חבל על המלל, אם כבר תמונות תנו אותם, יפות וטובות, לעזרא לנדאו יש אינספור רגעים מרתקים מונצחים. בשביל מה כל המלל הזה?

 

[Natan Galant]

אם כבר טרחת להעלות את מגזין "תמונה שווה" על המוקד, אתכבד להקדיש לו קצת פחות מאלף מילים.

אכן, היו שם כתבות נפלאות (קודאק. מושלם).
אכן, הצליחו לגוון בין כתבות תמונות חרדיות (שחזור, רבנים, שואה, ושוחזר חלילה...), לבין כתבות צבע מעניינות על התמונה הגדולה בעולם, ועל צלמי אקסטרים (כמובן, תוך הדגשה של "כי ממנו ניקח לעבוד את ה' אלוקינו...").

עד כאן הציון צריך להיות 10.
וזה היה נשאר כך אם המגזין היה נשאר מצומצם ב-40 עמודי איכות.

ואז באה כתבת "תמונת כשרות", וירדנו ל-9
ואז השתעממנו מעוד אוסף של תמונות הפגנות, וירדנו ל-8
ואז השתעממנו שוב מ"ספר הקהילות" שנולד עוד לפי פקיעת תאריך התפוגה של "מועצת הקהילות" המתחדשת. גם שם חסרה יד עורך שתחליט האם החידוש הוא התמונה הנדירה (לא. לא נדירה, ולא חידוש) או הכיתובים המפורטים (כן. ותודה לעורך שיישם את הערתי הבונה על כתבת הטיזר "תמונת היום" בשנה שעברה). וירדנו ל-7.
ואז נשמטה מעינו הבוחנת של מבקר העיתון הצללית הרביעית המרוחה במרכז תמונת השער..., וירדנו ל-6.
וכמו לסתום את הגולל, "וכדי לא להשאיר הנייר חלק", שוב בחרו עורכי המודיע את "התמונה שלהם". וירדנו ל-5, 4, 3, 2, 1, אפס...

ואז,
אז עברנו לכתבה הטובה ביותר, החרדית ביותר, והמעניינת ביותר, על צילומיו האמנותיים של ר' עזרא לנדאו.
התמונות מאלפות, כמובן.
הכתיבה, סבירה עד טובה.
עָלִינוּ? עָלִינוּ.

אלא שחלק גדול מהתמונות המוזכרות בכתבה לא הופיעו, כך שמצד אחד 'המודיע' סמך על אינטליגנציית הקוראים שבוודאי חזו ב"ארוחת צהריים על גורד שחקים", אבל שיבוש התרגום של "אני מחבב את הקיץ" (באמת?...) ממחיש את הנאמנות לקו עורכי המודיע המתנהלים כאילו אין עוד מקורות מידע בעולם.

ועל הזלזול הזה, שאינו היחיד במגזין הנושא, ובטח לא בכל חבילת החג, ובטח ובטח לא בכל דוכן העיתונים המזלזלים - הייתי אומר ירדנו ל-5, או ל-4.

אבל אסתפק בלומר:
ירדנו.

נסכם:
עדיפה חוברת קצרה ומושקעת, מעשרות קילוגרמים ניירת?

 

[אבימי]

בהחלט חש ריקון מוחלט מכל רצון להתעסק עם עתוני החג.
רפרוף קליל גרם לי לקבס אמיתי,
מכמות הפרסומות, מהתאורים הנפוחים, מהכתבות הממוסחרות ללא בושה על ידי גופים ואנשים, מהזלזול באינטליגנציה.
לא בא להתלונן, מי שנהנה מכל הג'יף הזה, שיתבשם.
אני מדבר על אנשים שחשים שעתוני החג הם זלזול בקורא. מה עושים? איך מביעים את הקול שלנו? איך גורמים לזה להשתנות?

 

[מוישה]

בהחלט חש ריקון מוחלט מכל רצון להתעסק עם עתוני החג.
רפרוף קליל גרם לי לקבס אמיתי,
מכמות הפרסומות, מהתאורים הנפוחים, מהכתבות הממוסחרות ללא בושה על ידי גופים ואנשים, מהזלזול באינטליגנציה.
לא בא להתלונן, מי שנהנה מכל הג'יף הזה, שיתבשם.
אני מדבר על אנשים שחשים שעתוני החג הם זלזול בקורא. מה עושים? איך מביעים את הקול שלנו? איך גורמים לזה להשתנות?

לא חושב שהמצב מקצין משנה לשנה, מאז שאני זוכר את עצמי קורא עיתון הרמה לא משהו, ומשנה לשנה זה מידרדר די לאט. אישית, ביחס למקום בו אני קורא את העיתונים, אני לא חש פחיתות כבוד. נייר העיתון די משתווה לנייר התלוי בסמוך. על ספתי בסלון ועל משכבי בלילות קראתי את שאהבה נפשי; לא נייר עיתון שבִן לילה נקרא ובִן לילה עטף דגים ואבד, כי אם ספרים משובחים שזכרם נשמר מדור לדור.

 

[Ruty Kepler]

שיבוש התרגום של "אני מחבב את הקיץ" (באמת?...)

זו הייתה בדיחה מוצלחת עוד יותר מהכתבה...
והכתבה הייתה מוצלחת מאד.

לשאינם קוראי המודיע: הייתה כתבה של עזרא לנדאו הצלם, עם תמונות מדהימות. אחת התמונות הראתה קשיש צ'אלמר רזה וכפוף ואפרורי, בבגדי שחור לבן, הולך ברחוב אפרורי, ונושא ארגז קוקה קולה בצבע אדום לוהט. על הארגז כתוב 'איי לאב סאמר' (אני אוהב את הקיץ).
והניגוד בין הישן לחדש, בין השחור השמרני לאדום הלוהט, בין הקשיש ושער השיבה שלו לחדשנות התוססת של קוקה קולה - היו מדהימים.

רק מה, בהמודיע לא כותבים 'לאהוב'. בעקרון. אז הם 'הסבירו' שבתמונה כתוב 'אני מחבב את הקיץ'.
וזה היה טוב. כי התמימות השמרנית שלהם חמודה.
עדיף לי מיתד, שמפרסמים כתבה שלמה (!!!) על ספר גויי, שנגיד בעדינות - יש נקיים ממנו.
כתבה שלמה, עם שם הספר, תמונות, הסברים.
ספרו לי עוד על ההשקפה הצרופה והעתקת השמועה. אתם באמת רוצים שבחורים ונערות ילכו לחפש את הספר הזה?!

 

[Ruty Kepler]

ורק לי דמותה של בתיה ממש מזכירה את רותי קפלר?

מי, אני?
לא, זאת @dvory מובהקת...

 

[אבימי]

עדיף לי מיתד, שמפרסמים כתבה שלמה (!!!) על ספר גויי, שנגיד בעדינות - יש נקיים ממנו.
כתבה שלמה, עם שם הספר, תמונות, הסברים.
ספרו לי עוד על ההשקפה הצרופה והעתקת השמועה. אתם באמת רוצים שבחורים ונערות ילכו לחפש את הספר הזה?!

יואו.
מישהו מוכן להסביר מה הדבר המטורלל הזה?
מי לא עצר את זה בזמן?
איזו פארסה.
מילא לדבר על התופעה, להביא רפרנס בשורה או שתים מ"ספר פופולארי"
אבל לעשות קידום מכירות, כולל צילום כריכה, צילום השחקן מהסרט שנעשה על פי הספר, ועשרות אזכורים?
לא הגזמתם בכלל.